תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

�©�œ�™�— �¦�™�‘�•�¨

21/10/2007
עמודים תשרי - חשון תשס"ח (717) 1
דברי סרן חנוך דאובה (בן עין צורים)
שליח ציבור

כאשר מסתכל אני ביושבים בשורות הראשונות ונזכר בימי הקרבות, נזכר ברעיי ובחברי לדרך
יודע אני ומאמין כי עוד לא אבדה תקוותנו וכי אתם - אחיי הגיבורים - וחברינו לנשק
העוסקים כיום בהגנה על גבולותיה של מדינת ישראל
תוסיפו ותהוו את העמוד ההולך לפני המחנה ותובילו את עם ישראל לשיאים ולפסגות חדשות

דברי סרן חנוך דאובה (בן עין צורים)
נציג מקבלי העיטורים והצל"שים
בטקס הענקת העיטורים והצל"שים - מלחמת לבנון השנייה

שר הביטחון,
ראש המטה הכללי,
אלופי צה"ל, מפקדים,
משפחות שכולות,
משפחתי היקרה,
אורחים, חברים ואחיי לנשק ולדרך,
"הנני העני ממעש נרעש ונפחד" - באתי לספר ולדבר בשמם של אחיי גיבורי התהילה ולומר את דברם של הלוחמים אשר הובילו את צה"ל לניצחונות בקרבות מלחמת לבנון השנייה.
"הרעות נשאנוך בלי מילים - אפורה, עקשנית ושותקת. מלילות האימה הגדולים, את נותרת אדירה ודולקת. הרעות כי נערייך כולם - שוב בשמך נחייך ונלכה, כי רעים שנפלו על חרבם - את חיי הותירו לזכר."
מילות שיר זה, אשר נכתבו על ידי חיים גורי בתקופת לחימת עמנו על חירותו, שבות ומהדהדות פעם אחר פעם עת נדרש עם ישראל לשדה הקרב, עת נדרשת רוח לחימה וגבורה יהודית.
ניצבים אנו היום בעיצומו של טקס קבלת העיטורים - אירוע מורכב ומבלבל.
מחד, אירוע זה הינו אירוע משמח המחבר גאווה גדולה, זכות ואמונה בצדקת הדרך. מאידך, מהווה היום עדות כואבת של שכול גדול המלווה אותי מאז. בשנה שעברה שוב בערה האש בארץ הארזים - והארץ עודנה רוגשת. רבות דובר אודות מלחמת לבנון השנייה; סיפרו שמפקדי צה"ל ולוחמיו איבדו את המצפן הערכי, סיפרו כי שכחו את צדקת הדרך ואת רוח הלחימה. רעי לנשק הם אלה אשר בימי הלחימה הקשים נשאו בנטל הלחימה, באומץ לב, ביוזמה, בתושייה ובמקצועיות - והובילו את צה"ל ואת מדינת ישראל להכרעה ולניצחון בשדות הקרב של לבנון.
לא היה מפגש אחד בין צה"ל ל"חיזבאללה" שבו גבר האויב על כוחות צה"ל הנלחמים בשדות הקרב. רק מי שהיה שם וראה את עוז רוחם של לוחמי החי"ר השבים פעם אחר פעם אל מרחביו המוגנים של האויב בניסיון להשתלט ולעצור ולו במעט את ירי הרקטות אל העורף; רק מי שהיה שם וראה את ה'טנקיסיטים' נעים בגאון חרף איום טילי נ"ט מאיימים ומסוכנים, ממשיכים להתקדם ולנוע על מנת להכריע את האויב; רק מי שהיה שם וראה את לוחמי ההנדסה מחרפים את נפשם בפילוס מעברים בנחלים תלולים ומחורצים, מאפשרים לכוחותינו תנועה; רק מי שהיה שם וראה את טייסי המסוקים, מובילים חילוץ אחר חילוץ, נוחתים בשטחים מסוכנים ומאויימים תחת אש כבדה, בניסיון אמיץ להציל את פצועינו; רק מי שהיה שם וראה את יחידות הארטילריה מייצרות אש של תופת ומסייעות לכוחות בחזית; רק מי שהיה שם וראה את ספינות חיל הים צרות על חופי האויב; רק מי שהיה שם וראה את כוחות המילואים מתגייסים ובאים בהמונם - מצטרפים ללחימה העזה המתנהלת בגבול הצפון -
רק הוא יודע שעשינו כל שלאל ידינו על מנת לנצח.
רק הוא יודע שלא נפלנו ולא במאום, ולא איבדנו את רוח הלחימה.
במהלך המלחמה נותרו בשדות האש ולא שבו 119 מאחינו לנשק אשר נפלו בקרבות הקשים על אדמת לבנון. בנוסף, נפלו כתוצאה ממתקפות האויב על העורף 44 אזרחים. נזכור אתכם תמיד, אחינו הגיבורים - צעירים ויפים. מורשתכם תלווה אותנו לכל מקום אליו נלך. שמכם ועוז רוחכם ייזכרו לנצח ויחקקו בלב האומה לעולם ועד.
נמצאים אנו עתה בשנתה ה-60 של מדינתנו ובמרחק של כ-63 שנים מהאסון אשר כמעט וכילה את יהדות אירופה, שנים שבהם ידענו שבע מלחמות קיומיות. ועתה, ניצבים אנו בפני הקו המורכב מכולם, הקרב על זהותנו הלאומית. הימים הינם ימים קשים ומורכבים, ימים בהם רב הנסתר על הגלוי, ימים בהם נדמה לעיתים כי אבדה תקוותנו. ימים של רדידות תרבותית, שטחיות ואיבוד המצפן הערכי. ימים בהם ה'אני' הפך למרכז - מחליף מושגים כמו תרומה, ערכים ומולדת. ימים בהם למעלה מרבע מאוכלוסיית ישראל אינה מתגייסת לצה"ל לבצע את חובותיה האזרחיות.
אך כאשר מסתכל אני ביושבים בשורות הראשונות ונזכר בימי הקרבות, נזכר ברעיי ובחברי לדרך, יודע אני ומאמין כי עוד לא אבדה תקוותנו וכי אתם - אחיי הגיבורים - וחברינו לנשק העוסקים כיום בהגנה על גבולותיה של מדינת ישראל, תוסיפו ותהוו את העמוד ההולך לפני המחנה ותובילו את עם ישראל לשיאים ולפסגות חדשות.
בימים הקרובים נחגוג את ראש השנה - הראשון במועדי ישראל - חג המסמל את תחילתו של מעגל השנה היהודית. בפרוש עלינו השנה החדשה אאחל שתהיה זאת שנה של הצלחות, של עשייה, שנה של תקווה וביטחון.
אשא תפילה לשלומם של השבויים, אהוד גולדווסר, אלדד רגב וגלעד שליט ואייחל לשובם ומי ייתן ונזכה לחוג עימם את החג הבא עלינו לטובה.
אסיים בברכת "אדוני עוז לעמו ייתן, אדוני יברך את עמו בשלום".


חסר רכיב