תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

כתום עם כיפה

15/07/2008
עמודים תמוז תשס"ח 724 (8)

 

על גידול הגזר בקבוץ הדתי

 הוא כתום, הוא מתוק והוא גדל בשדותינו

על ענף הגזר, גידול ותיק בקיבוץ הדתי 

ביקשנו לדעת:

כמה דונם מגדלים אצלכם?

באיזו עונה?

מי המגדל?

מי ממיין?

אורגני / רגיל?

מה יתרון הגזר שלכם???

היה מי שלא רצה להוציא את הגזר מן השק

מי שהסכים לחלוק צייר תמונה אופטימית ושמחה

מישהו אמר כתום???

מה זה אדום עם כיפה?
אברהם ימיני


זה לא מה שאתם חושבים
אברהם ימיני מספר על ימים ראשונים ואחרונים בגידול הגזר

גזר ישראלי
כבר בימי המנדט גידלו בארץ גזר, בעיקר בשרון. בנוסף, הרבה קיבוצים (כולל הקיבוץ הדתי) גידלו גזר לרוב במסגרת ענף שנקרא "גן-ירק" וכלל גידול של מיני ירקות רבים. הגיוון נועד הן לטובת מחזור זרעים והן לשם פיזור ה'ביצים'. בשנות החמישים היו קיבוצים שגידלו בו זמנית 10-20 מיני ירקות. גם הקיבוצים שהתמחו בגידול מסוים, הוסיפו והמשיכו בגידול מגוון גדול של ירקות, מעגבניות, חסה, תפו"א וכו' ועד גידול חזרת ואספרגוס ביבנה.

עובדי אדמה
הפעם הראשונה שזרעתי גזר הייתה בשנת -1949 בקבוצת יבנה אצל מקס ראבד. הגידול התנהל בערך כך: חריש ודיסוק עם טרקטור, שידוד עם צמד פרדות וגירוף בידיים. הזריעה הייתה ידנית והתבצעה במזרעה שנקראה "פלנט", ההשקיה עם "סקינרים" וריסוס עם מרסס גב או מרסס מוטורי שעמד מחוץ לשטח.
לצורך דישון השתמשנו בדשן מוצק (אבקה או גרגרים) שפוזרו ביד. הזרעים, הדשן וחמרי ההדברה היו מיובאים ולכולם כמובן שמות לועזיים (כמו להבדיל היום). תהליך האסיף גם הוא בוצע באופן ידני: השלב הראשון היה "דקירה" עם קלשון לניעור ראשוני של האדמה ולניתוק השורשים, אחר כך היינו שולפים את הגזר בעזרת העלים, תולשים את העלים, ממלאים בארגזי תנובה ועם עגלה ופרדה מובילים למחסן. את הגזר שפכנו לחצאי חביות חתוכות לאורך מלאות במים, שם הושרה לריכוך הבוץ. בחורף, כשהבוץ ביבנה היה כמו "הבוץ של יבנה", היינו משרים את הגזר במים במשך כל הלילה ובבוקר מנערים את הגזר בחבית בידיים או עם קרש, ומעבירים את הגזר שנית לארגזים. את הבוץ שנשאר על הגזר היינו מברישים במברשות-יד "קשות", ואז מתיזים מים על הגזר שבארגז מלמעלה, שיבריק ויעשה רושם. את הארגזים היינו מעמיסים בידיים, ארגז ארגז על המשאית, והאוטו היה יוצא לתנובה. מרגע זה האחריות על התוצרת עברה לידי הגזבר - הירקנים עשו את שלהם.
סליחה, נשארה עוד עבודה - בלילה היה צריך לפרוק בשטח את הארגזים הריקים שחזרו מהשוק. בסך הכל גידול פשוט מאד – בתנאי כמובן שאינך יודע מה זה לגרף 5 דונם ביום, עם צוות של 2 אנשים, ועם העובדה שמקס מבחין גם ממרחק 50 מטר בכל גבשושית קטנה בשטח.
אין מה לומר - השתנו כמה דברים בענף הגזר מאז ומי שלא מאמין שייצא לשדה ויראה את המפלצת שנקראת קומביין גזר תלת-שורתי, או שילך לסככת הגזר שנקראת היום מכון הגזר ויראה את כל פלאי הטכניקה... ואפשר גם להשקיף על עשרות המכולות שיוצאות כל שבוע לנמל אשדוד.

מדוע מרוכז גידול הגזר בקיבוץ הדתי?
בשנות החמישים חולק הייצור החקלאי (מלבד הפלחה) לחקלאים לפי מכסות. כל מגזר וכל חקלאי עשה כל מאמץ אפשרי לקבל מכסה. משטר המכסות היה נוקשה מאוד – מדדו כל דונם, וגם על חריגה מהתאריך המתוכנן קיבלו קנסות כבדים. שלושה ארגונים שלטו בנושא החקלאות: "ארגון מגדלי הירקות" שייצג את החקלאים, 'מועצת הירקות' שייצגה את הממשלה ותנובה. איוש המשרות היה על בסיס תנועתי. הקיבוצים היו הגורם הדומיננטי (כולל שרי החקלאות), וברור שהקיבוץ הדתי היה בלתי דומיננטי.
כשהחליטו להוסיף מכסות גזר להתיישבות החדשה, ניסה הקיבוץ הדתי לארגן מכסה למעלה גלבוע. על כל דונם שקיבלו הלכו 2 דונם לתק"ם ו-3 דונם למושבים. לדעתי, הסיבה לאחוז הגבוה של גידול הגזר בקיבוץ הדתי כיום נובע מעקשנות, התמקצעות ואי-וויתור על המכסות גם כשהתנאים היו קשים. שאר המגדלים הרימו ידיים מסיבות שונות ורק אנחנו נשארנו. היום כבר יכול כל אחד לגדל גזר ללא הגבלה של מכסות.

התפתחות ענף הגזר
בשנות השישים החלו לגדל גזר ליצוא (בעיקר לאנגליה). כמו כן הוחל בגידול גזר וגזר גמדי לתעשייה.
בשנות השבעים הגיעו הקומביינים הראשונים, ואתם שיכלול מערכי המיון. בשנים האלו התחילו בגידול זני מכלוא, שאפשרו מגוון גדול של אפשרויות שיווק, וגם שינוי עונות המזרע. שני דברים אלה העלו את חשיבות איכות האחסון ובשנות השמונים והתשעים נבנו בכל הקיבוצים בתי קירור ברמה גבוהה יותר.
שנות התשעים התאפיינו במעבר המגדלים לשיווק. קרנה של תנובה ירדה, והמגדלים למדו (על פי רוב בדרך הקשה) את סודות השיווק.  התהליך הזה הביא גם להעלאת חשיבותו היחסית של מכון המיון, שכבר לא היה שלב ג', אלא גורם דומיננטי בענף, שמגיע כמעט עד הלקוח.
בשנות  האלפיים חלו שינויים בכל המגזרים (מלשון גזר). בכל הארץ נבנו מערכי מיון (אין מכסות) והיום מערך המיון הוא הענף – ויש מי שמגדל לו.
בינתיים קרה גם "נס כלכלי" ולגזר יש בעולם שוק בלתי מוגבל (ובמחירים סבירים), קצב התפתחות הענף ב-4 השנים האחרונות עולה בכ-50% כל שנה. בונים מערכים, מגדילים שטחי גידול, אבל לא ישנים טוב בלילה. מפחדים שתהיה זו בועה שתתפוצץ.
אבל לקוראי נייר זה אני מאחל שינה טובה.


סעד

גזר בגלבוע

תאגיד משותף של מעלה גלבוע וטירת צבי

לייצור, מיון, אריזה ושיווק גזר

טוב מראה וטעם

 

שותפות 'גזר בגלבוע' אחראית על גידול של מעל 2,000 דונם של גזר הפרושים מעין דור בצפון דרך מולדת, חפציבה, בית אלפא ועד נתניה בדרום. רק כ- 400 דונם גזר גדלים בשדות הקיבוצים מעלה גלבוע וטירת צבי.

10 חודשים בשנה נמשך הגידול, כשבכל אזור מגדלים בעונה שונה זנים שונים.

יש גזר אורגני שהוא מתוק יותר (וגם בריא יותר), זני החורף מתוקים וטעימים והזן היפה ביותר הוא ה"ניירובי" – זן קיץ.

חלק מן הגידול מיועד לייצוא בעיקר לרוסיה ומערב אירופה.

את בית האריזה במעלה גלבוע מנהל דני לדרמן, חבר מעלה גלבוע ועובדים בו שכירים מנעורה ותאילנדים. חלק מן המיון נעשה גם במערך המיון של קיבוץ שדה אליהו.

בענף עובדים בשיתוף פעולה טוב אנשי טירת צבי ומעלה גלבוע, כאשר מרכז הגידול הוא גל נדן, איש כפר תבור. השותפות מתנהלת לשביעות רצון השותפים, הן מהבחינה הארגונית והן מהבחינה העסקית כלכלית.

גזר הגלבוע מבוקש מאוד – בשל איכותו הגבוהה ותכונותיו הטובות: מראה, טעם וכושר השתמרות.

בשנים האחרונות מושקעים בענף סכומים גדולים בכדי לשפר את תהליכי הייצור והמיון והענף נמצא בצמיחה רציפה לשביעות רצון כל הנוגעים בדבר.

 

לאחרונה נערך ניסוי של גידול גזר צבעוני בשדות מעלה גלבוע ועל כך בכתבה נפרדת.

 

לא רק כתום

גילה קפלן

 

בשדות הגלבוע צומחת היסטוריה בשלל צבעים.

על סרטי המיון ומערכי השינוע נוסעים בנחת גזרים סגולים (בשני גוונים) ולבנים, צהובים וכתומים – בלי לדעת ובלי להרגיש שמשהו כאן יוצא דופן...

אנשי "גזר בגלבוע", לעומתם, מתרגשים ונהנים להראות את החידוש לכל המתעניין.

רונית ניסים, המזכירה על פיה יישק דבר מסבירה:

"השנה גידלנו 10 דונם ניסיוניים של גזר צבעוני. יש לנו כבר הזמנה לרוסיה ואנחנו מנסים לשווק את הגזר גם בארץ. חברת הזרעים מערבבת עבורנו זנים שונים של גזר וכעת מוציאים מן השדה גזר בחמישה גוונים: סגול כהה, סגול בהיר (עם ליבה כתומה), לבן, צהוב ו...כתום".

 

כח הצבע

גל נדן, בן קיבוץ חפציבה המתגורר בכפר תבור, הוא מרכז הענף "גזר בגלבוע".

גל: "גזר בצבעים הוא אמנם 'גימיק שיווקי' אך גם מקדם חשיבה בריאותית שכותרתה "כח הצבע".

באתר הבית של ארגון מגדלי הירקות נכתב: "בשנים האחרונות התגלתה במחקרים רבים וחדשניים החשיבות הבריאותית מרחיקת הלכת של הפיגמנטים האדומים, הצהובים, הכתומים, הסגולים והירוקים הנמצאים בצמחים... לאור כל זאת החלו רשויות בריאות בעולם להמליץ על צריכה צבעונית ומגוונת של ירקות ופירות... להמלצה הכללית נוספה המלצה ספציפית לצרוך מדי יום ירקות מ-5 קבוצות הצבע...". אמור מעתה, ניתן לאכול סלט "גזר חי" ולקבל את כל סוגי הויטמינים (כמעט)... וגם אם לא – הסלט הצבעוני נראה יפה וגם טעים, ועדיין - מיוחד ויוצא דופן.

עלומים

גזר ב'צבע אדום'

 

מנחם גוטמן, חבר עלומים בן גרעין אורים, רכז גידול הגזר בקיבוץ עלומים מוסר לנו את הפרטים הבאים:

בקיבוץ עלומים מגדלים גזר מן היום הראשון להיווסדה – 42 שנה.

אנחנו מגדלים 1000 דונם גזר, רובו בשדות עלומים והשאר במשקים שונים. בנוסף מגדלים 200 דונם של גזר אורגני.

מערך המיון משמש בעיקר את גזר עלומים ובמידת האפשר ממיינים ליצרנים נוספים.

הגזר שלנו הוא הכי הכי! זאת, בשל אדמות הלס והאקלים המיוחד של הנגב המערבי שמתאימים לגידול גזר. התנאים האלה באים לידי ביטוי הן באיכות הגזר והן בכמות היבולים.  כ-30 אחוז מן הגזר מופנה לייצוא, בעיקר לרוסיה וקצת לאירופה המערבית.

בבית המיון עובדים אנשי נתיבות ושדרות באחוות עמים עם... ישראלים מרהט.

האם המצב הביטחוני משפיע על גידול הגזר?

בחלקת הגזר הסמוכה לגדר המערכת (הקו הירוק) עובדים קומביין וטרקטור שגורר עגלה ובקצה החלקה עומד טנק צהל"י שמאבטח את העובדים.

באופן כללי לא נתקלנו בקשיים של אנשים שחוששים לצאת לעבודה עקב מקומנו.

 

 

חסר רכיב