תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מסעותיו של עוד ספר תורה

15/07/2008
עמודים תמוז תשס"ח 724 (8)
מסעותיו של עוד ספר תורה

על ספר התורה שהלך עם הנשים לשבי הירדני
גילה קפלן

על גלגוליו של (עוד) ספר תורה
שנכתב באוסטריה, ניצל מהשמדה
עלה לארץ בסרטיפקט, נפל בשבי הירדני
וחזר לארץ

פתיחה
בעמודים אייר-סיון (גיליון 723), בכתבה "מסעותיו של ספר תורה אחד" מזכיר ישראל זיסק כי יחד עם ספר התורה שהלך לשבי עם חברי משואות יצחק היה עוד ספר תורה שהלך לשבי עם החברות. לאה שקדיאל (ירוחם) פנתה למערכת עמודים בשאלה-בקשה: "אשמח לדעת יותר על ספר התורה שהיה עם השבויות. מה עשו בו ואיך שמרו עליו? מה הן סיפרו על החוויה המיוחדת של ספר תורה בבעלות קבוצת נשים?"
יצאתי למסע....

סיפורו של ספר התורה
1 - אוד מוצל
שושנה בן דוב ממשואות יצחק סיפרה שהספר מעולם לא חזר למשואות יצחק והמליצה לברר על גורלו עם רחל שמואלי, שהספר היה שייך למשפחתה והיום היא מתגוררת באלון שבות.
זהו סיפורה של רחל וסיפורו של ספר התורה:
"ספר התורה היה שייך למשפחתו של בעלי, אברהם שמואלי (דויטש), שהלך לעולמו לפני 20 שנה. את ספר התורה כתב סבו של אברהם ז"ל, שהיה מוהל וסופר סת"ם, לשטיבל (בית כנסת קטן) שעמד בחצר ביתם, בעיירת הקייט באדן-וין, אוסטריה. בליל הבדולח, (9 בנובמבר 1938), כשהגיעו הנאצים לעיר ועמדו לשרוף את בית הכנסת על תכולתו, אזרה אמו של אברהם עוז וניגשה למפקד המקומי, תוך שהיא מסבירה כי יש בבית הכנסת רכוש פרטי שלה (הגרמנים ימ"ש, קיבלו הוראה לשרוף "רק" את בית הכנסת על תכולתו) – 'האם אני יכולה לקחת את ספר התורה שלי הביתה?', שאלה. המפקד הגרמני, בירר במפקדה ונתן אישור לקחת את הספר הביתה.
השטיבל על ספרי הקודש שבו נשרף וניצל רק ספר התורה".

2 – מעשה חותנת סימן לכלתה
אט אט התקבצה משפחת דויטש בארץ. אחיו הבכור של אברהם הגיע לארץ כתייר; הייתה זו מתנת הוריו לסיום לימודיו. אחריו הגיע, בגיל 17, אברהם, בעזרת הג'וינט. הרוחות הרעות שנשבו באוסטריה זרזו את ההורים שהגיעו גם הם לארץ בסרטיפקט שסידר האח הבכור. הסרטיפקט היה ממכסת 'אגודת ישראל'. ההורים הביאו עמם את ספר התורה לארץ ובקשו למסרו לבית כנסת וכך העביר אברהם את הספר לבית הכנסת בו התפלל.
אברהם, עולה חדש ויליד אוסטריה הצטרף לגרעין שהיה בטירת צבי, ורחל – דור רביעי בארץ מצד אמה, הצטרפה לגרעין שישב בשדה אליהו.
רחל: "היינו צעירים הרפתקנים ורצינו להקים מקום חדש וחלוצי (ולא להצטרף ליישובים הוותיקים). הציעו לנו את משואות יצחק בגוש עציון – שם ישבה כפר עציון בדד, ושמחנו". שם, במשואות יצחק שבגוש הכירו רחל ואברהם וקשרו גורלם.
רבות סופר ונכתב על המלחמה, על סופם הקשה של חברי כפר עציון ועל הליכתם לשבי של חברי עין צורים ומשואות יצחק.
רחל: "ביום הכניעה לא ידענו מה יהיה גורלנו. על יד הבית שבו גרנו קברו החברים את ספרי התורה בתוך ארגז כלי מיטה, כיסו באדמה ועשו להם סימנים. אני הייתי באותו הזמן בעמדה ולא נכחתי במקום.
הגיע הזמן והעלו אותנו על המכוניות - גברים ונשים לחוד, בכדי להוביל אותנו לשבי הירדני. זכרתי את המעשה הנועז של אמא של אברהם, ונצנץ לי הרעיון – אולי גם אני אגיד לקצין האנגלי שהתלווה לקצין הירדני ש'יש כאן משהו ששייך לי'... כך עשיתי והקצין האנגלי אמר: 'אין בעיה, קחי אתך את הספר'.
הבחורים הוציאו את שני ספרי התורה ואני לקחתי את ספר התורה שלנו שהיה אתי כל זמן השבי".
איך שמרת על ספר התורה?
"מאוד נזהרתי והשגחתי שיהיה לספר התורה מקום. כמובן שלא קראנו בו. במשאית שלקחה אותנו לשבי עמדנו ממש אחת על השנייה, והיו מקרים שהספר חולל ודרכו עליו. בשבי היינו 21 או 23 ימים, חזרנו מהשבי כשספר התורה בידי, ישר לכפר יונה".
בעיתון "הארץ" מתאריך א' בסיוון תש"ח (8.6.1948) נכתב: "בשעה 7:15 נראתה שיירת השבויות מתקדמת בכביש לעבר כפר יונה... היה זה רגע מרעיד את הנפש כשהגיעה התהלוכה של גיבורות גוש עציון המשוחררות למבואות כפר יונה ובידיהן נישא ספר התורה שיצא אתן בשבי ממשואות יצחק ונשמר אתן כל הזמן במחנה השבויים".
רחל: "בא לקראתי אדם, שאינני זוכרת את שמו, ולקח מידי את ספר התורה. זמן רב לא ידעתי היכן הספר. בסופו של דבר אברהם גילה את הספר במחנה צבאי בסיני וזיהינו אותו בזכות ה'גרטל' והמעיל שהיה כתוב עליו שהוא לזכר המשפחה.
מאז הלך אתנו הספר לאשר הלכנו וגם עבר חידוש ותיקון על מנת שיהיה ראוי לקרוא ממנו.
היום נמצא ספר התורה בביתר עלית, שם מתגורר בני – יקיר שמואלי, ואני בספק אם ניתן לקרוא בו.
(יקיר שמואלי מוסיף את הפרטים הבאים: "הספר נמצא כיום בבית המדרש "עטרת צבי" בביתר, זהו בית מדרש של יוצאי מנצ'סטר, משם באה רעייתי. אני מקווה שאוכל למצוא דרך להחזיר את ספר התורה למצב שאפשר יהיה לקרוא בו."
רחל, מצידה אומרת: "כמו בני האדם שמגיעים לסוף דרכם כך גם מותר לספר התורה".
.
חסר רכיב