תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בתיבת הנגינה

28/01/2008
עמודים שבט תשס"ח (720) 4
בתיבת הנגינה
קולי
דיסק ביכורים ליוחאי בשן

על שירה מעומק הנשמה
על חומרי הגלם של היצירה
קולי – דיסק ביכורים ליוחאי בשן


"היצירה הראשונה של אדם – היא יצירת חייו; היא חומר הגלם להמשך" - כך אמרה אמו של יוחאי, לאחר שפרץ ממנו הלחן הראשון. "היה זה בערב אחד, קצת אחרי שגילו את המחלה אצל אבא. ישבתי עם הגיטרה והמנגינה פשוט יצאה ממני. באותה תקופה , אמא למדה ב'מעלה', והסריטה אותי ואת אחותי יושבים ומנגנים, ומשמיעים את השיר לאבא ולאחים. כך זה התחיל".
יוחאי בשן (30), נשוי לאסנת ואב לשלושה,תושב קיבוץ מירב, זכה להוציא לאחרונה דיסק ביכורים, העשוי כולו מלחנים שכתב בעצמו. הקול – קולו של יוחאי, המוסיקה – פרי עמלו של הרכב שהקים, המילים – רובן משל משורר תהילים, ומיעוטם - פרי עטה של אסנת.

שתלתם ניגונים בי ...
החיים בקיבוץ מירב הם סגירת מעגל. ילדותו של יוחאי עברה עליו בעפרה, אך שורשיו, בקיבוץ הדתי. אשר ופרידל גור אריה, סבו וסבתו מצד אמו, שחגגו 85 השנה במזל טוב, חיים בקבוצת יבנה, והורי אביו – אליעזר ודבורה בשן חיים במשואות יצחק (ראו כתבה בעמ' ?).
"סבא אשר וסבא אליעזר בעלי רקע מוזיקלי מילדותם ושניהם שמשו כחזנים. סבא אשר השתתף כילד במקהלת ילדים בבית כנסת בוינה. וכשהגיע ארצה לקבוצת יבנה, שימש כבעל תפילה שנים ארוכות, וגם שר במקהלת הקיבוץ. עד היום, זכורה לו ביבנה לטובה תפילת הגשם, שכן סבא שימש כגנן שנים רבות ותפילתו מרגשת ומרוממת במיוחד. אני זוכר את סבא יושב על הספה בביתו שעות ארוכות, הרדיו הישן לידו, מכוון על 'קול המוסיקה', והוא מאזין בהתרגשות. גם בבית הורי קיבלנו חינוך מוזיקלי. אני זוכר כילד את כל החברים שמגיעים כל שבת כדי להצטרף לשירה סביב השולחן. אבא אהב מוסיקה קלאסית ואמא והחזיקה באדיקות את כל התקליטים של חווה אלברשטיין. אני המשכתי בעיקר עם מתי כספי ושלמה גרוניך". אחיותיו ניגנו בחליל צד, אמו במפוחית, וכשיוחאי הגיע לישיבה התיכונית בבית אל, הוא התאהב בגיטרה של חברו לחדר: "בכל פעם שהוא היה יוצא מהחדר הייתי נוטל את הגיטרה ופורט... עד שזכיתי בגיטרה משלי".

זרעי הדיסק "קולי" נטמנו באדמת נפשי לפני יותר מעשר שנים, שם עברו מסע של קולות, תפילות וזיכרונות. לכל שיר ושיר ישנו סיפור ומנגינה משלו...תהליך ה"לידה" לווה ברגעי כאב ושמחה... (מתוך עטיפת הדיסק)



איך שיר נולד?
"השיר הראשון שכתבתי, 'אשא עיני', הוא השיר האחרון בדיסק, הייתי בסוף ימי התיכון שלי, אז התגלה שאבא, יאיר ישראל ז"ל, חולה בסרטן. זו הייתה הפעם המשמעותית הראשונה שפרץ ממני לחן, ממעמקי נפשי. כשחיפשתי בספר תהילים מילים, נתקלתי במזמור קכ"א והוא התחבר לי למנגינה. לא חשבתי אז על הסיטואציה שאני נמצא בה, שהמשפחה נמצאת בה. השיר התנגן".
השיר עורר באמו התרגשות רבה, והיא לא הרפתה, והפצירה בו שוב ושוב שימשיך להלחין. כשהיה מגיע הביתה מישיבת 'עטרת כהנים' שם למד, היה יושב עם הגיטרה ונותן למוסיקה לזרום ממנו. "אמא הייתה הקהל, הייתי מעיר אותה ב-2:00 לפנות בוקר ומשמיע לה את השירים החדשים". במעגל המשפחתי היו שרים את השירים ואמא עודדה להקליט אותם. כך מצא עצמו יוחאי נוסע לאולפן הקלטות קטן בתחנה המרכזית בירושלים, מקליט את הסקיצות, צורב 10 עותקים ונותן לחברים.

כשתמות, משהו ממני ימות אתך
שנת האבל, היא שנה של שינוי, יוחאי עוזב את הישיבה ומתגייס. לתקופה מסויימת הגיטרה נזנחה והקול נאלם. "עם מותו של אבא התחלתי בתהליך של חיפוש פנימי. אבא היה דמות חזקה. הוא היה מנהל בית ספר שדה עפרה, טייל והכיר את הטבע ואת התרבות והשפה מסביב, נהגנו לעשות סידורים ברמאללה – קניות, מכרים... הייתה לו מחשבה אחרת, לא אופיינית לאנשי עפרה באותה התקופה. הד"ר יואל אליצור כינה אותו לאחר פטירתו: 'פנאט נגד הפנאטיות'. כילדים שגדלו בבתי הספר הקלאסיים של ההתיישבות, התביישנו בזה. הוא לא היה 'ימני קלאסי'. היה בו משהו אוניברסאלי מאוד".
בהמשך, החיפוש הפנימי לווה בהתכנסות. " בדקתי ונברתי בתוכי, הייתי חוזר הביתה, סוגר את הדלת ומתפלל עם הגיטרה". וזה מה שעובר בדיסק, בטון הלירי שבשירים. כפי שמעיד יוחאי: "זה לא עצב, זו תפילה, ותפילה מגיעה מהמקומות היותר מכונסים שבנפש. תקופת החיפוש והסגירות הייתה כריקבונו של זרע שנטמן באדמה; הריקבון הוביל לצמיחה של חיים חדשים".

חיים חדשים
את אסנת, אשתו, פגש בזמן השירות הצבאי: "אסנת הייתה משב רוח חי, רענן ומלא אנרגיה שנכנס לחיים שלי". כזוג צעיר הגיעו ליבנה, שם הדריך בפנימייה. "ביבנה התחלתי לפרוח. ההדרכה הוציאה ממני משהו אחר, ההכרח לבטא את עצמי אפשר גם לקול להישמע. ניגנתי לחבר'ה. השירים 'גם כי אלך' ו'הפכת מספדי' הפכו לשירי המסע לפולין. פתאום השירים קיבלו לגיטימציה מחוץ למשפחה".
לאחר שלש שנות הדרכה ביבנה עברה משפחת בשן למירב, ויוחאי החל לעבוד בקהילת הנוער הדתית במלכישוע. המוסיקה יצרה גשר וקשר, "בבוקר השכם, הייתי משמיע לנערים הנגמלים שירים שלי – חדשים או ישנים. זו הייתה תחושה נפלאה...". המילים והמנגינות נגעו בנערים, פתחו בהם צוהר לעולם של עדינות, של תפילה ושל חיפוש משמעות.
במקביל, בפעם הראשונה בחייו למד יוחאי מוסיקה באופן מקצועי בבית המוסיקה בקיבוץ יזרעאל. יוחאי מציין את סטאס גברילוב – מורה דגול, שהנחה אותו באהבה גדולה הוא מוסיף: "פיתוח קול זה לא רק משהו טכני... זו פתיחה כלפי העולם. הקול שלי נפתח, ולפתע יכולתי לבטא את מה שאני חושב ומרגיש".

השיר הראשון בדיסק, "תמונת גן עדן", נגע ללבי ביותר. מה הסיפור מאחוריו?
"במוצאי יום כיפור, לפני שלש שנים, לאחר שבירת הצום, התיישבתי עם הגיטרה והלחן בא. השמעתי אותו לאסנת, ואז יצאנו להליכה. כשחזרנו, נטלה אסנת דף ועט וכתבה את המילים - בהחלטיות, בבהירות... אסנת היא אשת מעשה. אנחנו יוצרים יחד. אני מנגן, היא מגלה את המילים...".

ההופעה
הדברים צברו תאוצה. לפני יותר משנה, בעידוד רכזת התרבות בקיבוץ מירב התקיימה בליל הושענה רבה ההופעה הראשונה, "אשא קולי", בהרכב מוסיקלי מלא, ועוררה אהדה רבה. בהופעה, שילב יוחאי את סיפור חייו, סיפר על אבא, על התמודדות ועל צמיחה. מכאן, הדרך להוצאת הדיסק התגלגלה לה...

יש עוד שירים?
"ודאי", מחייך יוחאי, "יש עוד המון".
אז יהיה עוד דיסק? – אני שואלת
"ברור", הוא משיב, "בע"ה".
לא נותר אלא לחכות.

עינת לב
מעלה גלבוע


במסגרת
לרכישת הדיסק בעלות של 50 ₪ (כולל משלוח) ולתיאום הופעות ניתן לפנות לאסנת 0524311446
חסר רכיב