תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

אל המעיין

22/05/2007
עמודים אייר תשס"ז (713) 7
אל המעין
גילה קפלן

שש שנים מפעיל גרעין מעיין את מועדונית 'הנרקיס' בבית שמש
שירות מכל הלב וארוחות צהריים משותפות.

בית שמש, שעת צהרים, בנייני שיכון אפורים, קומה רביעית, שתי דירות – ימין בנות, שמאל בנים. שולחן ערוך (אצל הבנות כמובן), התארגנות אחרונה – מתיישבים.
ארוחת צהרים בגרעין מעיין, סביב השולחן יושבים – מיכל רובינשטיין (לביא), אלונה ישראלי (עין הנצי"ב), עודד פורייטר (עין הנצי"ב), יובל דיטש (בית רימון), ישי גילה (לביא), רועי ריטמן (שלוחות), דפנה גולדשמידט (שדה אליהו) ואהוד קפלן (מעלה גלבוע – כן, יש קשר). ארוחת הצהריים טעימה ובעיקר נעימה ושמחה, היא שיגרה של יום-יום, וכשאני שואלת איך מתנהלים חיי הגרעין, הם מסבירים שהם משתדלים לשבת פעם בשבוע לישיבת גרעין. "אבל", אומר עודד, "למעשה כל ארוחת צהרים היא מעין ישיבת גרעין". ואכן הרושם שמעורר הגרעין הזה, הוא של חבר'ה שהדיבורים ביניהם קולחים, ולא חלילה על חשבון העשייה.
בין ביס לביס, בין אורז לשניצל וסלט - התנהלה השיחה.

ספרו לי מה סדר היום שלכם?
בבוקר כולנו יוצאים לעבודה בבתי הספר השונים; אהוד ויובל מגיעים לתיכון ולחטיבה של בית הספר 'פירסט'; יובל משמש כמדריך חברתי לכיתה י' ואהוד חונך של ילד בכיתה ז'. אלונה ומיכל מסייעות בתיכון 'שייבר' ובאולפן לעברית. עודד חונך תלמידים לבגרויות בתיכון 'ברנקו-ווייס'. ישי הולך לבתי הספר היסודיים 'הראל' ו'לוין'. זהו פרויקט חדש שהחל ביוזמתו של ישי, בו הם נפגשים גם במשך היום עם ילדי המועדונית (על כך בהמשך) ומקדמים אותם. דפנה מסייעת בכיתת חינוך מיוחד בבית הספר היסודי 'שלב'. רועי, דפנה ואהוד חונכים גם בברנקו-וויס אתגרי (בית ספר לילדים שנפלטו ממסגרות אחרות). רועי ויובל מגיעים לבית הספר 'אהבת ישראל' לעבוד עם ילדי המועדונית בשעות היום (ויש עוד אבל התמונה הכללית ברורה). שעות הבוקר העמוסות מסתיימות ואז מגיעים כולם לדירה, מתארגנים, אוכלים ויוצאים למועדונית הנרקיס. המועדונית בשכונת 'הנרקיס' היא מועדונית המיועדת לתושבי השכונה, עולים מאתיופיה. כבר שש שנים, שחברי גרעין 'מעין' של הקיבוץ הדתי (מקיבוצי הצפון) מפעילים את המועדונית, ו'לטוב ולרע – המועדונית היא שלנו'. יחד עם זאת, הם מציינים שיש בעיה בנושא ההמשכיות. בוקר בשבוע הם נמצאים במדרשת בית שמש, היא המפעילה שלהם, מכינים ומתארגנים. אחר צהרים אחד בשבוע - פנוי.

מה סדר היום במועדונית?
המועדונית פתוחה ארבעה ימים בשבוע, למשך שלוש שעות בשעות אחר הצהרים. בחופשים מתקיימות קייטנות בעלות סמלית. בתחילת השנה הילדים מגיעים למועדונית בכדי להתרשם ולהירשם.
בשעה הראשונה הילדים משחקים, מכינים שעורי בית ומשחקים במחשב. במועדונית, חדר מחשבים מסודר ועודד הוא 'איש המחשבים' של המועדונית (והגרעין). בכל יום קבוצה אחרת זכאית לשחק במחשבים וביום חמישי קבוצה המורכבת מן המצטיינים.
המועדונית מחולקת לשלש קבוצות, כשלכל קבוצה מדריכים קבועים. אלונה, יובל ועודד מדריכים את הצעירים (גן עד כיתה ב'). אהוד, דפנה ועודד את ילדי ג'-ד' וישי ומיכל את ילדי ה'-ז'. השבוע מחולק לימים של פעילות העשרה ולימים של חוגים. החוגים כוללים אמנות (מיכל ודפנה), מחול (אלונה), כדורסל (עודד ורועי), צפייה ביקורתית (עודד) – בעיקר של סרטים מצויירים ומדובבים, כדורגל וצבא (אהוד ויובל) – למעשה, הכדורגל הוא הפיתוי לבוא לחוג, ויובל מציין בסיפוק שבפעם האחרונה הילדים ויתרו מרצונם על הכדורגל.
בשעה האחרונה מקבלים הילדים ארוחת ערב חמה, שתורמת עמותה בשם "חזון ישעיהו". בהתחלה הארוחה הייתה בסגנון של הגשה עצמית, אך בכדי שהילדים ילמדו הרגלי אכילה, עברו אתם לארוחה מסודרת תוך פעילות מלמדת, כמו איך עורכים שולחן או איך יושבים לאכול "כמו מלכת אנגליה", וכל מדריך יושב עם הקבוצה שלו.
פעילות חדשה שנוספה לאחרונה היא עזרה נוספת בשעורי בית, לאחר ארוחת הערב. את העזרה נותנים מתנדבים שגוייסו משכונת "נופי אביב", היא שכונה מעבר לכביש של שכונת הנרקיס, ובה מתגוררת אוכלוסיה של עולים מארצות אנגלוסקסיות.

מי עוזר לכם בתכנון הפעילות במועדונית, ומי תומך בכם כשיש בעיות משמעת?
אנחנו שייכים למדרשת בית שמש, אותה הקימו תושבי בית שמש (עוד על המדרשה ראו מסגרת בצד). המדרשה היא המממנת שלנו ושל המועדונית והיא גם זו שמנחה אותנו בתכנים. בנוסף, סיוע רב אנחנו מקבלים מליאורה –עובדת סוציאלית מטעם העירייה ממוצא אתיופי (בעיר המועדונית מוכרת כ'מועדונית של ליאורה') והיא זו ששומרת על הרצף במקום.
בנוסף יש לנו קשר עם הקיבוץ הדתי, בעיקר דרך עינב אליאב (עין צורים) שהיא האחראית על הגרעין שלנו ובנוסף לשיחות ופעילויות קישרה אותנו לגל אשר, בן קבוצת יבנה ומדריך כושר קרבי לפעילות דו-שבועית.

אחר צהרים של פעילויות
פעם בשבוע, ביום שהמועדונית סגורה, מנצלים החבר'ה את אחר הצהרים החפשי גם לבילוי ולמנוחה אך בעיקר ל'פרויקטים' כמו בני-עקיבא ותכנית בת מצווה. תכנית בת המצווה הייתה הפרויקט של מיכל, שנולד באחת מארוחות הצהרים המשותפות וכל הגרעין היה שותף לו. הוא נערך כפעולה מקבילה לבית ספר בוושינגטון – ארה"ב. הפעילויות שנערכו כללו הכנת תעודת זהות, רקמת מפות לחלות, הכנת ארוחה אמריקאית (מחווה לבנות בוושינגטון), פעולות בנושא התבגרות, העם, זהות יהודית וסיור בירושלים שהדריכו אהוד ועודד, בוגרי מגמת א"י בשק"ד. שיאו של הפרוייקט במסיבת בת מצווה על כל כלליה ודקדוקיה. החל בקניית בגדים, עבור בדרשה, קייטרינג, צלם וידאו וצלם סטילס (אלעד ליפשיץ, בן מעלה גלבוע, שצילם בהתנדבות וגם הכין לבנות אלבומים אישיים) וכלה באורח הכבוד – סגן ראש העיר. כל הפרויקט נתמך בתרומה שהשיגו בני הגרעין.

מה למדתם בשנה הזאת, מה הצליח לרגש אתכם?
בתשובה נשמעו מילים כמו: יש לנו מזל שגדלנו בקיבוץ, פרופורציות, סבלנות, קבלה, פתיחות. בקיבוץ אין לאנשים הערכה למה שיש, כאן יש יותר שמחה והערכה.
ועוד נאמרו שם דברים כמו: מודעות לעדה האתיופית, הקשר בינינו התחזק, החיים נעצרו בשנה, אנחנו מאוד מקפידים על הנושא הדתי ואפילו התחזקנו.
רועי: הכי מספק זה כשמשהו בעבודה מצליח.
אהוד: אתמול, כמה בנות מ"השולחן" במועדונית עשו לי יום הולדת (הכיבוד היה בקבוק קולה שהבאתי כי הן התנהגו יפה, וגם ממתקים ומלפפון חמוץ, התאריך לא היה ממש נכון, אבל הן שרו וכתבו לי פתקים וזה מרגש).
לסיום הם מבקשים להדגיש שזוהי שנת שירות בכל מובן של המילה וזו עבודה רצינית וקשה.
בדרכי חזרה מהרי בית שמש להרי הגלבוע - לבי מתרונן, אולי זה נמלץ ואולי זה שמאלץ... אבל - זה נוער זה!!!
חסר רכיב