תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

על המדף - שח"ל

02/10/2008
עמודים אלול תשס"ח 726 (10)
שח"ל – חולם ולוחם
על המדף
הספר: שח"ל – חולם ולוחם
ערכה: חיה פרומר
הוצאה: ספריית בית אל

שלושים ושש שנות חייו הקצרים היו מלאים בפעילות דחוסה
שהיה בה שילוב נדיר של הגות דתית עכשווית ונועזת, עם תבונה פרגמטית ועשייה ציבורית
יוסק'ה אחיטוב, על דמותו של הרב שמואל חיים לנדאו,
מההוגים המכוננים של תנועת הפועל המזרחי ובמיוחד של הקיבוץ הדתי


הרב שמואל חיים לנדאו מההוגים המכוננים של הקיבוץ הדתי
יוסקה אחיטוב

הספר שח"ל – חולם ולוחם, בעריכתה של חיה פרומר, נכדתו של הרב שח"ל, שיצא לאור בימים אלה, מזמן לכולנו עיון מחודש ומרענן בדמותו של הרב שמואל חיים לנדאו, שהיה מההוגים המכוננים של תנועת הפועל המזרחי ובמיוחד של הקיבוץ הדתי. ואולי התופעה המרשימה ביותר היא להיווכח עד כמה רלבנטיים עדיין דברים רבים שכתב וראויים הם להעלותם על סדר היום הציבורי שלנו.

קוצקאי
הרב שח"ל, חסיד קוצקאי, שפעל בעיקר בפולין, עלה לארץ ב- 1926 ונפטר כעבור שנתיים וחצי, והוא בן שלושים ושש שנים בלבד. עם זאת, היו ימיו הקצרים מלאים בפעילות דחוסה שהיה בה שילוב נדיר של הגות דתית עכשווית ונועזת עם תבונה פרגמטית ועשייה ציבורית מגוונת ורחבת היקף. הוא השכיל לנסח את משמעות הפעילות החלוצית הדתית, לחדד את ההבדלים האידיאולוגיים והדתיים בינה לבין מקבילותיה החילוניות מכאן, ובינה לבין תנועות ומגמות אורתודוכסיות וניאו-אורתודכסיות אחרות מכאן, וכקוצקאי אמיתי לא נשא פנים לאיש. הוא ביקר חריפות את תורתו של הרב שמשון רפאל הירש, שהבליט את ייעודה האוניברסלי של היהדות והתעלם מהזיקה לארץ ישראל הממשית. בהזדמנויות רבות תקף את אגודת ישראל על מדיניותה האנטי ציונית. הוא ביקר בתקיפות היבטים שונים בהתנהגותו של הממסד הרבני. גם מתנועת האם- המזרחי וממדיניותו של הרב ריינס לא חסך ביקורת.
כאוטודידאקט, למד והכיר לעומק הלכי רוח ותרבות בני זמנו. הוא ידע ללכד את החלוצים הדתיים שהתקבצו בארץ כבודדים סביב אידיאולוגיה, שהשכיל לנסח עבורם ולהעניק לה בכך לגיטימציה דתית. רעיונות, הלכי רוח ואידיאלים שונים ומנוגדים ריחפו באויר באותם ימים שלאחרי מלחמת העולם הראשונה, בשנות העשרים. אישיותו המנהיגותית הכריזמטית של הרב שח"ל הצליחה לנווט צעירים מחפשי דרך לאור אידיאולוגיה קוהרנטית המשלבת הפנמה של ערכים מודרניים בתוך עולמה של היהדות המסורתית.
הסתכלותו של הרב שח"ל על המציאות מתאפיינת בריאליזם, ובשונה מההתפתחויות בציונות הדתית של ימינו, נעדרה ממנה התייחסות מטאפיסית אל המציאות. לפיכך יכול היה להציע פרוגרמה פוליטית וחברתית פרגמטית, השואבת את דרכה מאידיאולוגיה המשלבת ערכים חברתיים והתייחסויות למודרנה עם התורה.

קבוצת שח"ל
אין להתפלא לפיכך שכמעט מיד לאחר מותו, בתרפ"ט (1929), מצאו לנכון חברי קבוצת ההכשרה ההתיישבותית הקיבוצית הדתית הראשונה לקרוא לעצמם בשמו "קבוצת שח"ל" והתנחלו זמנית במושבה רחובות. לימים, קנתה שם עבורם הסוכנות היהודית חלקת אדמה של חמישה דונמים, והם ארגנו את עצמם כחברה שיתופית, בתנאים חמריים וכלכליים דלים ביותר, כפי שתיאר אותם אפרים יעיר במאמרו על "קבוצת שח"ל ברחובות", בספר שרגאי ב, תשמ"ה. ("היתה עניות משוועת... חיי החול היו קשים ומרים... [אבל] השבתות היו מלאים התרוממות רוח"). כעבור שנים אחדות, בתרצ"ז (1937), עלתה קבוצת שח"ל, שמנתה כבר כארבעים חברים וחברות, עם קבוצת חברים מהכשרת רודגס ומכפר יעבץ, להתיישבות של קבע בעמק בית שאן והקימו בה את קבוצתם, טירת צבי.
על הרב שח"ל שנפטר כאמור לפני שמונים שנה, ידענו כולנו מתוך ספרונו של שבתי דון יחיא, "המרד הקדוש", שהיה נפוץ בבני עקיבא ובקיבוץ הדתי, אשר בנעורינו למדנו ולימדנו וחינכנו לאורו. שבתי דון יחיא סקר בספרו חלק ניכר ממאמריו של הרב שח"ל, אבל עד היום לא ניתן היה למצוא את המאמרים הרבים שכתב, משום שהם היו פזורים בכתבי עת ובעתונים נידחים מאותם ימים. לפיכך מעשה חשוב עשתה חיה פרומר בספר שלפנינו, שכללה בו, מלבד ספרו של שבתי דון יחיא במלואו, גם את כל מאמריו של הרב שח"ל, שישים ושמונה במספר. למאמרים נוספו הבהרות קצרות על אישים שונים שנזכרים בו, וכן הסברים קצרים למילים ולביטויים קשים, ועתה הם נגישים לציבור הרחב. עם זאת, חבל מאד שלא צורף לכל מאמר ציון מדויק של מועד הפרסום המקורי שלו והמקור שבו פורסם. ציונים אלה חיוניים לכל מי שמבקש לעקוב אחרי התפתחות הגותו לאורך השנים, או אחרי התגובות שמאמריו עוררו. חבל גם שלא צורפה ביבליוגרפיה מקיפה על הגותו ופועלו, שהייתה יכולה לשמש כתיעוד על מצב המחקר עליו ומפתח מפורט. זהו חסרון שניתן כמובן לתיקון במהדורה הבאה.


דיאלוג עם העבר
עיקר חשיבותו של הספר היא בעובדה שמבחינה מסוימת שח"ל, האיש והגותו, מהווים נקודת ראשית לציונות הדתית החלוצית. באמצעותו עשוי הקורא להעריך נכונה את כיווני ההתפתחויות שחלו בתנועת תורה ועבודה, הפועל המזרחי, תנועת הנוער בני עקיבא והקיבוץ הדתי מאז ועד היום. בעימות ובדיאלוג עם העבר כשלעצמו יש ברכה, משום שהוא מאפשר הערכה עצמית חוזרת וחשיבה מחודשת על מידת הרלבנטיות שלהם לימינו. בגלל מגבלות היריעה אגע להלן רק בכמה סוגיות, ומובטח לקורא שהספר יעורר בו הרהורים בסוגיות נוספות אחרות.

א. "המרד הקדוש"
גם עבור אלה שלא העמיקו בתורתו של הרב שח"ל, די היה בסיסמה הפרדוכסלית הקצרה "המרד הקדוש" כדי להנחות אידיאולוגיה שלמה. יש בשתי המילים הללו כדי לבטא את ההמשכיות ואת תחושת החידוש כאחת, להזין את העוז למרוד במוסכמות ואפילו להפר הוראותיהם של גדולי התורה, ועם זאת לחוש שמרי זה נובע מתוך עומקה של תורה. גם אם יש המפקפקים אם אכן טבע הרב שח"ל עצמו את המטבע הלשוני הזה , אי אפשר לפקפק בכוחו ובעוצמה המקופלת בסיסמה זו, אשר הזינה את חברי הפועל המזרחי ובמיוחד את חברי הקיבוץ הדתי בדרכם. ה"מרד הקדוש" העניק להם לגיטימציה דתית לחבור אל הלכי הרוח ואל מיטב האידיאלים הסוציאליסטיים של צעירים בעם ישראל וברחבי העולם, שלהטה בהם השאיפה לתקן עולם.
ראוי להצביע כאן על כך שלא בכדי מאפיין "המרד הקדוש" את העולם החסידי שממנו בא הרב שח"ל. אני מתכוון לאתוס הדתי החסידי שהרחיב את גבולות עבודת ה' אל מעבר להלכה עצמה, בבחינת "בכל דרכיך דעהו". אני מניח שעוד רבים כמוני זוכרים היטב את הימים בקיבוץ הדתי שבהם טענו חברים שהם רואים גם בעבודת החריש בטרקטור מעשה מצווה. היה בזה המשך לניסיונות ל'קדש את החול', להעניק משמעות דתית לחיי המעשה הפרוזאיים של העשייה הציונית המודרנית, כולל לאורחות החיים של הקהילה הקיבוצית, תוך מימוש ההצהרה על זיקה נאמנה להלכה האורתודוקסית, ועל בסיס הסמכות הדתית האוטונומית שלה. החברים ראו אז דווקא ב"מרד הקדוש" ביטוי מובהק לחיוניותה של ההלכה ולכוח יצירתה. כפי שכתב מאיר אור, מותיקי טירת צבי, עוד ב- 1951: "אנו לקחנו על עצמנו את הסמכות לקבוע בעצמנו את הנוהג שלנו אף על פי שאינו עולה בד בבד עם הכתוב בש"ע [=בשולחן ערוך] … מפני שהרגשנו שזאת היא הרגשתנו הדתית, ואולי אפילו גברה הכרתנו הדתית בשל כך."
אין צריך לומר שניסיון פתטי זה נכשל. האתוס החסידי, הדוגל בטוטאליות דתית על כל תחומי החיים, לא עמד בפני ההכרה בפועל במציאות המחולנת של תחומי חיים שהם על פניהם מנוטרלים מחוויה דתית של קדושה. יתרה מזו, הנסיגה מהיומרה להעניק לבוש הלכתי לתחומי החיים החדשים הממשיים, באה בד בבד עם נסיגה מיומרה לייחס לקהילה הקיבוצית מקור עצמאי של סמכות הלכתית כריזמטית. ועם זאת, דומה שעם עלייתן של תנועות ניאו-חסידיות שונות בימינו אלה, שוב גוברת הנטיה המרחיבה את תחומי הקדושה על תחומי חיים מחולנים, ואפשר אולי לראות בכך סימנים לואריאציה מסוימת של ה"מרד הקדוש".
ב. "תורה ועבודה"
לאחר שנוצקה במושג "עבודה" המשמעות של עבודת כפיים וזיקה לנורמות הסוציאליות של תנועת העבודה הכללית, חברה סיסמה זו למהפכה הציונית-דתית, המשלבת את הערכים הסוציאליים המודרניים עם ה"תורה", וכבר בתרפ"ו הסביר ישעיה ברנשטיין בעתון "נתיבה" ש"המושג 'עבודה' אצלנו אף הוא נעוץ ביסודו במושג ... תורה, אלא שכדי לשבר את האוזן אנו מוכרחים להפריד בין המושגים. את מושג 'תורה' נייחד ליסוד המסורתי שבתנועתנו, ואת ה'עבודה' ליסוד הסוציאלי שבה".
למותר לציין שבימינו גוברת הנטיה לחזור למשמעות המקורית של ה"עבודה", דהיינו לעבודת המקדש והקרבנות, במסגרת מגמות של היבדלות משיתוף אידיאולוגי של ערכים סוציאליים וצדק חברתי עם ציבור חילוני.
ג. חינוך דתי
הרב שח"ל כתב עוד בתרפ"ב (1922), "רק חדר דתי שיכלול בתוכו עם הלימודים הדתיים בסדר הראוי גם את הלימודים הכלליים כבכל יתר בתי הספר הכלליים, יוכל לעמוד בפני הרוחות השונות הבאות לעקרו מן העולם". הוא קרא כבר אז להקמת מערכת חינוך כללית ולא סקטוריאלית, (עמ' 286).
ד. היחס לממסד הרבני
בכמה מאמרים יוצא הרב שח"ל בביקורת כנגד הממסד הרבני. הוא חשף את התחרות על שליטה חברתית וכלכלית שבין חצרות החסידות השונות וגינה אותה, הוקיע את התחרויות על הענקת הכשרים שונים (עמ' 343), גינה את המאבקים על זכויות הורשה של משרות רבניות במסגרת המשפחה, והתריע על הזנחת דאגה לכלל ישראל על חשבון אינטרסים מקומיים.

כאמור, העליתי כאן רק מעט מן המעט המזומן לכל מי שיקרא, יעיין וילמד את מאמריו המגוונים והנוגעים בשאלות רבות של החיים הדתיים, הפוליטיים וההגותיים של ציוני-דתי בעל מחשבה מקורית וביקורתית, שזכינו עתה והם נגישים לכל. ראוי הוא הספר שלפנינו שישמש כספר מופת המעורר לחשיבה ביקורתית ופתוחה שהיא הולכת ונעלמת, לצערנו, בחוגי הציונות הדתית של ימינו, ובמיוחד במערכות חינוך רבות שלה.


נספח:
בכמה מובנים נאלצה קבוצת שח"ל לעצב פתרונות ראשוניים לחיים שיתופיים על פי התורה, ואחד מהם היה כאשר עמד הזוג הראשון שביניהם (מאיר אור, אורליאן באותם ימים, ובח"ל חנה) בתרצ"ה (1935) להינשא. כל חברי קבוצת שח"ל חתמו "בהודאה גמורה... ברצון הטוב בלי שום אונס והכרח כלל" שכל אחד מהם מקנה את חלקו לחתן באותה טבעת שנקנתה על ידיו, כדי שיוכל לקדש בהם את בח"ל. כידוע, נקבע לימים בתקנון הרכוש של הקיבוץ הדתי, שעקרון השיתוף ברכוש לא יחול על אותם פריטים אשר מבחינת ההלכה נדרשת בהם בעלות פרטית, כמו טבעת קידושין וארבעה מינים.

כאן נכנסת תמונה – tabat

שטר הויתור של חברי קבוצת שח"ל על חלקם בטבעת הקידושין של החבר מאיר אורליאן (מתוך האתר http://www.yorav.co.il/tirat-zvi/shachal.htm )





חסר רכיב