תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

�’� �—���™�“�” �‘�©�ž�™�™�

05/09/2007
עמודים אלול תשס"ז (716) 10
"גם חסידה בשמים ידעה מועדיה"
"גם חסידה בשמים ידעה מועדיה" (ירמיהו ח,7)
רותי בן דוד

כל ילד שגדל בטירת צבי, מכיר את המראה הנפלא של להקות החסידות פעמיים בשנה
אחת צפונה והשנייה דרומה
לאחר 70 שנה נקלטה בקיבוץ משפחה חדשה – חסיד וחסידה
רותי בן דוד על חלוצים בעמק החם

"גם חסידה בשמים ידעה מועדיה" וחסידה אחת ידעה יותר מכולן; ידעה את המועד ויותר מזה, ידעה לעשות לנו חג ומועד. בכ"א בתמוז תרצ"ז, לפני 70 שנה, נוצר כאן, בעמק בית שאן מוכה הביצות והחום חג מיוחד. חג, שרק יושבי המקום ומי שבנה פה את ביתו יכיר ויחגוג, חג המשק, יום בו יחזרו ויספרו אמהות לילדיהן על הקמת בית במקום יפה, מיוחד וקצת קשה.
החסידה היודעת יותר מכולם למדה והפנימה את דברי המשורר: "אשר שם צפרים יקננו, חסידה ברושים ביתה" (תהילים קד), ובאה כמתנת חג להתיישב כאן השנה, בעמק החם.
כל ילד שגדל בטירת צבי, מכיר את המראה הנפלא של להקות החסידות פעמיים בשנה. אחת צפונה והשנייה דרומה. כל אם תלחש לילדה: "החסידות רק עוברות כאן כי אצלנו חם, הן יקננו ויגדלו דור חדש שם, בצפון, באירופה הרחוקה, אך אל תצטער, בסתיו הן יחלפו כאן שוב, בדרכן דרומה לאפריקה".
והילד חולם על מראה הקן הגבוה כל כך, ומתפלל: "הלוואי שתישאר כאן אפילו רק חסידה אחת".

בונים קן
לפני 70 שנה הקימו את טירת צבי אנשים צעירים, חולמים ומאמינים, שבאו משם, מאירופה, שוויתרו על אביב יפה, הקימו בית ומשפחה חיפשו דרכים להתגבר על הקיץ הנורא.
בשנות השבעים עלתה גם ארצה, אחת ויחידה - החסידה. בחסיד המקומי התאהבה ובמרום המגדל קבעה ביתה כאומרת: "גם אני יכולה".
באביב הכל הלך למישרין, ויום יום חיכינו בציפייה לגוזלים; הילד שכל כך קיווה, האם שהזדהתה עם ההקרבה והסב שהאמין שכאן הוא פתחו של גן עדן ושוב הוא רואה התחדשות של משפחה בטירה.
כמו בטירת צבי בימיה הראשונים שוב היינו "מפורסמים", הופצה הידיעה למרחקים, אמנם בימים הראשונים בזכות גבורת המגינים האמיצים, אבל החסידה, כממשיכת מסורת רבת שנים, התפרסמה בכל האמצעים האלקטרוניים (אינטרנט, עיתונים ועוד).
מצלמה שהוצבה בראש העמוד שידרה כל תנועה וכל התפתחות.
והאם אמרה לילדה: "הנה שוב מתרחש נס בטירה".
או אז הגיע הקיץ ועטף את העמק בחומו המוכר ודאגנו כל כך למשפחה החדשה. להפתעתנו התגלו בה בחסידה כישורים של חלוצה מהתקופה הקשה. ראינו אז, עד כמה חכמה וחסודה היא האם, החסידה.
מבעד לעדשת המצלמה התגלתה במלוא מסירותה.
כל היום עמדה וסוככה על שני גוזליה לפי התקדמות השמש, ועוד הוסיפה ומצאה פיסות קש רטובות בשדות והוסיפה אותן לצינון הקן והסביבה.
והאם לחשה לילדה בשעת ההשכבה: "היא בונה שם טפטפת, כמו שהייתה לנו על חלון חדר השינה".
והילד, בן דור המזגנים התקשה להאמין: "מה גם אתם קיררתם בקש את הבתים?"
"לא בקש בדיוק", צחקה האם, "אבל בנסורת מהנגריה, כן. דחסנו נסורת בין רשתות מתכת, בנינו מסגרת מעץ, תלינו על החלון מבחוץ ובצינורית של מים טפטפנו טיפות מקררות לתוך הטפטפת, לקירור הבית", נאנחה אמא, ונזכרה בכל סוגי הפתרונות שחברים המציאו כדי לקרר את עצמם בקיץ של העמק.
"ובלילה?" שואל הבן ואינו מרפה, "בלילה", לוחשת לו אמא, "ישנו בחוץ, מתחת לכילה". "הבנתי", מצייץ החכם בהברקה, "כמו החסידה!!"
בשבת, כ"א בתמוז תשס"ז, אחרי 70 שנה, הגיעו סקרנים מכל העולם ומרחבי המדינה לצפות בתופעה, להאמין בנס הנגלה, ולהפיץ את הידיעה שבטירת צבי ביום קיץ חם שרדה חסידה חלוצה עם כל משפחתה.
הם ישובו לבתיהם וימלמלו בהערצה: "גם החסידה וגם תושבי הטירה יודעים היטב את מועדיהם. וזה מזה למדו שאפשר לשרוד ולחיות במקום שיש בו אהבה, חסד ואמונה".

טירת צבי

מובאה 1: לפני 70 שנה הקימו את טירת צבי אנשים צעירים, חולמים ומאמינים,
הקימו בית ומשפחה חיפשו דרכים להתגבר על הקיץ הנורא.
בשנות השבעים עלתה גם ארצה, אחת ויחידה - החסידה. בחסיד המקומי התאהבה ובמרום המגדל קבעה ביתה כאומרת: "גם אני יכולה".

חסר רכיב