תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

�¢�œ �”�ž�“�£ 3

05/09/2007
עמודים אלול תשס"ז (716) 10
על המדף 3
סוד הדעת

סוד הדעת -  דמותו החברתית של רבי ישראל בעל שם טוב

מחבר: נתנאל לדרברג[i]

הוצאת: בית ראובן מס, תשס"ז

מי יחקור את החסידות?

חסידים אינם יכולים לראות נכוחה את מושא מחקרם.

ומאידך רבים מן החוקרים עומדים מנגד ואינם מבינים את נפש החסידות

ביד אומן מצליח, נתנאל לדרברג, לתאר את תורתו של הבעש"ט כתורה שלמה ומלאה

אביה הכהן, על 'סוד הדעת'

 

ומי יחקור את החסידות? חסידים אינם יכולים לראות את פגמיה, ומעלותיה מצוירות בעיניהם בערפילי רוממות והערצה, וכך אין הם יכולים לראות נכוחה את מושא מחקרם. מאידך גם רבים מן החוקרים אינם יכולים לחקור את החסידות. הם עומדים מנגד ואינם מבינים את נפש החסידות, וכיצד יכול מי שאינו מבין את נפש החסידות לדון בה ולחקור את עולמה?! מעטים הם אנשי הביניים המסוגלים לערוך מחקר של ממש מתוך הבנה רגישה ועדינה לנפש החסידות. הספר 'סוד הדעת' של נתנאל לדרברג עומד בכל קנה מידה של מחקר מדעי, אך נכתב גם מתוך אהבה והבנה של חסיד. המחבר שולט שליטה מלאה בספרות המחקר שנכתבה במאה האחרונה על עולם החסידות, ובקי בקיאות של ממש בתורות ובסיפורים החסידיים. ללדרברג ישנו המגע של חוקר וחסיד כאחד ומבחינה זו מדובר בספר שהוא פנינה של ממש.

הספר מחולק לשני חלקים: הראשון, גוף הספר, הינו בהיר ושוטף וללא הערות והתפתלויות, מלכודת שנופלים בה רבים מספרי המחקר המלאים בוויכוחים ובדיוקים המלאים את הקורא ואינם מאפשרים קריאה חלקה ושוטפת. החלק השני מכיל הערות ארוכות ומלומדות, וכתוב בסגנון המקובל בעולם המחקר. בין ההערות חבויים ויכוחים שמי שאינו קורא אותם אינו עומד על דרכו הייחודית של הספר. קריאה בחלק השני של הספר היא בבחינת חוויה בפני עצמה; הביבליוגרפיה מלאה ומרשימה והדיונים מרתקים. מפאת קוצר היריעה, אגע בשתי הערות שהן לדעתי יסוד הספר.

 

הבעל שם טוב – אמת או אגדה

הספר מוקדש לבעש"ט ולתורתו. מיהו הבעש"ט? בסוף 'מעשה מחכם ותם' של ר' נחמן מברסלב ישנה תמונה בה החכם, שאינו מאמין בקיומו של המלך (=הקב"ה) כופר גם בקיומו של הבעל שם. רפואתו של החכם היא דרך ההכרה בקיומו של הבעל שם. תמונה הזויה זו שנראית מופרכת, היה לה קיום של ממש בדמות מחקר שטען שהבעש"ט לא היה ולא נברא. ואם אמנם דעה זו נדחתה מכל וכל על ידי גדולי החוקרים, הרי שהיא לא בטלה לגמרי מן העולם. לאחרונה כתב פרופ' משה רוסמן את הספר 'הבעש"ט מחדש החסידות' (תש"ס). רוסמן מצא באוקראינה רשימות מנהליות רבות בהם מוזכר הבעש"ט, אולם הוא טוען שאין לנו כל אפשרות להכיר את תורת הבעש"ט משום שהמימרות שנמסרו בשמו אינן אמינות והן לבושות בתוספות של אומריהן. לדרברג מציג אוסף גדול של מימרות בשם הבעש"ט וכן סיפורים רבים, והוא מנתחם באיזמל מנתחים עדין; מהם הוא מנסה לתאר את תורת הבעש"ט כתורה שלמה, וכחטיבה מובחנת גם מבחינת העולם המחשבתי המוצג בהן. לדרברג הצליח ביד אומן לתאר את תורתו של הבעש"ט כתורה שלמה ומלאה והקורא חש היטב שלדרברג חי את תורת הבעש"ט; את אהבתו לבעש"ט ולתורתו הוא מצליח להעביר מבעד לכתיבתו הרהוטה והמדויקת. 

 

הגשמי והרוחני

דיון ארוך שלדרברג עורך בהערה 183 (שלושה עמודים מלאים!) הוא בעיניי יסודו של הספר. לדרברג מביא את דבריהם של פרופ' גרשום שלום ופרופ' רחל אליאור על הדבקות באלוהות כיסוד החסידות והוא כותב: 'נקודת המוצא של רוב הכותבים בעניין זה היא ראיית הדבקות כניסיון להתנתק מהמימד הארצי בכדי להגיע לזהות עם הרוחני המופשט'. לדרברג מקדיש לכך דיון ארוך בו הוא מנסה להראות שסוד הדעת הוא דווקא באחדות שבין המימד הארצי למימד האלוהי. ביושרה רבה מעיר לדרברג שאפשר שתפיסות אלו יש להם מקום בדורות מאוחרים יותר כגון בתורתו של ר' אלימלך מליז'נסק. לדרברג מוכיח את דבריו באותות ובמופתים עד שדומה שאין כל ספק שהצדק עמו. נזכיר רק מקור אחד שהוא מצטט: 'שמעתי ממורי (=הבעש"ט) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, ובזה מקשר הגשמי ברוחני וזהו דנשקי ארעא ורקיע אהדדי' (תולדות יעקב יוסף, פרשת ואתחנן). דומה שבהערה זו מצויה נקודת הליבה של הספר. לדרברג אינו חסיד מן השורה אולם הוא חי את דברי החסידות ומי שחי את החסידות מבין שסוד החסידות הוא ראיית האלוהות בכל מקום. חידושו של הבעש"ט הוא ראיית האלוהות בכל ואין פירושה ביטול המציאות, אלא להפך, העצמת המציאות ונתינת משמעות להוויה החומרית. דומה שהחוקרים המביטים מן החוץ לא זכו להבין את סוד החסידות ואין להם את הכלים השכליים-רגשיים להבין את הסוד.

 

הבעל שם טוב והשבתאים הפרנקיסטים

הספר פותח בפרק היסטורי קצר ולאחריו עוד שני פרקים על חידושיו הרעיוניים של הבעש"ט, ומכאן כמעט כל פרקי הספר מוקדשים לשאלת היחס שבין השבתאות ובמיוחד הפלג הפרנקיסטי והבעש"ט. על השבתאות ועל הפרנקיסטים כבר נכתב רבות, ובכל אופן יש בספר חידוש. הספר כתוב בלשון השווה לכל נפש ומי שלא בקי בספרות המחקר יש לו הרבה מה ללמוד מן הספר על הפרנקיסטים. לדרברג מצייר תמונה בה חסידות הבעש"ט היא מעין תגובה לשבתאות ולפרנקיסטים. לא נוכל לחזור על כל דבריו אך לא נוכל שלא לציין כאן את הסיפור הידוע על שבתאי צבי שבא לבקש תיקון נפש מהבעש"ט:

פעם אחת בא שבתי צבי ימ"ש לבעש"ט לבקש ממנו לתקן אותו, ואמר... שהתיקון הוא להתקשר נפש בנפש רוח ברוח נשמה בנשמה, והתחיל להתקשר עמו במתון כי היה ירא כי היה רשע גדול.

פעם אחת ישן הבעש"ט, ובא שבתי צבי ימ"ש ופיתו אותו שישתמד ח"ו, והשליך אותו בהשלכה גדולה עד שנפל לשאול תחתיות, והציץ הבעש"ט מקום חנייתו, וראה שהוא עם יש"ו על שולחן אחד שקוראין טאביל, ואמר שהבעש"ט אמר שהיה בו ניצוץ משיח אלא שתפסו הס"מ (=שטן) במצודתו ר"ל ושמע מהבעש"ט המעשה אם היה הנפילה שלו על ידי גדלות וכעס...(שבחי הבעש"ט כת"י לובבויטש). 

 

לדרברג מציג רצף גדול של תורות וסיפורים שמציגים תמונה שלמה והרמונית על יחסי הבעש"ט והשבתאות הפרנקיסטית. לדרברג מציג את החסידות והשבתאות כמי שירדו כרוכות לעולם, ואין זו בלא זו. כאן אני מוצא מקום לפקפק ולהציג תמונה שונה. השבתאות היא מקרה בוחן לחסידות ולא יסוד לתורת החסידות. משמע הדברים שאין לפרש את תורת החסידות של הבעש"ט כמי שעיקר עניינה הוא התמודדות עם השבתאות אלא היא תורה של איש גדול העומדת בפני עצמה, והמפגש שלה עם שבתאי צבי הוא אבן בוחן לעוצמתה ולדרכה. נדגים את דברינו בעיון אחד מדבריו של לדרברג:

יש ב' סוגי רשעי ישראל א' בהסתר וב' בפרהסיא וההפרש בינהם: דשמעתי ממורי פסוק תהלים: 'ראיתי רשע עריץ כו' ויעבור והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא' [תה' לז לו-לז] והקשה למה יבקשהו לרשע שכבר איננו וביאר כי אחריו יקום רשע יותר גרוע ממנו ולכן יבקשהו לראשון (תולדות יעקב יוסף פרשת בא עמ' קמו)

על הציטוט מבעל התולדות כותב לדרברג:

יתכן שתיאור 'רשעי העבר' העושים את מעשיהם בסתר מכוון עלפי התנהלות הקבוצות השבתאיות...'  

לדרברג מבחין בין השבתאים הראשונים העושים מעשיהם בסתר לפרנקיסטים האחרונים העושים את מעשי הרשעה בפרהסיה.

הפסוק בספר תהילים בנוי בתקבולת אולם הבעש"ט אינו רואה בפסוק תקבולת והכפלה, ומשום כך הוא שואל כיצד יתכן שאחרי שברישא של הפסוק הרשע 'איננו', בסיפא לפתע מבקשים אותו. תשובתו הדרשנית של הבעש"ט היא שאם אנו מתמודדים עם רוע על ידי מחיקה והתעלמות –'והנה איננו', הרי שלא נצליח וסופו שהרשע יחזור בצורה קשה יותר, אך אם נבקש את הרע ונתמודד עמו – 'ואבקשהו', הרי שנצליח בהתמודדות עם הרע והוא יעלם – 'ולא נמצא'. מימרא זו של הבעש"ט היא מרגשת ומדהימה בעומקה, ומדוע לפרש אותה באופן קונקרטי דווקא על התמודדות עם הפרנקיסטים?! אין לכך סיבה ואין לכך יסוד. נראה שלדרברג נפל בפח בו נופלים רבים מן החוקרים המסבירים דברי אלוהים חיים כדברי פוליטיקה מקומית, ודווקא כאן ציפינו מלדרברג למבט רחב יותר. ביקורת זו אינה אמורה רק על פיסקה זו אלא על המקום הרחב בספר המוקדש לשבתאות, לדרברג מנסה להביא את הבעש"ט אל עולמנו, והוא מסביר בטוב טעם ודעת את תורת הבעש"ט וללא פופוליזם עכשווי. אמנם, החלק הפלאי בדמותו של הבעש"ט, שתופס מקום מרכזי כל כך בסיפורי החסידים, מקבל מקום משני בספר, ונראה שנוח ללדרברג לדון בסוד הדעת ולהתעלם מחלקים אחרים, אך על כך נאמר 'לא עליך המלאכה לגמור..'. הספר משכנע ומהנה את הנפש ואת הדעת.

 

 

אביה הכהן


מובאות:

 

מובאה 1: מעטים הם אנשי הביניים המסוגלים לערוך מחקר של ממש מתוך הבנה רגישה ועדינה לנפש החסידות. הספר 'סוד הדעת' עומד בכל קנה מידה של מחקר מדעי, אך נכתב גם מתוך אהבה והבנה של חסיד. מדובר בספר שהוא פנינה של ממש.

 

מובאה 2: פרופ' משה רוסמן מחבר הספר 'הבעש"ט מחדש החסידות' (תש"ס). מצא באוקראינה רשימות מנהליות רבות בהם מוזכר הבעש"ט, אולם, לטענתו, אין לנו כל אפשרות להכיר את תורת הבעש"ט משום שהמימרות שנמסרו בשמו אינן אמינות והן לבושות בתוספות של אומריהן

 

מובאה 3: לדרברג מציג את החסידות והשבתאות כמי שירדו כרוכות לעולם, ואין זו בלא זו. כאן אני מוצא מקום לפקפק ולהציג תמונה שונה. השבתאות היא מקרה בוחן לחסידות ולא יסוד לתורת החסידות

 



[i] נתנאל לדרברג הוא מורה בישיבת מעלה גלבוע של הקיבוץ הדתי, ומתגורר בקיבוץ

חסר רכיב