תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

15/07/2008
עמודים תמוז תשס"ח 724 (8)
לזכרם
צבי יוסף סיטמסטר ז"ל

נולד: כ"ד תמוז תשי"ב  17.7.1952

נפטר: ט' אייר תשס"ח  14.5.2008

לביא

 

צבי נולד במלמה לפני 55 שנה. הוריו, ייבדלו לחיים ארוכים, אודים מוצלים מאש, שרדו את התופת של מחנות ההשמדה והקימו את ביתם בשבדיה.

צבי ספג זהות יהודית עמוקה בבית והיה פעיל בתנועת בני עקיבא. הצטיין בלימודים וגם בספורט, שיחק כדורעף בהצלחה בליגה הלאומית וזכה במדליות רבות.

כהמשך ברור לדרך חינוכו הגיע לתכנית ההכשרה בלביא – ונקשר למקום בעבותות אהבה. כחבר לביא הלך ללמוד בווינגייט והתגייס לצבא. במלחמה בלבנון נפצע קשה וחייו היו בסכנה.

בלביא פגש את אשתו היקרה, אריאלה, ושם נולדו ילדיהם: אליאב, נעמן, עודד ועפרה.

צבי היה חבר פעיל במשק ובחברה. ריכז את ענף הרפת שנים רבות, היה אקונום במלון ולאחר מכן ניהל את מחלקת השיווק.

 

צבי, לפני 13 שנה חלית. בגבורה ובעוז נלחמת על חייך. הייתה זו גבורה שקטה של עוצמה עם עדינות, של כוח רצון אדיר אך תמיד בעִנייניות וברוח טובה. היה בך שילוב נדיר של השלמה יחד עם התמודדות אמיצה.

חיית הרבה מעבר למה שציפו טובי הרופאים. אבל, לאסוננו ולכאבנו, השיבה הזאת היא מוקדמת מדיי בעשרות שנים, מוקדמת בכל קנה מידה אפשרי.

צבי, היית איש של אמת, איש עקרונות, ישר כסרגל! הייתה לך אישיות מיוחדת במינה. החן שלך, נועם ההליכות והחיוך העדין הילכו קסֶם על כולנו.  בנביא מיכה (ה') יש ביטוי מיוחד, יוצא דופן  וחד פעמי: "נסיך אדם". זהו ביטוי שהולם אותך ואת המשפחה היפה והמיוחדת שבנית. הייתה בך מעין נסיכות של טוב לב, של אכפתיות, של חום אנושי ושל אצילות  שהשרו מטובם על כל הסובבים אותך.

 

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

 

(מתוך הספדיהם של הרב מאיר רובינשטיין והרב יהודה גלעד)

 

 

 

מרים (מירל) הלר ז"ל

נולדה:  י"ב תשרי  תרע"ט  18.9.1918

נפטרה: י"ד  אייר  תשס"ח 19.5.2008

שדה אליהו

 

מירל גדלה עד גיל 16 בקהילת פולדה שבגרמניה כבת צעירה לשני אחיה, יוסף ושלמה.  משרצתה לעלות ארצה שלחו אותה הוריה לקבל את ברכת רב הקהילה. הרב לא תמך בעלייתה, אך למרות זאת, הגיעה מירל להכשרה ברודגס והצטרפה לקבוצת ההכשרה שהתכוננה לעלייה לארץ.

בעת שהותה של הקבוצה, "קבוצת אריה", בחדרה, נחשבה מירל ל"אחד המרוויחים הרציניים" בזכות עבודתה בטיפול ביולדות ותינוקות. היא התפרסמה בטיפולה המסור בהם והייתה מבוקשת בין אנשי המושבה.

מחדרה עלתה הקבוצה להתיישבות במסגרת "חומה ומגדל" לעמק בית שאן וייסדה את קיבוץ שדה אליהו. בשדה אליהו שימשה מירל כחובשת של הקבוצה.

את תפקיד החובשת, האחראית על בריאותם של חברי הקיבוץ, מילאה מירל בתנאים קשים, ללא הכשרה מקצועית, וללא לווי של רופא שניתן להתייעץ איתו או להסתמך על חוות דעתו.

בהמשך נפתח בבית חולים "העמק" קורס חובשות, שהתקיים יומיים בשבוע במשך שנה.

כך, במשך השנים, טיפלה מירל במסירות בחברים, כשהיא צוברת ידע וניסיון, ללא לימודי תעודה מסודרים. עם זאת, ניסיונה וידיעותיה העדכניות ברפואה הביאו לבחירתה כחברה בוועד המפקח של קופת חולים. מירל הייתה אחות במרפאה של שדה אליהו במשך ארבעים שנה.

 

במשך שנים רבות סבלה מירל מבעיות בריאות.

לאחר הפסקת עבודתה במרפאה מצאה מירל עניין והנאה בסדנה לייצור צעצועי עץ.

בעשר השנים האחרונות גרה מירל ב"בית הקשתות" (הבית הסיעודי של הקיבוץ) שם זכתה לטיפול מסור מכל הצוות.

 

יהי זכרה ברוך!

 

 

זלמה וינד ז"ל

נולדה: י"ד בטבת תרע"ח  29.12.1917

נפטרה: כ"א באייר תשס"ח 26.5.2008

בארות יצחק

 

זלמה נולדה בגרמניה כבת לאיטה ומשולם קאופמן.

בשנת 1936 עלתה לארץ באניית המעפילים "ירושלים", שם הכירה את יוס'ק וינד – לימים בעלה.

בבואה לארץ הצטרפה להכשרה ב"רמת השומרון" (פרדס חנה) שמאוחר יותר הקימה את קיבוץ בארות יצחק שבנגב.

כשעלה הקיבוץ על הקרקע כבר הייתה מטופלת בשתי בנותיה.

את כל שנותיה בארץ חייתה בקיבוץ, שם הייתה דמות דומיננטית, אהובה, ידועה במאור פניה ובחוש ההומור המפותח שלה שהיה לחן בעיני כל מכריה. לפני 36 שנים נפטר יוס'ק בעלה והיא מצאה את עצמה חסרה מאוד.

וכך ספדה לה עטרה גרינברג: "את הדבקות בחיים, הרצון לחיות ולפעול כל יום, ראינו אצלך בכל דבר... בעבודה ובחיי הקהילה. לא אהבת את מגמת ההפרטה. אהבת לבוא לחדר האוכל, לפגוש את האנשים ולחיות את היחד. השתדלת לא להיעדר משום אירוע קהילתי.

את יוס'ק בעלך אהבת והערצת. אני יכולה לגלות פה שההערצה הייתה הדדית. כשבאתי לקיבוץ הכין אותי יוס'ק לפגישה אתך: "את עוד תראי איזו אישה יפה וטובת לב יש לי" – הוא אמר. ובאמת היה בך תמיד יופי של מאור פנים, של רצון להתחבר לזולת, ועל כך יעידו התמונות הרבות וביקורי הבית הרבים שאירחת בביתך.

היית רגישה מאוד ליופי ולאסתטיקה. חשוב היה לך להקפיד על נימוסים, כללי עריכת השולחן וסידור נעים של הבית" .

למרות הבדידות שנגזרה עליה הייתה ראש השבט של המשפחה והם היו כל עולמה.

"סבתא זלמה" נפטרה בשיבה טובה, מוקפת בשתי בנותיה, נכדיה, ניניה וחימשיה.

 

יהי זכרה ברוך !

 

 

דוד (הפה) גולדשמידט ז"ל

נולד: כ"ב באייר תרפ"א  30.5.1921

נפטר: כ"ה באייר תשס"א 30.5.2008

סעד

 

"אשרי איש שמח בחלקו ואכל לחמו ביגיע כפיו" (בן סירא; מ') – כזה היה אבא שלנו: שמח בחלקו: באמא, אהבת חייו, שטיפלה בו במסירות אין קץ, ב-11 הנכדים וב-23 הנינים שהיה כה גאה בהם ובחתנים ובכלות שנוספו למשפחה. עם כל נכד ואחר כך נין שנולד - תמיד ציין  בגאווה ובאושר שהנה זכה להרבה יותר ממה שזכו הוריו – שאפילו לחופה לא זכו להובילו.

אבא נולד בעיירה הפנהיים שבגרמניה - ומכאן דבק בו הכינוי "הפה". כשעלו הנאצים לשלטון סולק מבית הספר המקומי והמשיך את לימודיו בישיבתו של הרב יעקב הופמן בפרנקפורט, שם קיבל חינוך תורני-ציוני. ב-1938, שבוע לפני ליל הבדולח, עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" והצטרף לקבוצה הדתית ב"מקווה ישראל" שם למד שנתיים והתמחה בגידול עצי פרי. מ"מקווה ישראל" עבר לטירת צבי, שם פגש את אמא חנה תבדל"א ויחד עברו להשלים את קבוצת "עלומים" בנתניה לקראת העלייה לקרקע בהרצליה ג'. כל חייו, עסק בתפקידי מפתח כלכליים בסעד ומחוצה לה: היה גזבר בקיבוץ הצעיר ואחר כך היה ממקימי מכון התערובת "מתמור", הקים את ענף החממות בסעד ואת מפעל "תפוד" בשדרות, והיה בין היוזמים והדוחפים לפיתוח ענף התעשיה בסעד. יחד עם תפקידיו שהביאוהו לקצות תבל,  הקפיד לחזור לפרקים לעבודה במטעים בסעד. רק בגיל 85, לאחר שעיניו כהו מזוקן, פרש מעבודתו בהנהלת החשבונות. לצד אלה היה איש אוהב ספר ובעל צימאון אדיר ללמוד ולהשכיל – לימודים תורניים ואקדמיים.

בסעד ייזכר הפה כאיש חרוץ ודייקן, משכיל ורחב אופקים, היודע לחוש את דופק סביבתו;  אדם חם ולבבי, בעל מידות והליכות, בעל מזג טוב המשולב בחוש הומור, ישר ונאבק על האמת שלו.

יהי זכרו הטוב ברוך.

 

חסר רכיב