תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

גנן גידל דגן בגן

02/10/2008
עמודים אלול תשס"ח 726 (10)
גד"ש דגנים
גנן גידל דגן בגן
גד"ש דגנים – גידולי שדה משותפים למשואות יצחק ולנגבה
גילה ו. קפלן

"הבנו שהשותפות נחוצה כדי לקיים חקלאות יהודית מפותחת ומודרנית באזור שלנו"
מאשקה ליטבק, סמנכ"ל דגנים, מסבירה
סיפור של שותפות, כבוד הדדי ורווח לכל הצדדים

זוגיות דורשת פשרות, הסכמות, ויתורים והבנות – עובדה ידועה לכל מי שהתנסה בחיי נישואין. אבל איך מסתדרים בזוגיות שמורכבת מ- 2 קיבוצים, צוות של 17 אנשים, הנהלה (דירקטוריון) של עוד 6, וכתבלין נוסף, הבדלים אידיאולוגיים בין דתיים לחילונים ובין שמאל לימין?
"שותפות בין ענפים זה כמו כניסה לחיי נישואין. כל אחד מוותר. כולנו מכירים זוגות שבהם אחד דתי ואחד לא – ומסתדרים. לא צריך להיות אנטי", אומרת מאשקה ליטבק.
ביקור בשדות גד"ש 'דגנים' – גידולי שדה משותפים למשואות יצחק ולקיבוץ נגבה - מציע דרך של שותפות ושל זוגיות טובה ורווחים בצידה.


שותפות – הבנה והערכה
השותפות, שמתקיימת מעל לחמש שנים (החל מאפריל 2003), מתנהלת ממשרדים נעימים (וממוזגים!!) בקיבוץ נגבה.
שם אני פוגשת את יגאל רביב (46), בן משואות יצחק – המנכ"ל, ואת מאשקה ליטבק, בת נגבה וילידת 48, הנקראת על שם אביה שנפל במלחמת השחרור – הסמנכ"לית.
מאשקה היא מלח הארץ, מעיד יגאל ומוסיף: "אין הרבה נשים שהתמידו שנים רבות כל כך בעבודת החקלאות. מאשקה מתרוצצת בשדות מכיתה ז'.

מה פתאום שותפות? ולמה דווקא נגבה ומשואות יצחק?
יגאל: מלכתחילה היה רצון להתייעל וליצור גוף רווחי יותר. את הרעיון הראשוני העלה אמיר פרכטמן (רכז משק נגבה), באחת מישיבות אגודת מיש"א אשר המשקים חברים בה, כשהתוכנית הייתה להקים אגודה רחבה אף יותר (שתכלול גם את הקיבוצים השכנים – עין צורים ושדה יואב).
נגבה ומשואות יצחק הרימו את הכפפה, והחליטו להתאגד בגד"ש 'דגנים'. בין המשקים קיים קשר היסטורי לאורך השנים. שדות נגבה נושקים לשדות משואות יצחק, ומאז שאני זוכר את עצמי היה בינינו שיתוף פעולה. היה ברור לשני הצדדים כי שותפות בין דתיים לחילוניים מחייבת את הצד החילוני לקבל על עצמו את כללי העבודה של הצד הדתי (שבת חגים מעשר וכו') כך שבפועל השינוי של אנשי נגבה גדול יותר.

מאשקה: הגד"ש הוא ענף מרכזי בנגבה, ואבן שואבת לצעירים. הקמת השותפות הייתה מהלך שלקח זמן (שנה), ולמרות ההחלטה שאושרה בהנהלות הקיבוצים, אם הצוות לא היה רוצה את השינוי, זה לא היה קורה. אבל הבנו שהשותפות נחוצה כדי לקיים חקלאות יהודית מפותחת ומודרנית באזור שלנו. ההסתגלות הייתה מוזרה. מדובר במושגים שונים והיה צריך להכיר את החלקות. אני מכירה כל חלקה, כל אבן, כל ממטרה. מִפינו את כל החלקות מחדש, נתנו שמות חדשים לחלקות, וכל קיבוץ הביא כנדוניה את הטרקטורים ואת הכלים שלו, השותפות רכשה מהמשק רק את הציוד הנדרש. עונת הגידולים הראשונה הייתה לפי תוכנית הגידולים של כל קיבוץ, וכמובן שבהמשך הכנו תוכנית גידולים של 'גדש דגנים'. תוך זמן קצר הרגשתי שכאן בשותפות – זה הבית.
יגאל: כל גד"ש בא לשותפות עם היתרונות שלו בנגבה המיכון ובמשואות יצחק הגידול. השותפות נבנתה מתוך הבנה וההערכה ההדדית ולא מתוך גישת עליונות של אחד הצדדים. הבסיס לשותפות טובה ומצליחה הם האנשים- העובדים וההנהלה. נוצרה כאן שותפות אמיתית, ולא שני גופים נפרדים.

קהילות שותפות
איך מקבלים העובדים בגד"ש דגנים את ההגבלות ואת השינויים בעקבות השיתוף עם אנשי משואות יצחק, ואיך מקבלים חברי נגבה את העובדה שאי אפשר לחגוג, למשל, את חג הביכורים באופן מסורתי?
מאשקה: עבורנו השינוי התחיל בחיי היומיום – החל במזוזות, דרך הטרקטורים של השותפות, שלא עובדים בשבת, וימי השישי שבהם מסיימים לעבוד מוקדם, ועד קטיף הכותנה, אשר בעבר נעשה בשבת. בסך-הכול, התרגלנו מהר מאוד. זה עניין של כבוד.
לדוגמא, בט' באב גם אני שבתתי מתוך כבוד לאמונתם של האנשים שאני עובדת אתם. כך גם בנושא הכשרות - קבענו שחדר הצוות בנגבה הוא חלבי, וזה שבמשואות – בשרי.
יגאל: לעשות שותפות עם דתיים, זה כמעט לקבל על עצמך את הדת. הצד השני מוותר על הדת שלו, אבל הכול נעשה מתוך כבוד והערכה.
מאשקה: הויתור הוא לא כל כך גדול. למשל, פעם הייתי מביאה עוגה שנשארה מהבית, היום לא אביא. בעניין חג השבועות, החג כמו שהיה נהג אצלנו – תהלוכה של כלים חקלאים בשדות – נגמר בנגבה, בגלל השותפות. הפתרון היה לערוך את הטקס בתוך הקיבוץ, אבל, נכון שיש כאלה שמתגעגעים למה שהיה.
יגאל: אנחנו, כמשואות יצחק, אשר מזוהים עם השותפות, בחנו בצורה רצינית עם רב משואות את הסוגיה ולמרות הרצון להקל על שותפינו לא מצאנו את הדרך לאשר את תהלוכת טרקטורים בשבת.(כיוון שכל הציוד שובת בשבת).
שבועיים לאחר מכן, במפגש חקלאים לסיום שנת השמיטה, מספרת לי מאשקה על חגיגה שמתוכננת לחול המועד סוכות במפגש קהילות נגבה ומשואות יצחק עם הילדים בשדה, שבה ירקדו בנות משואות עם בנות נגבה, וילדי הגנים יופיעו יחד בשירה – כפיצוי על חגיגת הביכורים שלא התקיימה בשבועות.
השותפות גרמה לאפקט רחב יותר של מפגש קהילתי. "חשוב לנו שיהיה טוב אחד לשני".
מאשקה: בתוקף תפקידי אני מגיעה הרבה למשואות, אם יומיים אני לא נמצאת שם בהנה"ח, בצרכניה, בדואר או במוסך – אנשים שואלים אותי איפה אני.

האם יש יתרון לשמירת השבת?
מאשקה: גם לפני כן לא היינו 'עבדים של שבת', אבל פתאום יש לי חגים וחול המועד. אנחנו גם נהנים מהדברים. זה לא מקרב אותי לדת. אני לא אנטי דתית ולא עוסקת בנושא של כפיה דתית. יום הולדת 60 חגגתי ביום שישי, בארבע אחר צהרים וקניתי עוגות כשרות, כדי שאוכל להזמין גם את החבר'ה ממשואות יצחק .
יש בינינו הבדלים גם בהשקפה הפוליטית.כאן בנגבה, מן המשרד הזה יצאו כל ההפגנות הגדולות של שלום עכשיו, אני עדיין מארגנת את הטקס לזכרו של יצחק רבין גם על חשבון העבודה, כמו שהם עמדו כאן בשרשרת האנושית מגוש קטיף לירושלים. כשנכנסנו לשותפות הייתי צריכה להוריד את כל הסטיקרים שהיו במשרד ומצד שני, על הרכב של הגד"ש אין שלט של השותפות, כי אני נוסעת בו בשבת. אבל אין מצב היום שטרקטור ייגש לחלץ בחורף רכב תקוע – גם עם יגאל לא יודע.

ובני הנוער – האם הם עדיין עובדים בגד"ש? איך הם מסתדרים ביניהם?
יגאל: אחת המשימות שלקחתי על עצמי היא עבודה עברית, ואנחנו עושים את המאמץ שיהיו לנו מקסימום עובדים מהמשקים. הנוער העובד בענף, הוא דור העתיד שלנו. כל מי שרוצה, יכול לבוא לעבוד, גם אם המשמעות היא הוצאה נוספות. עובדים איתנו בני נוער ממשואות ומנגבה, הם ביחסי חברות ומשתלבים היטב. אין הבדל, מלבד זאת שבסוף הארוחה יש מי שמברך ויש מי שלא. אין כאן הרגשה של הם ואנחנו. היחס לילדים שווה בשני המשקים ואני תקווה שלפחות אחד או שניים מכל מחזור ירצו לעבוד לאחר הצבא בגד"ש.




שותפות בשמיטה
כשהוקמה השותפות, לפני חמש שנים, כאמור, שנת השמיטה עוד הייתה רחוקה, כשהועלתה הסוגיה הוחלט כי 'כשנגיע לגשר נעבור אותו'. שנה לפני שנת השמיטה, הוקם צוות לנושא, שכלל שני חברי נגבה, רב משואות יצחק, ישראל שי (המגדל) ויגאל המנכ"ל.
כאשר כל ההחלטות התקבלו בהבנה לאחר הסבר מפורט.


איך התארגנתם לשנת השמיטה?
יגאל: " היה פה פער, והיה לנו ברור שצריך להכין את השטח ולעבוד מתוך הסכמה. היה חשוב לנו שתהיה הבנה ושיהיה חיבור לנושא. הרב מאיר נהוראי, רב משואות יצחק, העביר שיעורים לכל הצוות."

רב משואות נתן הנחיות לגבי הגידולים (מה שמובן לאנשי משואות יצחק – אבל היה חידוש לאנשי נגבה). חלק משטחי החיטה נזרעו לפני ראש השנה, וכיוון שלא נמכרו, יש עליהם קדושת שביעית, והיום אי אפשר לעבדם. חלק מן החלקות הובר. בחלקות קדושת שביעית נתלו שלטים "כאן שומרים שמיטה". כמובן שיש חלקות המעובדות בהיתר מכירה. גם עבודת היומיום מלווה על ידי הרב, המנחה איזה עבודות ניתן לעשות על ידי יהודי ואיזה על ידי גוי.
במהלך שנת השמיטה נקבעו גם "עיתים לתורה".
יגאל: כעת, כשאנחנו לקראת סיום שנת השמיטה, אפשר להגיד שצלחנו אותה באהבה ובכבוד, למרות החשש שהיה. אני בטוח שהשותפות הזו שמרה שמיטה באדיקות רבה אולי אף יותר ממקומות אחרים.


הצלחה או סיכום ביניים
אף כי מדובר בתקופה לא ארוכה של שותפות, זה בהחלט טווח זמן שניתן ללמוד ממנו.
האם השותפות הייתה מהלך נכון? האם היא תחזיק מעמד?
יגאל: הקמת השותפות 'גדש דגנים' הייתה מהלך שיוכיח את עצמו לטווח רחוק. יש כאן בניה של שותפות הנשענת על רגלים יציבות מתוך הבנה וכבוד לזולת. בכל האזור רואים בנו מודל לשותפות גד"ש טובה ומצליחה. לפני השמיטה נכנסנו גם לנושא המטעים - כמו שאומרים "הנוטע עצים, דואג לשנים" – ואנחנו בהחלט בונים על טווח רחוק.
מאשקה: מבחינת הגד"ש של נגבה, האיחוד היה בדקה התשעים, וזה עשה רק טוב.יש כאן הצלחה חברתית וכלכלית גדולה. אני מאוד מרוצה, למרות שאני עובדת יותר שעות ויותר קשה. אך יש גם שינויים לטובה, כמו העובדה שעברנו לשבוע עבודה של חמישה ימים, וגם דברים שלא ידעתי ליהנות מהם, כמו חול המועד ועונת החגים.
השינוי בראש הוא גם בתפיסה החקלאית, בהכנסת גידולים חדשים, כמו עגבניות וגזר.

על השמיטה הבאה עוד לא חושבים בגד"ש דגנים. "צברנו ניסיון ועמדנו בשנה לא קלה", אומר יגאל. "אני מניח שבעוד חמש שנים ננער שוב את הדפים", ובינתיים ממשיכים בגד"ש דגנים לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב – לגדל גידולים רווחיים, ועל הדרך, להוות סימן לכוחה של שותפות, סובלנות והבנה.


במסגרת
גד"ש דגנים:
השם: 'דגנים' – על שם ואדי דגנים החוצה את שטחי נגבה ומשואות.
דירקטוריון: ששה חברים, שלושה מנגבה (ובהם היו"ר) ושלושה ממשואות יצחק
תאריך ההקמה: אפריל 2003
גידול: 19,500 דונם בשלושה אתרים: משואות, נגבה, חוות משעולים
בעלות: המים והקרקעות נשארו בבעלות המשקים, והמיכון שייך לשותפות.
גידולים עיקרים: חיטה לתחמיץ, תירס לתחמיץ (מרכז מזון משואות יצחק).
פלפל לתעשיה (פפריקה) - מן המגדלים הגדולים בארץ, עגבניות לתעשייה, פטרוזליה לתעשיה, גזר
פיצוחים: מגדלים ל'פיצוחי חממה' - חומוס, חמניות וגרעיני אבטיח
מטעים: פיתוח חדש – מטעי שקד וזית (לשמן) בתהליכי נטיעה
צוות: שבעה-עשר עובדים (חציים חברי משואות וחציים חברי נגבה) + חמישה תאילנדים
הנה"ח: עצמאית
הצלחה כלכלית: השותפות הוכיחה את עצמה.
המשקים מרוויחים מהגד"ש הרבה יותר.

תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר תוכן המאמר
חסר רכיב