תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ילדי כפר עציון

22/05/2007
עמודים אייר תשס"ז (713) 7
ילדי כפר עציון - החוליה הנעלמה
יוחנן בן יעקב

חוליות חוליות שזורה שרשרת הזהב של כפר עציון
סִפְרה של עמיה ליבליך, "ילדי כפר עציון", המספר על "שנות הגלות"
מעורר 'כאבי בטן' אצל יוחנן בן יעקב - 'ילד כפר עציון'

חוליה בשרשרת
חוליות חוליות שזורה שרשרת הזהב של כפר עציון. ספרה של עמיה ליבליך, "ילדי כפר עציון" , מעלה לראשונה את החוליה הנעלמה; את סיפור "שנות הגלות" שלנו, בני כפר עציון, מביתנו שבהר. זכינו עתה שפרק זה נחשף בציבור, תועד ופורסם. יש בכך השלמת התמונה המורכבת ורבת הפנים של פרשת גוש עציון. הורתו של הספר ברעיון שהעליתי לפני למעלה משני עשורים; לחקור ולתעד את הפרק שלנו, ולידתו פרי מסע שורשים של בני כפר עציון, בעקבות הורינו בליטא ובפולין, בקיץ תשס"ב, מסע אותו זכיתי להוביל ולהדריך. תרומתו של הספר לטיפוח מורשת גוש עציון משמעותית וחשובה. הדברים שראו אור נוגעים בעצב חשוף, הם מציפים את הסבל והיגון מתוך אמפטיה ויחס אישי. על כך ראויה פרופ' עמִיה ליבליך לתודה מכולנו, ועִמה לחברותינו, בנות כפר עציון; יונה ברמן (שנור) ואסתר נופר (ארליך), שיזמו ותרמו להוצאת מפעל חשוב זה לפועל!

החוליה החלשה... או כאבי בטן
ידיד, איש ציבור ומחנך שאינו חובש כיפה, אמר לי: "הספר חשוב, טוב שראה אור, אף שבוודאי יגרום לכל אחד מכם כאבי בטן" - ואכן צדק.
"הנרטיב האישי" עומד במרכז העבודה שלפנינו. איש איש וסיפורו כפי שעוצב ברבות השנים וכפי שבחר להעלותו בפני עמיה ליבליך. ניכרת בכתיבה הגישה הפוסט-מודרנית; אין אמת היסטורית אובייקטיבית אלא סיפורים אישיים שווי ערך וחשיבות. גישה זו הובילה לשִרבוב "עובדות" ותיאורים שבחלקם אינם מדויקים ואף שגויים. נקודת המבט שלנו כיום על שנות הילדות והנעורים היא מרתקת ורבת עניין. הזכרונות האישיים של ילדי כפר עציון ושל עמיה ליבליך, הם ורק הם, באו לביטוי. על מנת להציע תמונה שלמה ומוארת ראוי היה להוסיף נקודת מבט חיצונית, משווה, מאמתת. מקום מרכזי בסיפורנו תופסות הקייטנות שערכו עבורנו המבוגרים; שניים ממדריכי הקייטנות חיים עמנו, והמבט שלהם יכול להעשיר את התמונה ולהרחיבה בנקודות חשובות להבנת עולמנו, אורח חיינו והזכרונות אותם אנו נושאים.

דמותן של האימהות - כאחד מילדי כפר עציון שהתייתמו וזכו לגדול בבית חם, מחבק ואוהב, קראתי בצער את התיאורים הקשים על האמהות שלנו. דמותן מוארת באור קודר ואף גרוע מכך. היו בנים ובנות שבחרו להיחשף בפני עמיה, זו זכותם ויש לכבדם על כך! האמנם נכון וראוי לפרסם כל תיאור וכל חוויה שעלתה תוך כדי פתיחות גלויה עד כאב? האם חשיפה אישית, מיוסרת ואכזרית זו תורמת משמעותית להבנת הסיפור - מול הפגיעה הצורבת? מהעבר האחד מוצגים האבות - מושאי הערצה והזדהות, מהעבר השני אנו, נושאי סיפור ייחודי, מי שבּנוּ עצמם וזכו להישגים ניכרים בתוך ומתוך השכול והיתמות. בתווך - האימהות, שנשאו בעיקר הסבל, היגון והנטל הכבד שהותיר החלל שנפער עם נפילת כפר עציון בקרב ועם החורבן האישי שבא עליהן. חלקן עדיין חיות עמנו לאורך ימים ושנים. האמנם לא ראויות אמהות יקרות אלו למידת הרחמים, לכף זכות, לפלך שתיקה, כפי ששתקו הן וצררו בלִבן פנימה את יגונן? האמנם הותרה כאן מצוות כיבוד אב ואם? אכן, מצויים בספר גם תיאורי אמהות שיש בהם חיוב רב, תיאורים מחמיאים, שופעי אהבה והערכה. צל מוּטל על הספר ומעתה גם על חוליה חשובה זו בפרשת גוש עציון, צל האימהוּת המוצגת בחלקה בחולשתה ובכישלונה. ראויות אימותינו ליתר חמלה, אהבה והוקרה!

"שבו בנים לגבולם" - פרופ' עמיה ליבליך פותחת את סִפרה ביצירת קשר ישיר בין מורשת גוש עציון לבין הוויכוח הפוליטי הנטוש בחברה הישראלית מאז מלחמת ששת הימים. עמיה מבהירה היכן היא ניצבת בוויכוח זה. נראה לי כי היא חשה צורך להצטדק על עצם העיסוק בנו ובהורינו - מתיישבי הר חברון. בדין ובצדק נתנה ביטוי למגוון הדעות והעמדות בתוכנו בשאלות אלה, בהתייחסות ל"שיבה הביתה". הבלטת ההקשר הפוליטי והחיבור אל הפולמוס הציבורי נראית לי מוגזמת ומיותרת. לגיטימית ככל שתהיה עמדתה הפוליטית של עמיה, הטלתה על סיפורנו ומבט מבעד לעדשות אלה, אינה נחוצה להארת הפרשה. תופעה זו מעוררת פליאה במחקר אקדמי.

שרשרת הזכרון
דומני כי שורש הרגישות האישית שלי לפגמים שנפלו בספר, אינו נעוץ רק בקשר האישי שלי, אלא בתפיסתי את מקומו של גוש עציון בזכרון ובתודעה הלאומית. שנים רבות שקדנו, קבוצת חברים המכונה בפיה של עמיה "כוהני הזכרון", על הנחלת "מורשת גוש עציון" – מופת המעש החלוצי-התיישבותי ומסירות הנפש - לבני הנוער ולציבור הרחב. מקנן בי חשש קל שנקודות התורפה שציינתי עלולות להעיב קמעה על טוהר "מורשת" זו, לפגום בשולי "מיתוס גוש עציון" ואף לפגוע קלות באתוס המלווה פרשייה מופלאה זו. מי ייתן ואתבדה!

בדבריי אלה אני מודע לכך שיש בין בני כפר עציון מגוון דעות בסוגיות אלה ובוודאי יש בינינו מי שיחלקו עלי. ביטוי חשוב ניתן בספר לתחושה שאנו, ילדי כפר עציון, גדלנו כאחים, כבנים במשפחה אחת גדולה. כמו בכל משפחה בריאה מותר ואף טוב ומעניין שיש בין בניה ובנותיה חילוקי דעות ועמדות. זהו ביטוי מעודד לבריאות ולחיוניות שצמחה מתוך הסיפור המיוסר והמופלא של כפר עציון, שזכינו כולנו להיות חוליה חשובה בו.

כפר עציון
ערב יום הזכרון לחללי צה"ל תשס"ז
חסר רכיב