תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מכתבים

28/01/2008
עמודים שבט תשס"ח (720) 4
מכתבים
להיות חבר כנסת? מכתבים מאת שני חברים
(להיות או) לא להיות?

 

 

"אמנם חברות בכנסת של מדינתנו היא תפקיד נעלה ומכובד מאוד"

אך חברי הקיבוץ הדתי, אנשי תורה-ועבודה, סרבו לדין התנועה  ואמרו לא לכבוד

מ'ארכיון הקיבוץ הדתי', אנו מביאים מתוך מכתבים של שני חברים,

המנמקים מדוע אינם רוצים ויכולים להיות נציגי התנועה בכנסת

אהרן נחלון

למזכירות הקיבוץ הדתי,

חברים יקרים!

אחרי שיחתי עם דוד א. מאתמול בעניין מועמדותי לבחירות לכנסת הנני רואה צורך לחזור ולהודיעכם כי אין אני מסכים בשום אופן להיות חבר הכנסת באם רשימתנו תקבל עשרה צירים או שיגיע תורי להיכנס על ידי התפטרות של מי שהוא.

בישיבת המזכירות המורחבת סרבתי להופיע בכלל ברשימה במקום קרוב. ויתרתי על סירובי אחרי שהוברר לי כי אופיע במקום השלושה עשר או הששה עשר, וכדברי משה אונא: "זה כה רחוק כי לא כדאי לדבר על כך, לא על הסכמה ולא על סירוב"...בשום פנים לא הייתי מסכים להופיע במקום אשר הסכנה להיבחר לכנסת היא כה קרובה וכה מציאותית.

אמנם חברות בכנסת של מדינתנו היא תפקיד נעלה ומכובד מאוד, מאוד, אבל מעולם לא התעליתי בעיני עצמי למלא תפקיד נעלה ולא רדפתי אחרי תפקיד מכובד.

הודעתי לחברים... כי בבוא התאריך האפשרי להיות עסקן לפרק זמן מסוים, הרי אין אני רואה בפני תפקיד אחר מאשר עבודה במזכירות הקיבוץ. הודעתי זו שרירה וקיימת עד היום הזה ואין לי שום רצון ושום חשק ושום צידוק לקבל עלי כעת תפקיד אחר ויהיה זה תפקיד רם ונעלה כחברות בכנסת.

                                                                    בתקוה שתשימו לב לדברי אלה

                                                                         הנני שלכם,  אהרון נחלון                                                                                                        (שדה אליהו – כ"ה סיון, 28/6/51)

יעקב גדיש

אל חברי המזכירות המורחבת

... אודה, כי הפליאה אותי פנייתו של חנן אלי בשם שני חברי הוועדה להיות מועמד הקיבוץ הדתי ברשימת המפד"ל לכנסת העשירית, וזאת משתי סיבות עיקריות.

האחת, אינני איש פוליטי במובן העסקני של המושג והשנייה יותר חמורה, שאיני כזה במובן המפד"לי שלו, אין זה תחום פעילותי ואיני נמשך אליו.

עם כל הזדהותי עם דרכו של הקיבוץ הדתי קשה לי לתאר איך אפשר להביא את עמדות הקיבוץ הדתי לידי ביטוי חופשי בתוך במסגרות אלה.

אני מבקש בכל לשון של בקשה לא לבחור בי כבמועמד לתפקיד זה...

                                                                                                 בברכה, יעקב גדיש
רפי אילן

אשרי !  ב.ש.ח.כ.ל. אני

 

ליבול התארים העשיר של רפי אילן הצטרף אחד נוסף – ב.ש.ח.כ.ל

ובקיצור בשחכ"ל (כלומר – בעלה של חברת כנסת לשעבר)

 

בימי חלדי המעניינים זכיתי בכמה תארים:

תלמיד, ספרן בספריית שער ציון – ת"א (בגיל 15), יערן בביריה, בעין צורים – גוש עציון – הייתי מנהל יער, בתל אביב הייתי קומונר בני-עקיבא, בעין צורים - שפיר – הייתי מספויניק, עובד מטע, עובד פלחה, מדריך נוער, מרכז אולפן ומתנדבים, עובד נוי, עובד מכבסה, חרזן הכפר, שוטף כלים,  מדריך חברתי בנח"ל משואה, שליח בני-עקיבא למחנה קיץ בצרפת, מנהל דרמה במחנות קיץ בארה"ב, קצין חינוך בנח"ל, מייסד ארכיון בתיאטרון אורנה פורת, מייסד ארכיון בתיאטרון בית לסין, כותב שטויות בנושאי ספרות ותיאטרון בעיתונות (גם ב"עמודים"), חוקר ספרות – מוסד אלתרמן באוניברסיטת תל אביב, ספרן בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב, מרשים! – נכון?

יבול עשיר של תארים שבגלל צניעותי, הידועה בציבור, לא פורסמו עדיין בספר "זיכרונות בחור פעיל ורב מעללים".

על כן מה רבתה שמחתי לקבלת התואר החדש: ב.ש.ח.כ.ל. (בקיצור – בשחכ"ל – בעלה של חברת כנסת לשעבר).

ביום ההשבעה של זוגתי שתחיה, התהלכתי בבית המחוקקים ביראת כבוד ובגאווה על כך שזכיתי גם לתואר הנכסף והמכובד הזה. שהרי לרשימת תארי בזכות זוגתי יש גם: בעלה של ד"ר כבוד באוניברסיטת בר אילן, בעלה של בעלת פרס אביחי ועוד פרסים כהנה וכהנה.

איתרע מזלי ולא זכיתי להיבחר כחבר כנסת, שכן הכניסה לבית המחוקקים – בעקבות הפקודה הגאונית של היו"ר – אוסרת על כניסה עם סנדלים וחולצה מעל המכנסיים. אני מסתפק, על כן, בתארי החדש הנ"ל בתקווה ובהתרגשות לקראת התארים הרבים שאזכה בהם באשמת זוגתי, שתחיה, ובאשמתי.

                                                                           ותודה על הברכות

                                                                              רפי אילן – בשחכ"ל

 

עין צורים

טובה אילן

רק חודשיים ומחצה!

 

לבני משפחתי, בעיקר לנכדי, הייתה זו חוויה מרגשת

בסביבתי הקרובה ביני לבין חברי

זכתה חברותי בכנסת גם לתגובות מבדחות

טובה אילן, אורחת לרגע – על כנסת וחברים


האמנם "מציץ לרגע - רואה כל פגע"? קשה לומר כך במקרה זה של חברותי הקצרה בכנסת. קשה אף לומר שהצצתי ונפגעתי, כי עיקר העבודה נעשית בוועדות - בתהליכי החקיקה - ועבודה זו לא זכיתי לראות, כי התקופה הייתה תקופת פגרה של ערב בחירות.

הכרתי אנשים מעניינים, כמו ח"כ אורית נוקד המייצגת בכבוד את התנועה הקיבוצית, השתתפתי בדיונים של חברי "העבודה" בכנסת, והם בהחלט היו בעלי רמה, שלא כמו הדעה הסטריאוטיפית שיש לנו עליהם.

התוודעתי לדרכי ההתנהלות של דיוני מליאת הכנסת ונוהלי ההצבעה - אך מאידך, בהתכנסויות מיוחדות, כמו ביום האישה הבינלאומי, הייתה השתתפות דלילה של חברי וחברות כנסת וזה אולי משום שראשם ורובם של חברי הכנסת היה בענייני הבחירות.

 

לבני משפחתי, בעיקר לנכדי, הייתה זו חוויה מרגשת, בעיקר בטכס ההשבעה. בסביבתי הקרובה, ביני לבין חברי, זכתה חברותי בכנסת גם לתגובות מבדחות.

אשר לי- ראיתי בכך חובה פורמאלית שאין לה חשיבות מעבר לכך. החלטתי להיות שלמה עם מצפוני, ולא להפיק מכך רווח כספי או פוליטי.

היה ברור לי שאיני רוצה להיכלל ברשימת המועמדים לכנסת הבאה (הנוכחית) וזאת לא משום שאני סוברת שאין מה לעשות בבית המחוקקים הישראלי, ההיפך הוא הנכון, הצרכים הלאומיים והחברתיים הם עצומים, אלא שאני סוברת שיש להשאיר את הבמה לאנשים צעירים, כדי לתת להם לקבוע את עתיד המדינה והחברה בה הם יחיו - צריך שם אנשים טובים ורציניים - כי בנפשנו היא.

 

 

 

עין צורים

חסר רכיב