תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

חובוק חם

24/06/2007
עמודים תמוז תשס'ז (714) 8
חיבוק חם

ש.ש.נ. (שנת שירות נוספת) לפנסיונרים...?!
מנוחה זכאי

חניכי כפר הנוער הודיות מחפשים 'סבא וסבתא'
פנסיונרים בקיבוץ שמחפשים שינוי, אתגר ו...נכדים
מוזמנים (לפחות לקרוא ואולי גם להרים כפפה...)


אלי שטיין, מנהל כפר הנוער הודיות, פנה לקיבוץ הדתי בהצעה מעניינת: פנסיונרים במשקים (זוג) מוזמנים לבוא ולהתגורר בהודיות על תקן של "סבא וסבתא" לנערים ונערות בכפר ולהשתלב בסגל המשפחות העובדות ומתגוררות במקום (כ-11 משפחות בגילאי 25 - 55).

אלי וריקי אשתו הגיעו להודיות לפני 31 שנה כזוג צעיר עם תום לימודיהם. פה נולדו ילדיהם ובגרו, והיום הם כבר סבא וסבתא לנכדים. יחד עם אלי וריקי הגיעו לכפר עוד שניים מבוגרי גרעין "יחדיו טירת צבי", עליו נמנו. מזה שש שנים מחליף אלי את המנהל הקודם, יעקב קופלוביץ.
לא בכדי חולם אלי על עיבוי הצוות בשני זוגות גמלאים ומעשה שהיה כך היה:
התקופה היא שנתיים אחרי מלחמת יום הכיפורים, מלחמה בה איבדו חבר ילדות וגרעין יקר, יהודה, המכונה 'אפה' הלפרין ז"ל. 'אפה' כבר היה מועמד לחברות בטירת צבי בעת שנפל.
באותה עת "חיפשו בנרות" אחות לכפר הנוער 'הודיות' ואלי, ששימש כסגנו של קופלוביץ מנהל הכפר, הציע לו להתייעץ עם לוטה הלפרין, אחות בגמלאות ואמו של 'אפה', עמה עמד בקשר רצוף - שמא היא מכירה ויכולה להמליץ על מועמדת מתאימה.
לוטה ביקשה מספר ימים לבדיקה ואז חזרה אליהם בהצעה מפתיעה: היא בעצמה תבוא להתגורר בכפר ולשמש כאחות יחד עם שמואל בעלה – גמלאי אף הוא.
אלי וקופלוביץ נותרו המומים; איך תסתדר גמלאית "הולנדית-יקית" עם ילדי הודיות? היה חשש גדול מאוד שהילדים "יעבדו עליה ויקרקסו אותה". כיוון שלא היו הרבה אלטרנטיבות ולא חשו בנוח לסרב, החליטו לנסות.
לוטה ושמואל בעלה קיבלו דירה בהודיות. בהתחלה חזרו מדי שבת לביתם בקרית ים, אבל עד מהרה נשארו גם בשבתות בכפר. גם שמואל ביקש להשתלב בחיי היומיום ולעזור. הוא השתלב בהנהלת חשבונות ובמנהלה; והמשכורת? - כלל לא עניינה אותם.
לוטה יצרה קשרים מאלפים עם בני הנוער במקום. דווקא היא, עם הייקיות הקשוחה שלה, ידעה איך לתקשר אתם בצורה יוצאת מן הכלל. הם למדו שאצלה לא יעזור לאכול גיר כדי להעלות את החום והיא ידעה איך לספק להם חום מסוג אחר לו היו זקוקים ביותר, לאפשר להישאר במיטה מדי פעם בשביל הנשמה ובכלל יצרה קשרים אמיצים עם בני הנוער שפנו אליה בבעיות מבעיות שונות וראו בה כתובת שניתן להתייעץ אתה בכל.
שמואל, שהיה משפטן ודובר שבע שפות על בוריין, התחבר גם הוא באופן יוצא מן הכלל לאנשי המקום, וכמו שאומר אלי: "הם פשוט הניחו את גילם בצד, הפסידו איזה שלושים שנה, והשתלבו בכפר באופן מוחלט. בפורים התחפשו ועלו על הבמה וכך בכל שאר האירועים".
וכך עד סוף ימיהם.
הייתה זו אחת מן המתנות הטובות ביותר שהודיות זכתה בה.
לא פלא, אם כך, שטעמו של הזוג הלפרין ז"ל עדיין עומד מול עיניו של אלי והוא מחפש עוד מאותו הזן...

חסר רכיב