תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

תכלת דומה לים

09/03/2008
עמודים אדר א' - ב' תשס"ח 721 (5)

תכלת דומה לים
גילה קפלן

תכלת דומה לים
על חיבור בין מציאות לצבע
תערוכת ציורים לרייצ'ל דורלכר

בימים אלו מוצגת בבית גבריאל שעל שפת הכנרת תערוכת ציוריה של רייצ'ל דורלכר, חברת שדה אליהו, "תכלת דומה לים". וכך כותב בנה, תלמי דורלכר בדף ההסבר לשם התערוכה:
"...מציאות אפורה השתלטה עלינו; טכנולוגיה, עבודה, משחקי ספורט וטלוויזיה. לפעמים נראה שכל זוהרנו כעם נשכח… בתערוכה באנו להזכיר ולגלות דרך הצבעים והציורים לאן אנחנו באמת שייכים. תכלת הוא צבע פתילי הציצית שיהודי מטיל בבגדו לזיכרון... ים עמוק עמוק, שמים כחולים, ארץ ישראל במיטבה וקדושתה…עם ישראל מוזמן לבוא לעולם מלא בשלל צבעים ולהזכר לאן אנחנו שייכים, לראות מראות עמוקים ולפרוח למקומות עליונים לזיכרונות מתוקים של עם שלם שבימי חגים מקודשים ... עולים לרגל לירושלים. השמחה גואה בלבבות... ושם בעיר הקודש בית המקדש שלא נראה בנין יפה כמותו נישא בראש כל ההרים זוהר ביופיו, שירת הלויים ממיסה את הלב מתוך דבקות בה' וריח הקטורת נישא באוויר. הכל אפוף קדושה, שמחה בלבבות. עם שלם עובד א-לוקיו קול רינה ותודה…"

בביתה הצפוף והחמים, המעוטר בציוריה וציורי ילדיה בשדה אליהו, אני פוגשת את רייצ'ל. את דמותה הססגונית של רייצ'ל ומבטאה המתגלגל, אני מכירה שנים רבות, מאז הצטרפה אלינו יחד עם בעלה גדי לטיול שנתי בכיתה י"ב... ועכשיו אני מבקשת לעשות סדר בדברים...

רייצ'ל – מתי עלית לארץ ואיך הגעת לשדה אליהו?
"כילדה בת 16 הגעתי לארץ לביקור משפחתי למשך הקיץ. הגעתי לשדה אליהו לשבועיים והתאהבתי במקום, נשארתי כאן כל הקיץ. שנה לאחר מכן, בסיום כיתה י"ב, ארזתי את חפצי ועליתי לארץ מפילדלפיה. למדתי מוסיקולוגיה וספרות באוניברסיטת בר אילן, שם מלמדת אחותי עד היום, ובשבתות הגעתי לשדה אליהו. כאן הכרתי את גדי. למרות שגדי הגיע מבית יקי הוא ידע לזרום אתי ועם השונות שלי. רייצ'ל וגדי הם הורים לעשרה ילדים (או כפי שאומרת רייצ'ל – שני חופנים) וסבים לששה נכדים.
במשך השנים למדה רייצ'ל אנגלית בבית הספר שק"ד, שם למדה ילדים שלא תמיד אהבו את ספסלי בית הספר, "היום, אני מחפשת דרכים יצירתיות ללמד, כמו מוסיקה וסרטים."
איך הגעת בכלל לציור?
לפני שמונה שנים יצאתי לשנת שבתון מוקדמת עקב בעיות בריאות. בשנה זו התחלתי לנסוע פעמיים בשבוע ללמוד במכללת אמונה בתלפיות – שם התחיל איזשהו שינוי. גם הציור וגם האמונה, אלה דברים שתמיד היו קיימים אצלי, אולי בצורה פחות גלויה, בקיבוץ מקבלים את זה יפה, יודעים לתת מקום לכל אחד.
הבנות במכללה כולן צעירות, נחמדות ומוכשרות מאוד. ואני למדתי עם אמנים שונים. ממיכאל קובנר, שהיה מורה שלי במשך חמש שנים, למדתי שהאמן לא חייב להיות מושלם והוא יכול להצטיין גם בדבר אחד בלבד.
עד היום אני נוסעת לצייר שם פעמיים בשבוע. בכל מקרה המשפחה והילדים הם אצלי במקום הראשון. הציור שלי עוסק בחיבור בין המציאות לעולם התנ"ך".
ציוריה של רייצ'ל נראים כקליידוסקופ של צבעים המפרקים ומחברים את הצורות המוכרות. בעולם הדימויים שלה אנו פוגשים את בתי ירושלים, גמלים וגם את הציירת עצמה.
רייצ'ל: "הצבעים גורמים לי לשמחה וזו הדרך שלי להתבטא, אני לא כל כך טובה בהתבטאות ובשכנוע במילים. למדתי רישום וגם היום אני מתחילה כל ציור ברישום בכדי לקשר בין המציאות לבד – ואז אני זורמת לפי מה שאני מרגישה.
הציור מרגיע אותי, וגם מתאים לי. אני חושבת כי ברגע שכל אחד מאתנו יגיע למקומו הטבעי, למקום שבו הוא יכול להיות ישר כלפי עצמו ולעמוד מאחור הדברים שלו – נהיה, כחברה, במקום טוב יותר. הציורים שלי מושפעים מכל החוויות שלי, וזו הדרך שלי להביע את עצמי".

עד כה הציגה רייצ'ל את ציוריה בבית הקפה 'טעמון' בירושלים, במסעדת מוזה על המים שבסחנה, באולם ה'קימרון' שבמועצה האזורית 'עמק המעינות', בבית הספר שק"ד ועכשיו בבית גבריאל.

רייצ'ל: "יש לי אין סוף תוכניות ועכשיו אני עובדת על נושא של שמחות, כלי נגינה, חתונות... השילוב של המוסיקה בתוך הציור - אלו שני צדדים שיש בי. ובכל מקרה חשוב לי להדגיש שכל ההישג הזה הוא לא רק שלי – הוא מגיע מהקב"ה וזורם אלי דרך משפחתי וזה מה שנותן לי את הכח. זה גם הזמן והמקום להודות לאנש הקיבוץ שתומכים כל הזמן".

בדף ההסבר לתערוכה כותב תלמי:
"מדי שבוע נוסעת (רייצ'ל) ועולה פעמיים בשבוע לירושלים עיר הקודש לצייר במכללת אמונה או כפי שהיא קוראת לה המקדש הפרטי שלה. בדרך לשם היא עוברת בנסיעה דרך כביש הבקעה רווי נופי הקסם של ארץ הקודש ושם במכללה תוך ספיגת הנופים ומחשבות על ילדיה היא צובעת בצבעים עמוקים מתוך רצון לשמח את העולם כולו ומתוך כוונה לגלות בצבע את קדושת עם ישראל וארצו".

התערוכה מוצגת בבית גבריאל עד ל- 30.3.2008 – והיא מומלצת בחום.


חסר רכיב