תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

שנתיים למלחמה

18/08/2008
עמודים מנחם - אב תשס"ח 725 (9)
שנתיים למלחמת לבנון השניה

 

שנתיים עברו מן היום בו בער הצפון.
שנתיים. זה הרבה ימים, המון שעות, ואינספור סיבובים של מחוגי הדקות והשניות...
שנתיים עברו מן היום שבו יצאו ילדים והורים למלחמה
והשאירו עורף מופגז – לוחם...


הימים שעברו החזירו את כולנו לשגרה כזו או אחרת
במלאת שנתיים, ועם נקודת ציון קשה
של החזרת החיילים אלדד רגב ואהוד גולדווסר בארונות,
ביקשנו לחזור אל זיכרון המלחמה הזו;


אני רוצה להודות, כאן מעל דפי העיתון,
לכל המשפחות שהסכימו להכניס אותנו
אל עולמם ואל ביתם,
ולחלוק אתנו רגשות מטלטלים ורגעים מרגשים

חדר מחלמה - תרצה אורן
לא ידעתי כיצד מנחמים ילדה ברגע כזה. רק חיבוק, נשיקה וזהו.
היא התקשרה לחברות בבסיס והרגשתי כמה רצתה באותו רגע להיות שם ולא איתנו באיזו חופשה הזויה בעיצומה של המלחמה
אבא לחיילים - בנ"ש (צבי) בן שמואל
"אנו ששירתנו באותו צבא של בנינו, מכירים את העובר עליהם,השמות והמקומות אינם זרים לנו מחיר המלחמה ומכאוביה מוכרים לנו מכלי ראשון"
על משפחה מגויסת, ועל קשיים של אבא
יומן מלחמה
קטעים מתוך "יומן מלחמה של אמא"
משפחה מגוייסת - רותי נחתומי
"הלב דופק, אך ההיגיון אומר שיש לשלוט בתחושות ולחשוב בקור רוח, כדי לשמור על מקסימום הכוח לתמוך בכולם"
רותי נחתומי – אמא בשעת מלחמה
רודפים אחרי בניה - דליה כהן
ישנתי בלילות. אולי כי הייתי עסוקה בימים, אולי כי היו לי מגוון מקומות לפזר את דאגותי. כמובן שהייתי צמודה לטלויזיה, בודקת את צבע הנעלים של החיילים (אדום עולה...)
דליה כהן, אמא לחיילים, נזכרת בטירוף, שנתיים אחרי
"מדווח מן השטח" - אביב ברוכי
חצי שנה אחרי השחרור
אביב ברוכי מדבר על אבדן חברים בקרב
חסר רכיב