תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

בנויה לתלפיות

24/06/2007
עמודים תמוז תשס'ז (714) 8
בנויה לתלפיות
גילה קפלן
באמצעה של שכונה
ישנו כפר קטן – כפר ילדים 'תלפיות'
מתוך הכפר הקטן והטוב נשלחות זרועות טיפוליות לכל הסביבה
כשמטרת העל הינה להחזיר את הילדים לבית ואת הבית לילדים


בתוך שכונת נווה חיים בחדרה, בין בתים ורחובות, שוכן כפר הנוער "תלפיות". שלא כאחיו כפרי הנוער, הוא אינו נהנה מן הנופים הפסטורליים של הרי הכרמל או הגליל, ואולי המיקום הוא שגזר את דרך ההתנהלות המיוחדת של הכפר הזה.
בתלפיות פיתחו גישה טיפולית ייחודית וכיום הם מובילי דרך המושכת רבים ללמוד וגם ליישם. פגישת היכרות של חברי מזכירות הקיבוץ הדתי עם כפר הנוער ומנהליו גרמה לי לחזור לשם, מתוך רצון להכיר טוב יותר את העבודה החשובה והמיוחדת הנעשית שם.
נפגשתי עם מנהל הכפר זה 20 שנה, ד"ר אלי שטרית.
אלי, אב לארבעה, מרצה בבית הספר לחינוך בבר-אילן ומתגורר בכפר הנוער.
אלי: עד לפני שש שנים התנהלנו ככפר נוער רגיל הכולל פנימיה ובית ספר, בעיקר לילדים ממשפחות יוצאות אתיופיה בגילאי חטיבת הביניים.
מה קרה לפני שש שנים, מה הביא לשינוי?
לפני שש שנים, הואט קצב קליטת העלייה, ובמקביל התקציבים של עליית הנוער לא הספיקו. התוצאה הישירה הייתה שהגיעו אלינו ילדים עם צרכים וקשיים רבים יותר והתקציב, כאמור, קטן. בד בבד הבשילה בנו ההכרה שטיפול בילד ללא טיפול במשפחה – בהורים, באחים וללא טיפול בסביבה, הוא טיפול לא טוב ולא שלם ולעומת זאת – טיפול בילד ובכל הסביבה הוא טיפול שיוצר גלים טובים ומשפיע על הבית ועל הסביבה.
הבנו שהפנימיה היא 'אקמול', תרופה שמתאימה לחלק מן המחלות, לא לכולן. לא כל ילד זקוק לפנימיה, אבל כל ילד צריך משפחה (כמובן אם זו לא מסכנת אותו), הקהילה צריכה משפחות מתפקדות והמשפחה צריכה קהילה מתפקדת.
לאור כל הנתונים, בתהליך חשיבה אך גם דרך האינטואיציות שלנו כאנשי טיפול, פיתחנו דרך עבודה (מאוחר יותר ראינו שיש מודל מוכר כזה שנקרא מודל אקולוגי – בורנפרברנר)

מה העקרונות המרכזים של דרך העבודה הזו ומה השינויים שהיא הביאה?
הדרך החינוכית שלנו מבוססת על חמישה עקרונות מרכזיים (The big five):
1. מרכז של מענים ופתרונות – ולא דרך אחת שהיא הוצאת הילד לפנימיה.
2. ילד, משפחה, קהילה – העבודה שלנו היא על כל הרצף. העבודה עם הילד, המבודד בפנימיה, היא "נוחה" מאוד לכולם (גם לבית, גם לבית הספר, גם לקהילה וגם לפנימיה, שלא מתעסקת עם ההורים). כאמור, מלבד במקרה של סיכון, יש חשיבות גדולה לרצף.
3. הילד ומשפחתו במרכז – היום אנחנו מדברים על 'קליטת משפחה' לתלפיות.
4. חזרת הילדים הביתה – זה בסיס התוכנית - להחזיר את הילד לביתו תוך שלוש שנים.
5. חליפה טיפולית – התאמת הטיפול לכל.
בטיפול בילד אנחנו מהווים מרכז שדואג לדו-שיח בין כל הגורמים. מדובר בארבע מערכות שצריך ליצור בהם אינטראקציה: הראשונות הן האינטראקציות בין הסביבה הקרובה (משפחה, בית ספר) לילד ובין המשפחה לבית הספר או הפנימיה. מערכת יחסים נוספת היא בין המערכות הפורמאליות לבלתי פורמאליות כמו בית ספר / משפחה – לשכונה או לחשיפה לתקשורת והמערכה האחרונה מדברת על דו-שיח בין אידאולוגיות שונות כמו כפר הנוער הדתי מול המשפחה החילונית וכו'.
הבסיס להנחה שלנו – היא ששיקום הילד ללא שיקום המשפחה הוא עבודה חלקית.

כל אלו גרמו לשינויים רבים. ראשית, כמובן מאליו, כיום אנחנו נותנים מענה רק לילדי האזור, כלומר חדרה והפריפריות (אור עקיבא, בנימינה, גבעת עדה וזכרון יעקב). גם טווח הגילאים גדל, והיום יש לנו ילדים בגילאי 5-16 (בעבר, כאמור חטיבת ביניים), הצוות הטיפולי שלנו גדל מאוד (לדוגמה, 2 עובדים סוציאליים בעבר לעומת 17 כיום) וכפי שכבר אמרנו הרצף הטיפולי ומגוון המענים הרב.

מהן ה'חליפות' בארון של "תלפיות", איזה ילדים נמצאים היום בכפר?
תלפיות הוא מוסד קטן מבחינה פיזית שמטפל בהרבה מאוד ילדים ובמגוון צורות. בגדול ניתן לחלק לשלוש חטיבות; החטיבה הפנימייתית, החטיבה היומית והמעטפת התומכת.
בחטיבה הפנימייתית – רובם של הילדים מתגוררים במבנים של משפחתון. המשפחתון, בכפר ילדים, מדמה מבנה משפחתי אמיתי. ביחד עם משפחה (הורים וילדים) מתגוררים עד 12 ילדים ושתי בנות שירות לאומי. המשפחה (המורחבת) מלווה על ידי עובד סוציאלי (בחצי משרה) ומקבלת סיוע במשק בית. בביקור בבית ראינו פעוטות זוחלים, ילדים מכינים שעורי בית וברקע ניחוח ארוחת הערב.
תחת הכותרת – 'פנימיה' ישנו גם מקום הנקרא "גשר לעתיד"; זו וילה שנשכרה על ידי הכפר והיא משמשת כבית מגורים לבוגרים בגילאי 18-22 חסרי עורף משפחתי.
החטיבה היומית – היא התשובה החברתית של 'תלפיות' למוסד הפנימיה הקלאסי. כיוון שהמטרה היא להחזיר את הילדים הביתה בסופו של דבר, בתלפיות מתאימים את השהות של הילד במסגרת מוסדית, בהתאם ליכולת המשפחתית. במקרים של משפחות עם תפקוד הורי לקוי (הרבה פעמים מצבים של נשים חד הוריות ושל מחלות נפש במשפחה), אנחנו רואים גלגל של הידרדרות. האם עובדת עד מאוחר, הילד משוטט ברחוב, אין מי שיעיר אותו בבוקר והוא מאחר לבית הספר ומגיע ללא כריך, ילקוט, מקלחת או בגד נקי. אנחנו נשלח מדריכה – סומכת שתעזור לאם בבוקר ותלמד אותה איך להתארגן (עד לפרטים הקטנים – לקנות שעון מעורר, להתקשר ולבדוק). הילדים ישהו אצלנו ב"פנימיית יום". בסוף יום הלימודים בבתי הספר (בכל האזור, לאו דווקא אצלנו בכפר) מגיעים אלינו הילדים להכנת שעורי בית, למשחקים, למקלחות וארוחת ערב ולאחר מכן חוזרים הביתה. במסגרת המעטפת התומכת - ההורים מגיעים אלינו גם כן, אחת לשבוע-שבועיים לשיחה, למעקב ולסדנה טיפולית – תמיכתית. הטיפול בהורים ובמשפחה כולל את כל הקשת, החל מעזרה בשיפוץ הבית, עבור בסיוע כלכלי (גישה למטבח הכפר וקבלת אוכל - לחם וממרח שוקולד להכנת הכריכים לכל ילדי המשפחה), ובהמשך גם סיוע תעסוקתי. הסיוע התעסוקתי הוא פרוייקט נוסף של הכפר. מדובר ביזמה עסקית, שהפכה את מטבח הכפר – למטבח המשווק מזון לבתי ילדים ומתנ"סים. במטבח עובדות 'אמהות שלנו' וזו עוד דרך בתמיכה, בהדרכה לחיים של מבוגרים אחראים התומכים בילדיהם ומפרנסים אותם. הייתה לנו אם שבנה הבכור נלקח ממנה לאימוץ, עקב אי-תפקוד הורי. עם הילד השני, היא חוללה שינוי. הילד היה אצלנו 3 שנים בפנימיה, במהלך השנים היא נפגשה אתו אחת לשבוע וגם אתנו; ליווינו אותה גם בהמשך.

על פניו – הגישה נראית כל כך הגיונית, איך זה שעד כה לא יישמו אותה?
בתכנית הזו יש סתירה פנימית, והיו שאמרו לנו – 'אם אתם מחזירים את הילדים הביתה – ממה תחיו, ממה תקיימו את הפנימיה?' התשובה שלי לכל אלו היא שלהפך – ככל שנחזיר יותר ילדים הביתה, הפנימיה תצליח יותר. ראשית, אנחנו מקיפים הרבה יותר ילדים והדבר החשוב יותר הוא כי להורים יש יותר הענות לסוג הפנימיה שלנו, כיוון שהם, בסופו של דבר, רוצים את הילדים שלהם.
בעיית התקציב בהחלט קיימת, ובכדי לקיים את כל הפעולות שלנו (שרבות מהן לא הזכרתי, כמו מרכז לילד ולמשפחה באור עקיבא, טיפול בילדים נפגעי אלימות מינית ועוד) אנחנו נזקקים לגייס משאבים נוספים ורבים. לשמחתנו יש קרנות רבות שרואות בתפיסה שלנו דבר חשוב ואנו מסתייעים על ידיהן, כמו קרן רש", קרן אורן וקרן ידידי ימין אורד וידידי הכפר באנגליה שמסייעים גם לנו ול-3-4 כפרי נוער נוספים.

מהו הקשר שלכם היום לקיבוץ הדתי?
כמובן שיש לנו קשר הדוק עם רפי בן אבי וגם בהנהלת הכפר יושבים אנשי הקיבוץ הדתי. אבל הקשר היומי שיש לנו הוא בבית הכנסת שלנו שנקרא על שמו דוד בית אריה, שהיה יו"ר ההנהלה של הכפר, קידם ופיתח אותו.
קשר נוסף שנשמח לו מאוד הוא הגעתם של בני הקיבוץ הדתי לשנת הי"ג שלהם לעבודה החשובה הזו.
איחולים לאלי ולכל האנשים בעבודת הקודש להמשך הצלחה, שכן הצלחתם היא הצלחת כולנו, החברה הישראלית.




חסר רכיב