תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מבט אל שיר

18/08/2008
עמודים מנחם - אב תשס"ח 725 (9)
מבט אל שיר
אש התמיד של האהבה המשפחתית
ד"ר רבקה שאול
אש התמיד של האהבה המשפחתית

"באתי אליך" ממחיש את פניה השונות של האהבה ואת התמורות העשויות  לחול בה במסגרת של חיי משפחה.

ד"ר רבקה שאול על שיר אהבה אופטימי לכבוד יום האהבה החל בט"ו באב

 

באתי אליך / דבורה סילברסטון - סיון

בָּאתִי אֵלֶיךָ
וּפָנֶיךָ כִּתְמוֹל וְיָמִים נֶעֱרָמִים
בּוֹדְקִים אֶת תּוֹכִי
בִּצְלִילוּת שֶל קַרְנֵי רֶנְטְגֶן
וְהָאֵש בַּעֵינַיִם
מַרְגִּיעָה
חוֹפֶנֶת אֶת כֻּלִּי
אֵל כֻּלְּךָ.

בָּאתִי אֵלֶיךָ
וְיָדַעְתִּי ֹשָלְוָה מְפֻיֶּסֶת.

וּמְנַסֵּר הַֹשָּכֵן תִּקּוּנִים ֹשֶל יוֹם יוֹם
וְקוֹרְאִים הַיְּלָדִים לְעֶזְרָה ֹשֶל רֶגַע
וְעִגוּלֵי "מַבָּט" חוֹתְכִים מַסָךְ
בִּרְמָזִים קָֹשִים.

אַז רְקִיעִים ֹשִלְּחוּ
שֶמֶש אַחֶרֶת
וְהָאוֹר הֶעָנֹג
כְּמוֹ כַּהָה בְּפֶה מְפֹהָק:
מַה יוֹם מִיּוֹמַיִם?

הָלַכְתִּי מִמְךָ
כְּפוּפַת עָגְמָה.

נְחֹֻשַת אַהֲבָה
לָבַֹשְתִּי נִיחוֹחוֹת
וּבָאתִי אֵלֶיךָ.



אש התמיד

הדוברת בשיר "באתי אליך" היא אקטיבית ותלותית בעת ובעונה אחת. היא פונה אל אהובה-בעלה, בפנייה ישירה שיש בה הד לביטוי תנ"כי שכיח "לבוא אל", אלא שבתנ"ך ה"בא" הוא לרוב הגבר, ואילו בשיר זה, האישה היא היוזמת.

היא באה ובוחנת את פניו נוכח "ימים נערמים" המעוררים את השאלה האם התשוקה עדיין כבראשית הקשר? קרני הרנטגן מכוונות אל נפשה החוקרת והמפקפקת, אך עיניי האהוב מרגיעות אותה באש המתמדת שבתוכן, שהיא פרדוקסלית בכפל הפנים שלה: להט ושלוה.  האש מאשרת את התחושה "שפניך כתמול". לפנינו רמז מספר בראשית, בעניין לבן הארמי המתנכר ליעקב, ואשר פניו אינם כתמול שלשום (בראשית ל"א 2). רמז זה מצביע על חשש נסתר של הדוברת, שפני בעלה יחדלו להיות כתמול שלשום, ושיחסו אליה ישתנה לרעה; אך החשש מתבדה, והדוברת מתכנסת באהבתו, ואינה חוששת להיות מוכלת ב"כוליות" המרגיעה של הגבר, שמעניקה חסות והגנה. ה'כוליות' – "חופנת את כולי אל כולך"  - מביעה את האופי של הקשר הבינאישי כשלמות ללא שיור. מי שחווה שלמות זאת, כמהּ אליה תמיד.

 

הטלוויזיה כמשל

ואולם, נחיתה בחיים היומיומיים, הלא רומנטיים מטבעם, מעלה שוב את החששות הנסתרים, שאולי יש להם בסיס כלשהו בחוויות העבר. בעולם שמעבר ליחידות הרומנטית,                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                  יש שכנים המנסרים במשור, ומקימים רעש שחורק באוזניים, ויש, להבדיל, ילדים הדורשים תשומת לב...והטלוויזיה, האנטי רומנטית, אולי כסימבול של בינוניות ושיגרה, דבר שיש לכולם. תוכניות שחוזרות על עצמן. הישיבה מולה נותנת תחושה של דיסהרמוניה; צליל המסך הנחתך ("ועיגולי מבט חותכים מסך") מעורר את הדמיון אל הצליל הצורם של המשור. זוהי תמונה פיוטית המביעה קרע בדימוי של חיי המשפחה הרצויים. מסך מטפורי שנחתך, שעומד בניגוד כה צורם לשלמות שתוארה בבית הראשון והשני. 

 

לבשתי ניחוחות

תחושת השגרה הופכת את השמש ל"אחרת" ומכהה את האור. עוצמת האש נשחקת על ידי הפיהוק הגדול, והחיים נדמים כחזרה משעממת על עניינים קטנים. נוכח זאת, מאבדת האהבה את טעמה הראשוני. העגמימות משתלטת. האישה נוחלת אכזבה כלשהי במגע עם האהוב, מה שגורם לה להיות שפופה נפשית, לאבד את ביטחונה, לחוות אובדן.

ואולם, השיר אינו מסתיים בנימה של קינה, כצפוי. הוא מתהפך לעבר ההחלטה הנחושה לשנות את פני הדברים ולהתגבר על השגרה המכלה. הדוברת מגייסת אפוא את כישוריה הנשיים, פנימיים כחיצונים. איתנה בדעתה, היא לובשת את הניחוחות, ממשיים ורגשיים, כמו לוחם הלובש את בגדי מלחמתו: "נחושת אהבה לבשתי ניחוחות". וכך היא מצליחה להפריד את ישותה מסיגי היומיומיות, ולתת לאהבה מקום נבדל ומובחן. הביטוי "באתי אליך", אשר בבית הראשון היה מהול בדאגה סמויה, הופך בסוף השיר לקריאת ניצחון.

"באתי אליך" הוא שיר אופטימי הממחיש את פניה השונות של האהבה ואת התמורות העשויות לחול בה במסגרת של חיי משפחה; מימוש המסר האופטימי הוא תלוי אישיות: קשב פנימי וחיצוני, רגישות למתרחש ורצון עז מביאים ל"היפוך". "באתי אליך" הוא שיר אהבה מקורי, המהפנט במקצביו המהירים ובתמונותיו המקוריות.

 

דבורה סילברסטון – סיון, בעבר מורה לספרות, מרצה בהשתלמויות מורים ומדריכת מורים. כיום מלמדת במדרשה באלון וכן במועדוני ספרות של נשים. מפרסמת שירים ומאמרים בכתבי עת.

 

משואות יצחק

חסר רכיב