תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קולה המיוחד והחיובי

18/08/2008
עמודים מנחם - אב תשס"ח 725 (9)
קולה המיוחד והחיוני
על ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים
יוסקה אחיטוב

אין לי ספק בחיוניותן של דרכי הלימוד ושל העמדות הדתיות והחינוכיות המיוחדות
שפותחו בישיבת הקיבוץ הדתי שבעין צורים
ובתרומתם לעולמה של היהדות הזקוקה כל כך לגאולה בימינו אלה
יוסקה אחיטוב ממשיך בדיון


התפתחות רוחנית
בחוברת האחרונה של עמודים נפתח דיון על הצדקת המשך קיומה של ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים לאחר 24 שנים, לאור הירידה הדרסטית במספרי התלמידים בשנים האחרונות. העורכת הזמינה דיון ובדרך הטבע מתבקש חשבון נפש מעמיק וכן. בשלב זה זכינו רק לסקירה היסטורית של נחמיה שהיא מעניינת וחשובה כשלעצמה, אבל ברור שאי אפשר להסתפק בסקירה היסטורית משום שלא ניתן להסיק רק ממנה מסקנות הנוגעות להצדקת קיומה של הישיבה בהווה. הייתי אף מעיז וקובע כי מוסד רוחני-תרבותי שאינו משתנה, שאינו קשוב להתפתחויות רוחניות וחברתיות המתפתחות בקרבו פנימה ואינו נענה להתמודדות עם הסביבה המשתנה מחוצה לו, לא יזכה לאריכות ימים. נאמנות יתרה למטרות היסוד ולדפוסים הראשונים של כל מוסד חינוכי ורוחני-תרבותי היא מרשם בדוק לניוון.
כך ייווכח גם, למשל, כל מי שיבדוק מבחינה היסטורית, את מטרות ישיבת "מרכז הרב" בראשיתה על פי חזונו של מייסדה הרב קוק, וישווה אותה עם מצבה כיום. אי אפשר שלא יודה ולא יכיר בפער העצום שביניהם וגם בשינויים מרחיקי הלכת שחלו בה עצמה במהלך השנים. כידוע. שימשה שאלת הנאמנות לחזונו ולתורתו של הרב קוק סלע המחלוקת החריפה שהתגלעה בישיבת "מרכז הרב", ושבעקבותיה נפלגה ממנה ישיבת "הר המור". אבל כל מי שמתבונן בעיניים פקוחות גם בנעשה בישיבת "הר המור" לא יוכל שלא להבחין בדינאמיקה של תמורות ושינויים שמתרחשים גם בה ביודעין ובלא יודעין.

עולם של תורה שאינו קיים במקום אחר
וכך גם יעלה מי שישים לב לתהליכים שפקדו את בתי הספר של הקיבוץ הדתי בצפון ובדרום. הם כבר אינם בתי ספר המיועדים אך ורק לילדי הקיבוצים. נהפוך הוא, זה שנים שחדרה ההכרה בחשיבות הפנייה אל החוץ, בערך הרב שיש בעצם יצירתן של מסגרות פתוחות המאפשרות היכרות עם אורחות חיים אחרות, ונגד מגמות שהיו מקובלות בתנועה הקיבוצית בעבר שהעדיפו הסתגרות פנימית. חניכי בתי הספר לומדים להכיר את האחר, ומוענקת להם החירות והאפשרות להעשיר את עצמם, להטמיע בתוכם השפעות מן "החוץ" כל אחד על פי דרכו, ולהגביר בכך את המודעות של זהותם העצמית.
הכרות אלה, שהן בימינו כמעט מובנות מאליהן ביחס למערכות החינוכיות של בתי הספר, נכונות לא פחות ביחס למוסדות הלימוד התורניים הגבוהים יותר. אין בכך כל פגיעה במורשת המכובדת של הקיבוץ הדתי. מאז שנוסחו המטרות של הישיבות, שנחמיה פרט אותם במאמרו, חלו בהן שינויים מעמיקים וגורפים, האמורים – בין השאר – להגיב על ההתפתחויות הרוחניות והחברתיות בקיבוץ הדתי, כמו גם על ההתפתחויות הדרמטיות ב"עולם התורה" בחברה הציונית-הדתית שמחוץ לקיבוץ הדתי. כבר שנים רבות שמספרם של חברי הקיבוץ הדתי, בניו ובנותיו, מהווה מיעוט קטן בכל ישיבות הקיבוץ הדתי, בעין צורים בדרום ובמעלה גלבוע ובמדרשת הבנות בעין הנצי"ב בצפון. הרוב המכריע של התלמידים מגיע אל הישיבות מתוך רחבי הציבור הציוני-דתי שבכל הארץ, מאחר שהוא מצפה למצוא בהן עולם של תורה שאיננו קיים בכל מקום אחר בארץ.

דיאלוג אמיץ עם עולם תרבותי כללי
הדיון צריך להיות דיון עכשווי המתבסס על ניתוח התמונה הפנורמית של הישיבות הרבות והשונות של הציונות הדתית המצויות כיום למכביר בארץ. הרבגוניות של הישיבות השונות משקפות את אופייה הרבגוני של החברה הציונית הדתית כיום, שהשתנתה מאד ואינה דומה בהרבה מובנים לציונות הדתית אפילו ממרחק זמן של מחצית יובל השנים. ועם זאת חסר בהם קולה המיוחד והחיוני של ישיבת הקיבוץ הדתי, שאינו נרתע מהתמודדות פתוחה וביקורתית עם העולם הרוחני והתרבותי הכללי, ומוכן לנהל דיאלוג אמיץ אתו דווקא מתוך עמדה דתית עמוקה וכנה. כידוע, אישר הרב קוק לתלמידו משה זיידל, עוד בשנת תרס"ח (1908), ללמוד מקרא באוניברסיטה בשווייץ אף שיעסקו בה בביקורת המקרא, עם שהוא מציג לפניו את העמדה העקרונית הבאה: "זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות" (אגרות הראי"ה, כרך ראשון, עמ' קסד). כמה אירוני ומצער הוא שעמדה מתודולוגית ועקרונית זאת של הרב קוק, נזנחה כמעט לחלוטין ברוב המוסדות התורניים של הציונות הדתית בימינו. עם כל המגוון הפנימי הרב שלהם, רובם הגדול מתאפיין בניתוק הקשרים עם התרבות החיצונית שמסביבנו, ובחסימה של קולות ושל רעיונות הבאים "משם". ולא אוכל כאן להרחיב בנקודה זו.

משימה גדולה
חלק משורשי המשבר שפקד את ישיבת הקה"ד בעין צורים קשור למהלכים מתמשכים ומכוונים של דה-לגיטימציה דתית ואמונית של הישיבה מצידם של מנהלים, מורים ור"מים בישיבות התיכוניות השונות. הדברים מגיעים עד כדי חסימתם של בוגרי הישיבה שרצו כנהוג להציג את ישיבת הקיבוץ הדתי, ומניעתם מלהופיע בפני תלמידים מישיבות תיכוניות שונות. דה-לגיטימציה זו, שהיא כל כך מעוותת, מעידה על מדיניות חינוכית רווחת בישיבות התיכוניות השונות, היונקת מאידיאולוגיה חינוכית ודתית של סגירות ושל מונוליטיות, וקושרת ומזהה עמדות הקרובות לאורתודוכסיה מודרנית עם שמאלנות פוליטית. גורמים אחרים למשבר זה קשורים אולי בהעדר מסוים של אוירה "חסידית" מחד, ובאווירה למדנית מחקרית מאידך.
איני נכנס כאן לשאלות הכלכליות, שהן כשלעצמן תנאי בסיסי לקיומן ולהחזקתן בחינת אם אין קמח אין תורה, אבל התנועה הקיבוצית בכללה, כמו גם תנועת הקיבוץ הדתי, ידעה דווקא בשנים האחרונות תקופות של שפל חברתי וכלכלי, והיא מצליחה בדרך כלל למצוא דרכים שונות להתאוששות. ובנקודה זו גם אי אפשר להתעלם מהישגיהם של חברי הצוות שהחזיק את הישיבה בשנה האחרונה. הם השכילו ליצור, עם קומץ הבחורים יחדיו, אוירה לימודית ותרבותית דתית ראויה, ועד כמה שידוע לי גם מהבחינה הכלכלית המאזן הוא סביר.
אין לי ספק בחיוניותם של דרכי הלימוד ושל העמדות הדתיות והחינוכיות המיוחדות שפותחו בישיבת הקיבוץ הדתי שבעין צורים, ובתרומתם לעולמה של היהדות הזקוקה כל כך לגאולה בימינו אלה. מבחינה זו מוטלת על מוסדות הקיבוץ הדתי משימה גדולה למצוא את האישים הראויים ולספק את הכלים הנדרשים לחידוש פעילותה של הישיבה ולשילובה במארג המגוון של עולם הישיבות, שתוכל לשמש כבית גידול לאותם בחורים המבקשים לעצב באמצעותה את זהותם הדתית ואת עולמם הפנימי.


עין צורים

חסר רכיב