תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מסעותיו של ספר תורה אחד

04/06/2008
עמודים אייר - סיוון תשס"ח 723 (7)
מסעותיו של ספר תורה אחד


ישראל זיסק


מתל אביב לגוש עציון הנצורה
מן הקבר אל השבי הירדני
ממשואות יצחק לבת עין ובחזרה
ישראל זיסק מספר על מסעותיו של ספר תורה אחד


ימים ספורים לפני חג הפסח חזר לביתו בבית הכנסת במשואות יצחק ספר תורה מיוחד.
על "עץ החיים" של הספר נכתב: "ספר תורה זה היה עם חברי משואות יצחק בשבי הירדני במלחמת העצמאות בשנים תש"ח-תש"ט".
דומה סיפורו של הספר לסיפור אנשי משואות יצחק, לסיפור חיי יהודים הנודדים בארץ ישראל. לפני כשנה החלטתי לעקוב אחר סיפורו של ספר התורה ולנסות לאתר אותו.
מפי חברי הוותיקים שמעתי כי הספר נמצא ביישוב בת-עין, אשר בגוש עציון.

ואלה תולדות
על הצלחות העליונות של "עץ החיים" בספר התורה כתוב: "לזכר נשמת ההורים פייגא בת אברהם ישראל כהנה ז"ל, מגור פולין, נחמי בת לוי כהן ז"ל, מלודז' פולין. תל אביב, חנוכה תש"ג". נראה כי הרב הרצוג זצ"ל מסר את ספר התורה לאנשי משואות יצחק שבגוש עציון.
עם נפילת כפר עציון, ומתוך החשש שגורלם של חברי משואות יצחק יהיה רע ומר כגורל אנשי כפר עציון, החליטו להטמין את ספרי התורה שהיו ברשותם באדמה, יחד עם תשמישי קדושה נוספים.
וכך מתאר יהודה פאסט, חבר משואות שבגוש (בספר "בלבב שלם" לזכרו של נחום לבבי) "אני זוכר את ד' באייר תש"ח. בלילה, כאשר התקיימו הדיונים הגורליים... לפי כל הסימנים, שחיטה איומה מחכה לנו בשעות הקרובות. באותו לילה החלטנו לקבור את ספרי התורה ולהצילם מחילול. כרינו הבור והספרים הורדו לתוכו. נחום לבבי הביע בהחלטיות את אי שביעות רצונו; הוא סבר שהספרים יתקלקלו באדמה. 'יש צורך להגדיל את הבור ולהשכיב בתוכו את ארון הנשק הריק ולהטמין בו את הספרים, כדי שיישארו יבשים. אסור שהספרים יתקלקלו, הרי אנו עוד נחזור למקום הזה', אמר. כמצוותו עשינו, אבל אודה על האמת שכלל לא הייתי שותף לאמונתו".
יום לאחר הטמנת הספרים הושג הסכם להליכה לשבי. היה זה ביום שבת.
במאמר שכתבה יעל מושקוביץ בעלון משואות יצחק בשנת תשמ"ט, תחת הכותרת "גלגולם של ספרי תורה" היא מצטטת מפי אליעזר בשן:
"ספרי התורה הוטמנו באדמה ביום חמישי בערב, לאחר שנודע לנו על נפילת כפר עציון. חיכינו לשובינו במשך כל יום שישי, אך רק עם רדת היום, לאחר קבלת שבת, הגיע טור משוריין של לגיון ירדני ובראשו קצין נושא דגל לבן לפתח המחנה. הטור נכנס למחנה ואנחנו נכנענו באופן רשמי - מסרנו את הנשק שהיה ברשותנו. אחר כך הגיעה העת לפנותנו מן המקום. ביקשנו מקציני הלגיון בקשה: יורשה לנו לקחת עמנו את ספרי התורה אותם טמנו בלילה הקודם. הקצין אליו פנינו ניאות לבקשתנו. מייד ניגשנו, כמה חברים, פתחנו את הבור המכוסה ומצאנו את הספרים.
על פי הסכם הכניעה: הבנות והפצועים (שהופרדו מאתנו, הבחורים) אמורים היו להשתחרר מייד. על כן לקחנו אנחנו, הבחורים, ספר תורה אחד אתנו, וספר אחר הבחורות לקחו.
אני החזקתי את ספר התורה שהובא עמנו. בהגיענו בלילה לבנין המשטרה בחברון, ניסו אנשי "המשמר הלאומי" הערבי למשוך את הספר בכוח מידי, ודרשו לפתוח אותו. אחרי שהסברתי להם את המשמעות הקדושה של ספר התורה, ניאותו להשאירו בידינו, והספר הזה ליווה אותנו במשך כל חודשי השבי עד שובנו לארץ.
באותה שבת בבוקר בחברון, קראנו בספר בפרשת השבוע, פרשת "אמור", בחצר המשטרה שם. ברקע נשמעו צעקות ההמונים: "אטבח אל יהוד"! וההמון ניסה להתפרץ לחצר ולשחוט אותנו. רק הודות לקצין הלגיון שעלה על שולחן, ירה באוויר תוך צעקות: "המלך עבדאללה השביע אותי לשמור על הבחורים היהודים כמו על בניו ועל הבחורות היהודיות כמו על בנותינו", נהדף ההמון... בספר זה קראנו בחצר המחנה במשך כל תשעת חודשי השבי. שבנו אתו לארץ והוא נמצא אתנו עד עצם היום הזה".

ספר התורה שהלך עם הבחורות לשבי היה שייך למשפחת שמואלי (אברהם ז"ל ורחל תבל"א). בעיתון "הארץ" מתאריך א' בסיוון תש"ח (8.6.1948) נכתב: "היה זה רגע מרעיד את הנפש כשהגיעה התהלוכה של גיבורות גוש עציון המשוחררות למבואות כפר יונה ובידיהן נישא ספר תורה, שיצא אתן בשבי ממשואות יצחק ונשמר אתן כל הזמן במחנה השבויים. החברות היו שלושה שבועות בשבי".

התיישבות מחדש באדמות שפיר
ביום כ"ח במנחם-אב תש"ט, במעמד מאות אורחים, נערך טקס העלייה לקרקע ליישוב החדש – ישן. גולת הכותרת הייתה הכנסת ספר תורה לבית הכנסת שנבנה במקום. היה זה אותו ספר תורה שהיה עם החברים בשבי וחזר אתם למשואות החדשה.
הספר הוכנס מתחת לחופה כשהקהל מלווה אותו בריקודים. הרב הרצוג זצ"ל, השר שפירא ומיכאל חזני ז"ל נקראו לעלות לתורה.
בשנת תשמ"ט (1989) ביקש הרב חנן פורת לקבל ספר תורה בהשאלה עבור יישוב חדש בשם צורף (לימים בת-עין) שבגוש עציון, אשר עומד לעלות על הקרקע באדמות משואות יצחק הישנה. אנשי משואות יצחק נענו בחיוב והחליטו להשאיל את הספר שהיה עם החברים בשבי, כיוון שהם רואים בכך סגירת מעגל.
ביום העצמאות תשמ"ט עלה היישוב "צורף" על הקרקע. חברי משואות יצחק השתתפו בחגיגות. ספר התורה הוחזר למשואות יצחק לאחר שנתיים. הידיעה על החזרת הספר לא פורסמה מעולם.
איש במשואות יצחק לא יכול היה לתאר לי איך נראה הספר. הפרט היחיד שזכרו ותיקי המשק היה כי זהו ספר קטן.
בתמונה ששלח לי מיום העלייה לקרקע צביקה אנוש, מראשי בת עין, נראים שני ספרי תורה. הרב יצחק גינזבורג שליט"א אוחז בספר התורה של משואות וצביקה אנוש אוחז בספר תורה נוסף. בחיפוש במחסן הגבאים הצמוד למבנה בית הכנסת, מצאתי את המעיל של ספר התורה אשר מופיע בתמונה. על המעיל רקומים שני פסוקים, במרכזו מגן דוד גדול ובתוכו כתוב: תל אביב, חנוכה תש"ג.
חיפוש קצר בארון הקודש, וגם ספר התורה נמצא וזוהה לפי גודל המעיל וצורת "עץ החיים" כפי שהופיעה בתמונה שקבלתי מבת עין.
וכן, כמתואר בתחילת הכתבה, על הצלחות העליונות של "עץ החיים" חקוקים התאריך והמקום, המוזכרים על המעיל: תל אביב, חנוכה תש"ג.
ימים ספורים לפני חג הפסח האחרון חזר הספר שוב לבית הכנסת במשואות יצחק לאחר שהיה אצל אמן עץ בירושלים אשר חרט על "עץ החיים" את המשפט:
ספר תורה זה היה עם חברי משואות יצחק בשבי הירדני במלחמת העצמאות בשנים תש"ח-תש"ט, משואות יצחק.

זהו סיפורו של ספר התורה, שלווה וממשיך ללוות את אנשי משואות יצחק.

משואות יצחק

חסר רכיב