תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מטירת צבי לכנסת

28/01/2008
עמודים שבט תשס"ח (720) 4
מטירת צבי לכנסת

גילה קפלן

הוא אינו חבר קיבוץ
אך כיום אורי אריאל הוא בן הקיבוץ הדתי היחידי בכנסת
על הדרך העולה מן העמק אל ההר

בפאתי התחנה המרכזית שבירושלים, במשרדי "תקומה", בתוך המולה שקטה של אנשים יוצאים ובאים, נחמיה רפל המזכ"ל ואנוכי, עורכת עמודים נפגשים לשיחה עם בן הקיבוץ הדתי, חבר הכנסת אורי אריאל.
אריאל (55), נשוי, אב לששה וסבא לשניים, מתגורר בכפר אדומים, בן קיבוץ טירת צבי ומשמש בכנסת כיו"ר סיעת "האיחוד הלאומי מפד"ל".
באנו לשוחח עם אורי פחות על פוליטיקה ויותר על הדרך. רצינו לשמוע מה מביא 'ילד' מטירת צבי לבית הנבחרים, וכמובן שאי אפשר בלי קצת פוליטיקה.

ערכי הקיבוץ
לפני 5 שנים, במלאת 65 לטירת צבי הוציאה משפחת אריאל מהדורה מהודרת ומחודשת של "דרישת ציון", ספרו של הרב צבי הירש קלישר, שעל שמו נקראת טירת צבי. בתחילת הספר נכתב: "מהדורה זו מוקדשת לזכרה המבורך של נעמי אריאל ז"ל ע"ה, חברת קיבוץ טירת צבי, אשר ניצלה מן התופת באירופה, עלתה ארצה והצטרפה לקיבוץ בשנת תש"ז".
נעמי ז"ל היא אמו של אורי אריאל. אביו חי עד היום בקיבוץ טירת צבי, ואורי מגיע לשם לעתים תכופות.
אורי: "ילדותי בקיבוץ הייתה עליי בטוב, ואני אומר זאת בניגוד לרוחות הנשמעות בימים אלו. אני זוכר את הדברים הטובים. הקיבוץ הוא תרומה גדולה לבנין הארץ בייחוד בשנים הראשונות להקמת המדינה. סגנון ההתיישבות של 'היישוב הקהילתי', הוא התרומה של השנים האחרונות של ההתיישבות ביו"ש (כהמשך לצורות החיים המיוחדת של הארץ: הקיבוץ, המושב, המושבות וכו') ואני שמח שאני לוקח חלק בתהליך הזה".

מה לקחת מהקיבוץ לחיים, איך אתה רואה את החיים בקיבוץ היום?
אורי: " כל מה שיש לי זה מאמא ז"ל ומאבי שיבדל לחיים ארוכים (בבית הספר הייתי פחות): היושר, הצניעות החברות.
אבי הזהיר אותי לא ללכת לעסקנות ציבורית (למרות שהוא עצמו, בקיבוץ, היה בתחום). כשבכל זאת הלכתי לפעילות ציבורית, ברך אותי אבא וחזר ואמר: "תמים תהיה עם ה'
א-לקיך ותמצא חן בעיני א-ל ואדם". בנוגע לקיבוץ היום - אם הייתי יכול לתת עצה, הקיבוצים (הדתיים) צריכים להושיב את עצמם על דרך השינוי קצת יותר מהר, כדי שהקיבוץ יוכל להמשיך ולתרום בדרכו – תורה ועבודה, שיווניות".

איך הגעת להיות "פעיל ציבורי"?
אורי: "לקראת השחרור הצטרפתי לגרעין 'מעלה אדומים' – מבחינתי זה היה צעד לאומי, שהפך לפעילות ציבורית. הייתי מזכיר הגרעין (כקיבוצניק ש'מבין' בנושא) ולימים הלכתי לאמנה וליש"ע (מזכ"ל). לא התכוונתי להיות חבר כנסת, אך ראיתי שבכנסת נחתכים דברים. כינינו את עצמנו 'משפחת זוחלים' - הרגשנו שכדי להגיע ולשוחח עם אחרון חברי הכנסת אנחנו צריכים לזחול... הבנו שאין ברירה חייבים לשלוח מישהו לכנסת. האנשים בכנסת הם אנשים טובים (גם אם לא כולם, למרות הכל!) לקראת החתימה על הסכמי אוסלו, הקמנו את 'תקומה' – כמפלגה עם מסר מחודד יותר מהמפד"ל. למרות כל זאת גם היום אני מעדיף להיות בשטח. הנושא היקר לי הוא ההתיישבות, בנוסף לערכו אני אוהב את האנשים ואת החיבור שלהם לאדמה".

נותנים לך להיכנס לכנסת עם סנדלים?
אורי: "לחכי"ם יש פריבילגיה, והם רשאים להגיע לכנסת בכל לבוש שהם רוצים. אני הולך בסנדלים לבית הכנסת ולכן גם לכנסת. אך אין לי עניין להרגיז ואם ליושב ראש הכנסת זה יראה כפגיעה – אלך גם אחרת".

האם בביקורך בקיבוץ אנשים פונים אליך בנושאים פוליטיים?
"אנשי הקיבוץ הם אנשים אכפתיים שרוצים לדעת ולכן מדברים אתי פוליטיקה, ובעיקר על הדברים הפחות משמחים. זאת על אף שאני משתדל בשבת לדבר קצת פחות...
לעיתים, אני נותן שיחה לחברים, לפני הצ'ולנט.
לאנשים בקיבוץ, כמו בארץ, אין יחס טוב לכנסת, אני מוכן לקבל ביקורות אך לא אוהב את הביקורות המרושעות על חברי הכנסת, כגון בטלנות וכו'. חונכנו לעשייה ולא לקיטורים, מי שלא מרוצה מוזמן להצטרף לעשייה. בסך הכל בכנסת עובדים מאוד קשה".

מה עושה חבר כנסת? באיזה סוגי עשייה הוא עוסק?
"העיסוק שלי ושל כל חברי הסיעה הוא רחב ביותר, החל בנושאים עקרוניים וכלה בנושאים אישיים שאנשים פונים אלי לעזרה מכל המגזרים, ואני משתדל לסייע ככל האפשר. אני מרגיש שאנחנו חייבים לעסוק בנושאים שהם לא 'אוטומטיים' שלנו (כמו ארץ ישראל) אלא גם בנושאים חינוכיים וביטחוניים ועוד. יש אצלנו אנשים טובים שאינם נופלים (ואף עולים) על אחרים, והעיקר שאנחנו 'עובדים לשם שמיים' – וה'שולחן ערוך' מנחה אותנו".
נחמיה: "החינוך הממלכתי דתי הוא בסיס רחב יותר מן הנושא הפוליטי של ארץ ישראל, ועכשיו כשאנו לאחר שביתה גדולה יש תחושה שהיה איזה חוסר התגייסות וחוסר עשייה למען החינוך בכלל, אולי לאור אי הנחת בנוגע למובילי השביתה".
אורי: "בנוגע לשביתה, אנחנו הסיעה היחידה שהזמינה אליה את שרת החינוך לדיון אמיתי ורציני (בחדר סגור). היינו גם בהפגנות המורים אבל יש לי טענה קשה למוסדותינו שהחליטו שאינם מצטרפים לשביתה כי 'אין ביטול תורה' (אף כי על זה אין לי טענה). ישבתי עם ראשי הרשתות והרבנים – מי שרוצה לקבל (והרי בסוף כולם יקבלו) צריך להתגייס ולהיאבק. הרמה של המעורבות לא הייתה בגדר ערבות הדדית; בעניין גוש קטיף עשינו יותר. בנוגע למובילי המאבק, כרגע זה המצב. אם רוצים לשנות, צריך לפעול, לתפוס כח בתוך הארגון – לשים מישהו שאפשר לכבד וכו'. נכון שכולם עסוקים ועוסקים בהתנדבות ובחינוך – ואני יודע שאפשר לעשות יותר. אני מצטער וגם קצת מתבייש.
החינוך הדתי הוא מן המוסכמות הגדולות – ויתכן שבגלל ההסכמה הרחבה הזאת, אנחנו לא משקיעים שם מספיק. גם הקיבוץ הדתי צריך לחפש אתגרים חלוציים שיחזיקו אותו, כמו חינוך בראיה לאומית.
אנו עושים מאמצים, כיוון שהיום הדברים הרבה פחות ברורים מפעם. אין מובן מאליו לא לגבי הצבא, ולא לגבי המגורים בארץ.
אנחנו עושים למען החינוך הדתי כי הוא הציבור שאנחנו מייצגים. אך לחינוך הכלל ארצי אנחנו צריכים לדאוג כי יש לנו חובה כלל ציבורית.
לדוגמה, אני מגיש עכשיו הצעת חוק האומרת שכל ילד יהיה חייב להגיע בשנות חינוכו לירושלים. ובעניין הזה, אני בכלל לא מודאג ממה שקורה בציבור הדתי, כיוון שאצלנו כל ילד יהיה לפחות 10 פעמים בירושלים. ההצעה שלי היא חידוש והרחבה של הצעתו של ח"כ בני אילון מלפני כמה חודשים, שנפלה בזמנו.
באופן אישי אני משתדל להיות פתוח לכל הציבור ולכל הנושאים. אנשים לא מבינים שהם יכולים להשפיע. הציבור מביא הצעות מצויינות ואני מתחייב שכל פניה המגיעה אלי מטופלת, אף כי לא תמיד ניתן לעזור. חשוב לנו לעסוק בכל תחומי החיים (אלמנות, יתומים ונשים מוכות) גם אם במגזר שלנו יש פחות. אנחנו לא סקטוריאליים אלא דואגים לכל עם ישראל והלוואי ונזכה לעזור יותר לכל עם ישראל. יש הרבה לעשות! רק לעשות!".

חקלאי גוש קטיף נעזרים הרבה בגופי השמאל, האם אינכם חשים שהסיוע שלכם לא היה יעיל ומספיק?
"חקלאי גוש קטיף מקבלים עזרה גם מגופי השמאל ואין לזלזל בשום עזרה – כל העוזר – יבורך! אך חשוב יותר שהם מקבלים עזרה מהקיבוץ הדתי. מבחינה פוליטית, סיוע והרתמות של הצד הנתפס כהפוך מבחינה פוליטית יתקבל כחזק יותר. היחס של המדינה לאנשי גוש קטיף גובל בהתעללות. לצערנו, המדינה לא מפלה במיוחד אותם, זו אותה ההתייחסות של סחבת שניתן לראות בעוד נושאים כמו בשדרות, בטיפול בתושבי הצפון, ועוד. אך למרות הכל, זהו מקרה מיוחד כי אלו אנשים שהמדינה הרסה להם את החיים. ולכן צריך לתת להם פתרון מצד המדינה! אנחנו עובדים על זה ובמיוחד לשם כך הקמנו את שדולת הכתומים למען מפוני גוש קטיף – שדולה שחוצה את כל הסיעות. ואני מקווה שחלק מבעיות התעסוקה, יישובי הקבע והחקלאות בדרך לפתרון".

אדמות ארץ ישראל
נחמיה: ספר לנו על הצעת החוק שהגשת לאחרונה בנושא קרקעות – חוק קק"ל, כשבמקביל אתם מבקרים ב'ערים המעורבות'.
אורי: "יש מערכה ומי שמתכחש לה ימצא זאת אצלו בבית בסופו של דבר. זה לא התחיל היום, זה התחיל ברב קלישר. לא הגענו אל המנוחה והנחלה. אם נהיה רק בגדר מגיבים אנחנו עלולים להפסיד בקרבות.
יש תופעות של יהודים שמוכרים אדמות לערבים, גם זה קשור לערכים שהיום אינם מובנים מאליהם. ה'עמותה להגנת אדמות הלאום' מאתרת ומסייעת. יש כאן גם שיתוף פעולה עם אנשי שמאל, על רקע ענייני במושבי הנגב. נושא נוסף שקשור לכך הוא ה'ערים המעורבות'. בביקור בנצרת עלית אמר לי יהודי: 'אני ממייסדי נצרת עלית, מתושבי השכונה הראשונה, היום נשארנו שם 3 משפחות יהודיות המתגוררות ביחד עם 51 משפחות ערביות'.
עכשיו, צריך להבין כי העלייה של ערבים מנצרת – לנצרת עלית נובעת גם ממצוקה אמיתית בנצרת. אם המדינה לא תטפל בה הבעיה תגדל. אבל, וחשוב לא להתעלם, יש כאן התמודדות לאומית על הגליל וזה נכון בעכו, ביפו, בלוד וברמלה.
המאבק צריך להיות בשכל. אסור לקפח ולהפלות אבל צריך לזכור שזו מדינה יהודית והיהודים צריכים להיות רוב.
למאבק הזה קשור חוק קק"ל. קק"ל הוא גוף ריבוני, והכסף שנתרם לקק"ל הוא עבור התיישבות יהודים בארץ. היועץ המשפטי השמיע צלילים של רצון לשנות זאת, לכן אנחנו רוצים לקבע בחוק את הנושא הזה. הערך של 'מדינה יהודית' נמצא במדרון מסוים (לעומת הערך של 'דמוקרטיה' שנמצא דווקא בעלייה). צריך לשים לזה מעצור. צריך שיהיה ברור שקק"ל קיימת עבור ההתיישבות היהודית. החוק עבר בקריאה ראשונה ברוב של 64 קולות, שזה כולל אנשים מרוב סיעות הבית".

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?
איחוד לאומי – מפד"ל' – מציינת בשמה איחוד, אך למעשה יש כאן פירוד, למה?
אורי: "סיעת ה'איחוד-לאומי – מפד"ל' מורכבת מארבעה מפלגות נפרדות ששלוש מהן מאוחדות כ'איחוד לאומי' - תקומה, מולדת וציונות מתחדשת, אליהן חברה המפד"ל.
אמנם אין הצדקה לפירוד ולמחלוקת ואני לא מנסה לטשטש את זה. ההסבר לכך אינו פשוט... ההצדקה היא 'כי החיים כאלו'. איחוד זה תהליך ואפשר להבין שהוא לוקח זמן, בתנאי שעושים מאמצים. השאלה היא לא באיזה מהירות יתקיים התהליך – אלא האם עושים זאת. העבודה בינינו בכנסת היא הרמונית וטובה, הבעיה הרצינית שלנו היא כיצד להגדיל את הכח. האם בעזרת האיחוד בינינו נוכל לעלות מתשעה חברי כנסת למספר דו-ספרתי (ויש כאן גם עניין פסיכולוגי)? יש לנו החלטה ורצון לעשות איחוד, מה שחשוב הוא שכל הזמן יהיה לחץ גם מלמטה, שהציבור ילחץ ויטריד ויגיד ובנוסף חשוב שהרבנים יגידו דעתם, לא חודש לפני הבחירות בלחץ ובנרגנות. לקיבוץ הדתי יש השפעה על כולנו (הן בכמות והן באיכות) וצריך גם להכריז וגם לעשות.
האחדות היא ערך בפני עצמו. ואני יכול להעיד כי האיחוד לאומי - מפד"ל – היא הסיעה הכי חברית, הכי מתפקדת והכי יצרנית בכנסת. היא גם הסיעה היחידה שחבריה אינם נתונים לחקירות שונות, מה שלצערנו, הפך ל'חזון נפרץ' בכנסת".


סיכום
לאחר הפגישה עם אורי אריאל, נדמה כי הציניות והספקנות הנוהגים להתחבר בראשנו בקשר שבין כנסת לנבחרים, נסוגה קצת לאחור. הרצינות, האחריות והיושר של ח"כ אריאל, מעוררים תקווה שבית הנבחרים יהיה ראוי לשמו.






במסגרת קטנה נפרדת (עם תמונה)
דרישת ציון
הרב צבי הירש קלישר
עריכה: יהודה עציון
הוצאת מוסד הרב קוק
הספר דרישת ציון, ראה אור בשנת 1862. מרגע כתיבתו, התייחד 'דרישת ציון' ברבגוניותו. מחברו היה גאון הלכתי, אבל העיון ההלכתי הוא רק אחד מעמודיו של הספר, הנשען על שני עמודים נוספים - האידיאולוגי-השקפתי, והציבורי-מעשי. הרב קלישר מעודד את הישיבה בארץ ישראל ומציע לעורר את נדיבי ישראל, לקנות קרקעות בא"י ולהושיב עליהם אנשים מוכשרים לעבודת האדמה.
מהדורה מחודשת זו של "דרישת ציון" היא יותר מאשר הטבה על הלומד והקלה על עיניו. הערך המוסף שבמהדורה זו הם הנספחים המנסים להחיות את התקופה, את המשמעות, ואת האישים העומדים ברקע החיבור והיא מלווה בצילומים מאירי עיניים. אחד מן הנספחים מדבר אל אנשי טירת צבי, במלאת 65 שנים לעלייתם לקרקע. בנספח צילומים מהקמת הטירה וסיפור נדודי ספר התורה ששימש את הרב קלישר במנין שהתקיים בביתו עד שהגיע לבית הכנסת בקיבוץ טירת צבי.


חסר רכיב