תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

האבא של המתגיירים

05/06/2008
עמודים אייר - סיוון תשס"ח 723 (7)
האבא של המתגיירים

דינה ספראי

"פתיחות, הבנה והצבת דרישות ברורות מאוד"
הן חלק מן המתכון החינוכי של אלחנן איטלי, מרכז אולפן הגיור בקבוצת יבנה שנים רבות
"ויש גם את הברנדי שעושה ניסים ונפלאות"


500 הילדים שלי
אלחנן איטלי, חבר יבנה ותיק, איש צנום, מזוקן ונמרץ, ראוי לתואר "האבא של המתגיירים". את תלמידיו לשעבר הוא מכנה "הילדים שלי", ויש לו מעל 500 "ילדים" כאלה.
אלחנן, בעברו הרחוק מאוד איש מטעים, ובעברו הפחות רחוק מנהל אולפן עברית, נידב את עצמו לניהול אולפן גיור, ברגע שנפתחה הזדמנות כזו. היה זה ב-1986, כאשר הרב הראשי, הרב גורן, הכיר בבעיה לאומית של מתנדבות החיות עם יהודים, ופנה לקיבוץ הדתי להקים אולפני גיור.
הרב גורן עצמו פינה זמן כדי לראיין כל תלמיד באופן אישי, והוא זה שקבע את תוכנית הלימודים.
כבר במחזור הראשון מיסד אלחנן דפוסים שהפכו לנכסי צאן ברזל של האולפן. ראשית נקבע כי הבוקר יוקדש ללימודים, כדי שהתלמידים יוכלו ללמוד באופן רציני והעבודה תעשה בחצי השני של היום. שנית, כל יום מתחיל בתפילה שנרכשת בהדרגה, ומיד לאחר מכן שיעור תורה, כדי לשמש דגם לחיים יהודים ולהדגיש את מקומו המרכזי של לימוד תורה .
בשנים הראשונות התקיימו שני מחזורי לימוד בכל שנה, ובכל אחד מהם כ-20 תלמידים. במהלך השנים, לאחר שפסקה תופעת המתנדבות, פחת מספר התלמידים. היום האולפן התכווץ עוד יותר (כ-10 תלמידים) בעקבות ההחלטה לקבל לאולפן גיור רק מועמדים שחוק השבות חל עליהם.

מה עם אלו שרוצים בכנות להתגייר למרות שלא באו מבית יהודי?
אני תמהה ושואלת. "להם כמעט אין דרך להתגייר", משיב אלחנן. "יש ועדת חריגים אך הדרך לקבל אישור כזה קשה כקריעת ים סוף. אין לי הסבר משכנע לסחבת בטיפול ובקבלת אנשים רציניים המעוניינים בגיור".
בשנים הראשונות להקמת האולפן התסכול היה רב, כי רבים לא היו מעוניינים בקיום מצוות. ובכל זאת רק כך ניתן היה למנוע, בדיעבד, את נישואי התערובת. כיום רוב המסיימים (בעיקר מסיימות) ייסדו משפחות שומרות מצוות, כשבמקרים לא מעטים הנשים המתגיירות הן הנותנות את הטון בבית ומשפיעות על בעליהן.
כחודש לאחר סיום הלימודים ראשוני התלמידים מקבלים זימון לבית הדין, ורוב רובם של אלו שאנו מגישים לבית הדין – מתקבלים מיד לגיור. שנה מתחילת הלימודים, רובם מסיימים את התהליך, ומכאן מתחילות הצרות הביורוקרטיות, ועל כך בהמשך. כיום מטופלים המתגיירים של אולפן קבוצת יבנה על ידי בית הדין בקריית גת. "זהו בית דין מאיר פנים" מעיד עליו אלחנן. בעבר הלא רחוק הופנו מסיימי האולפן לבית הדין של הרב דרוקמן והרב אביאור.

מה לדעתך המקור לתרעומת של בית הדין הרבני על הגיורים האלה?
אלחנן: "במשך הגיור יש כלל לפיו כל בית דין אוטונומי וראה מה שעיניו רואות. הרבנים החרדים טוענים שהדרישות של בתי הדין הרבניים לגיור אינן מחמירות מספיק. למשל, כאשר מישהי אומרת שהיא מעוניינת להינשא, זה כשלעצמו מדליק אור אדום בעיני החרדים. גם כאשר ידוע ובדוק שהחבר/ידיד של המועמדת הוא דתי – זה לא מספק. המצב הזה חוזר על עצמו שוב ושוב".

קרב למען הגר
סביב אישיותו של אלחנן נרקמו כמה סיפורים "קרביים" על מאבקים עיקשים למען תלמידיו. גם אם במבט לאחור הסיפורים נשמעים פחות דרמטיים, אלחנן מוכן לספר:
"כאשר הייתי משוכנע שהמועמדת לגיור היא רצינית, הייתי מוכן להילחם. אפילו התעמתתי פעם עם הרב הראשי. מתגיירת רצינית אמרה לי באופן גלוי שיש לה חבר יהודי, המבקש להצטרף לאולפן הגיור. הודעתי לו: 'דע לך שתצטרך מהיום הראשון להשתתף בתפילה ולהניח תפילין'. הוא נבהל. מאז בר המצווה לא התקרב לתפילין. אמרתי: 'אני שומר לך מקום באולפן במשך שבועיים. אם תתחרט – אקבל אותך'. כעבור שבועיים הוא הצטרף. כשהגיעה המועמדת לדיון אצל הרב, ישבתי באותו החדר ושמעתי שאומרים לה 'את שקרנית'. 'אתה לא תגיד שהיא משקרת, כי דוברת אמת היא', התפרצתי. כיום הזוג מגדל ששה ילדים, כולם שומרי מצוות, חניכים בבני עקיבא. אני בקשר איתם".
גם אם הגיור מסתיים בהצלחה, התהליך לא תם; הדרך לקבלת התעודה קשה כקריעת ים סוף.
אלחנן: "זה מרגיז אותי. מי שאחראי על העיכובים הביורוקרטיים לא מבין שהוא עוסק בגורל של אנשים צעירים, וכל עתידם בארץ ובכלל – נמצא בידיו. זה לא אכפת להם. עשיתי פעמיים או שלוש פעולה חריגה". למשל? "פעם באתי להיכל שלמה עם בנות האולפן שהחזיקו שלטים "We want giyur". הן ישבו על מדרגות הרבנות, שזה כידוע מקום מאוד מרכזי ובולט בירושלים, ואני עליתי וחיכיתי שמנהל המשרד יבוא. כעבור חצי שעה הוא הגיע והבטיח לסיים מיד את כתיבת התעודות, וביקש ממני דבר אחד: רק לא הפגנות בפתח היכל שלמה.

מה גורם לאנשים להגיע לאולפן גיור, האם יש להם מאפיינים מיוחדים?
"בשנים הראשונות לא מעט תלמידים באו ממשפחות הרוסות. היה להם דימוי שאצל יהודים אין מכות, אין שכרות, אין גירושים והבית יציב, והם רצו לבנות בית טוב יותר. היום יש פחות מקרים כאלה. מעטים באים לשם נישואין, ורובם באים לאחר קראו ולמדו על הדת ועל ההיסטוריה, וזה מושך אותם. לכל התלמידים יש שורשים יהודיים, אך לא כולם חוו אותם באופן פעיל. רוב התלמידים באים מארצות מערביות".

מה המתכון החינוכי שלך?
"ראשית הדוגמה האישית. וכמובן יושר, אמון בתלמידים, פתיחות, הבנה והצבת דרישות ברורות מאוד. אגב, הם מקבלים את הדרישות באופן חד וחלק. אני תמיד מפנה זמן. והברנדי... עושה ניסים ונפלאות. כל מי שרוצה לדבר נכנס ומתקבל ב'בבקשה... רוצה ברנדי?'".
אלחנן ידוע בשמירה על הקשר עם תלמידיו לשעבר. אבל רק עם המעוניינים - "אני לא כופה את עצמי", מסביר אלחנן, "כשאני חושב שהקשר עוזר לתלמידות להחזיק מעמד – אני שומר על קשר ומביע בזה את הערכתי על המאמצים שהן עושות כדי לגדל משפחה דתית. למשל יש בצ'כיה גר, שחי עם משפחתו בכפר. אשתו נוסעת למקוה כל חודש, והוא נוסע לבית כנסת להתפלל באסרו חג. הדרך שלי להביע את הערכתי היא לשלוח להם חבילת מזון כשר פעם בשבועיים. או זוג אחר שחי בסביבה שאין בה שום יהודי, ובכל זאת הם מקפידים על ההלכה. אין להם עם מי להתחלק בשאלות ובתחושות. אני מצלצל אליהם פעם בשבוע".
מסיפוריו של אלחנן, שלא יפורטו כאן מפאת צנעת הפרט, עולה גם מצוקה משפחתית של תלמידות לשעבר.

האם יכול להיות שלמתגיירת קשה יותר למצוא פרטנר? שהיא 'נופלת' לשידוך גרוע?
"לא נתקלתי בשידוך גרוע", הוא טוען, "לפעמים הן כל כך רוצות להתחתן שהן נופלות בפח".

לפני שנים ספורות העביר אלחנן את שרביט הניהול למשולם שבט. במבט לאחור הוא מסתכל על מפעל חייו בשביעות רצון. "אני מנסה להבין אנשים, והרבה פעמים מצליח. יצא לי בעזרת השם לכוון הרבה צעירים וצעירות בדרכם החדשה. פלא גדול בעיניי, איך, למרות גילי יש לי עדיין תקשורת עם אנשים צעירים. החינוך הוא חלק ממני כנראה".

קבוצת יבנה

חסר רכיב