תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פלוגת עבודה מעורבת

24/06/2007
עמודים תמוז תשס'ז (714) 8
פלוגת עבודה מעורבת
על שיתוף פעולה כלכלי בין קיבוצים בימים ראשונים
גילה קפלן

טרם קום המדינה
אנשי 'חבר הקבוצות של הפועל המזרחי' מפוזרים במושבות
רק אנשי שדה אליהו וטירת צבי יושבים על אדמתם
בימים ההם, העבודה הייתה מצרך נדרש
בשיתוף פעולה מיוחד במינו בין חברים מכל קיבוצי הקיבוץ הדתי
נזכר קלוני האס, חבר שדה אליהו
מעשה שהיה


בחום העמק, בקיבוץ שדה אליהו, אני נפגשת עם קלוני. בביתו הממוזג על יד המחשב הוא מספר על ימים שהיו ואינם; על מועצת הקיבוץ הדתי השנייה שהתקיימה ב'בית קופ', בין טירת צבי לשדה אליהו, על מיני שערורייה שהייתה שם ונגרמה על ידי אורח, על סיום המועצה בשעה 2 לפנות בוקר, ועל התבדרות עם יהושע ברוכי ז"ל על כוס תה במטבח החשוך בטירת צבי עד לנסיעה במשאית בשעה 4 בבוקר לרכבת בבית שאן כדי לחזור לקיבוצי הדרום. על ימים שבהם דין התנועה היה דין, ומילה של דוד אינטריליגטור (לימים בית אריה) – מזכיר ה'חֶבר' – הייתה מספיקה כדי להזיז הרים (או חברים לפחות)...
סיפור המעשה התרחש בשנת 1940. קיבוץ שדה אליהו עלה זה עתה לקרקע, וטירת צבי הוותיקה הייתה בת שנתיים. מלבדן היו רק ארבע קבוצות במושבות: רודגס (לימים קבוצת יבנה) בפתח תקוה, רמת השומרון (לימים בארות יצחק) בפרדס חנה, קבוצת אברהם (לימים כפר עציון) בכרכור וקבוצת אמונים (לימים עין הנצי"ב) - בנחלת יהודה. בקבוצות סבלו ממחסור בעבודה. הימים ימי תחילת מלחמת העולם השנייה; הצבא הבריטי עסק בבניית מחנות בסיסים ואזור מפרץ חיפה משך אליו מחפשי עבודה.
וכך מספר קלוני: באותם הימים הייתי 'בתפקיד' בקבוצת אמונים (עין הנצי"ב). דוד אינטריליגטור, שהיה מזכ"ל הקיבוץ הדתי ובעל אוטוריטה, קרא לי אליו וכך אמר: "לך לאזור מפרץ חיפה, חפש בית ובו חצר שאפשר יהיה להקים שם אוהל או שניים. לאחר מכן, ייסד פלוגת עבודה. למקומות העבודה הזמן חברים על פי תור ועל פי חלוקה שווה בין הקבוצות".
דוד אמר, וכך עשיתי. במפרץ חיפה באותם הימים קל היה למצוא בית, כיוון שאנשים ברחו משם מפחד ההפצצות שהפציצו האיטלקים את בתי הזיקוק. נמצא בית כזה בקריית שמואל והתחלנו בחיפושי עבודה.

עבודה ל-20 איש
בכל יום חפשנו עבודה; נמצאו מקומות עבודה לסירוגין לכ-20 איש. אלו היו עבודות שונות ומשונות, כמו עבודתה של חברה מעין הנצי"ב ששטפה כלים ב'קפה וורנר' בשעות אחר הצהריים. היו גם עבודות קבלניות כמו שיוף ידני של פנלים במחסני צבא או פריצת הכביש מבת גלים לכיוון הדר הכרמל – זו הייתה חציבה בהר שנעשתה בעבודת ידיים, והתשלום היה לפי קוב. כל חבר היה יוצא לעבודת יומו עם שקית של צידה לכל היום. בשקית היו כוס לבן עם פודינג, פרוסת לחם ופרי. פעם, החבר ששייף פאנלים כל היום, קנה גזוז בחמשה מיל בדרכו מטירה דרך חיפה לקריית שמואל וגזבר הקיבוץ שלו כעס ואמר לי: "שלחתי אותם לעבוד ולא לבלות".

איך התנהלו חיי הפלוגה המעורבת?
קלוני: התפקיד החשוב היה לחפש (ולמצוא) יום יום עבודה. בהתאם למקומות העבודה היינו מזמנים את החברים מן הקבוצות ועליהם היה להגיע מידית לקריית שמואל בכדי לצאת לעבודה. הנהלת החשבונות הייתה מדוקדקת, ובסוף כל חודש קיבלו הגזברים את הרווחים, לפי ימי העבודה שתרמו החברים. כמובן שהיה צורך לדאוג לתפקוד הבית כולו – בנוסף למציאת מקומות העבודה והנה"ח, היה צריך לשלם שכר דירה, לקנות מזון, לגבות משכורות וכו'... היו בידי תמיד מזומנים (דבר שלא היה נפוץ בימים ההם בקבוצות) משכר העבודה. פעם הגיע אלי משׁה אונא, שהיה הגזבר של קיבוץ טירת צבי וביקש שאתן לו הלוואה של 5 ל"י, כיוון שהוא נאלץ להשאיר את המשאית היחידה של טירת צבי בחדרה, לאחר שהצמיג התפוצץ ולא היה לו כסף לקניית צמיג חדש...
בכל הזמן הזה, הבית בקריית שמואל, יחד עם מפרץ חיפה כולו, היה נתון להפצצות האיטלקים, והיו מקרים לא נעימים כמו פצצה שנפלה לתוך חור הביוב שבחצר הבית, וזו הייתה סכנה ממשית.
הפלוגה המעורבת שהתה שם כשנה. לאחר מכן, באותו הבית במפרץ בקריית שמואל התאחדו שתי קבוצות של נוער עולה מאוסטריה ומגרמניה שקיבלו את הכשרתן ברודגס ובשדה יעקב והקימו את קבוצת שלוחות .

הסיפורים מחזירים אותנו לזמן עבר; לא רק הנוף וההתנהלות שונים, גם מיקום האנשים אחר ולא מוכר –
איך הגעת להיות גזבר 'אמונים' כשאתה מוותיקי שדה אליהו?
קלוני: עלינו לארץ מברלין במסגרת 'עליית הנוער' יומיים לפני יום הולדתי ה-17 (וזאת יש לדעת – שחברי תנועות הנוער בגילאים 15-17, שלא היוו פוטנציאל לכוח צבאי יכלו להכנס מחוץ למכסת הסרטיפיקטים). מאחר שלנוער הדתי לא היה מקום קליטה מלבד רודגס (כפר הנוער הדתי הוקם הרבה לאחר מכן), היה צורך לאלתר וכך שכרו בית על הכרמל לקבוצת נוער שנייה. עבדנו חצי יום במפעלי וולקן (שנקראו אז קרמנר) ולמדנו חצי יום. ביום בו גמרנו את עליית הנוער התאחדנו עם בוגרי נוער ב' של רודגס ונוער א' של שדה יעקב והקמנו את קבוצת אמונים. רעייתי, מלכה, עזבה את חברותיה מחברת הנוער בבית צעירות מזרחי שהצטרפו לקבוצת אריה (הלוא היא שדה אליהו) והצטרפה אלי לקבוצת אמונים, אך בסופו של דבר החלטנו להצטרף לחברי שדה אליהו שהתיישבו באדמות ערידא ומאז ועד היום אנו חברי שדה אליהו.

סוף דבר
השיחה עם קלוני היא שיעור בהיסטוריה. היסטוריה של הקיבוץ הדתי ושל היישוב העברי בארץ. עבורי היא יותר מזה, היא שיעור באופטימיות, בחיוניות ובעשייה לאורך שנים רבות. עשייה שהתחילה בבניית קיבוץ וממשיכה במרץ וביצירה.
אני נפרדת מקלוני ומלכה, מביתם המלא בספרים, ביצירות אמנות ובחברות האיתנה ומבטיחה לשוב.
חסר רכיב