תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ציפורים בראש הכתר

22/05/2007
עמודים אייר תשס"ז (713) 7
ציפורים בראש הכתר
מעובד מתוך כתבות של רמי עפרוני ב'קול השבוע'
וחומר מארכיון קבוצת יבנה

ב'קול השבוע', עלון קבוצת יבנה
חושף רמי עפרוני תעלומה
האם היו ציפורים בראש
ומה עלה בגורלם?

הכתר
את הכתר הביא ליבנה מקס אקרט, אחיו של ברטי אקרט ז"ל. מקס, היה ראש קהילת מודנה שבאיטליה. ספרים וכלי קודש רבים ממקומות שונים באיטליה התרכזו בקהילתו וחלקם הועבר לארץ. הכתר הועבר ליבנה, לכבוד חנוכת בית הכנסת בשנת תשי"ד.
בפגישה שנערכה באדר תשס"ה בין יסכה כוכבא ונורית ברטוב עם ברטי, הרחיב ברטי וסיפר על הכתר: "גילם של הכתר והרימונים - כ-250 שנה. זאת על פי הכתובת החרוטה על הכתר: "עדות ה' נאמנה זאת מנחה קטנה לכבוד תורה נכונה מאת הגביר המרומם כמ"ר אברהם מנחם וירונא שנת ה' תק"י לפ"ג". (כלומר שנת 1750 למניינם, מאה י"ח). בכתר מופיעים אלמנטים מיוחדים: לוחות הברית, ידי כהן, מנורה, כיור רחצה, כלי לקטורת. אחד הפריטים נפל. מעניין לראות כי על לוחות הברית קיימת חלוקה שונה של עשרת הדברים: במקום הדיבר השני - "לא תשא את שם ה' אלוהיך", כמקובל בחומשים שלנו, כתוב הדיבר - "לא תעשה לך". לפגישה נוספת שהתקיימה באותו הרכב בחודש סיוון תשס"ה הצטרפה מומחית לאמנות יהודית באיטליה, שמה פרדריקה פרצ'סקוני.
פרדריקה הראתה לנו שתי הטבעות זעירות שהופיעו בכמה מקומות על הכתר - דמות אריה המסמלת את העיר ונציה וברבור בין שתי אותיות - זהו סימן של משרד ממשלתי הבודק את ערך הכסף. פרדריקה מציינת שהעובדה שבכתר, על לוחות הברית, יש הטבעה של אותיות עבריות – מעלה את ערכו, כיוון שבמפעלי הצורפות לא יכלו לעבוד יהודים, אלא אם כן העלימו את עובדת היותם יהודים. לכן, אותיות על חפצי כסף הינן נדירות, בניגוד לפרוכות.

היו ציפורים?
"לאחרונה הסתובבה בשבילים ביבנה שמועה שמקורה בהלל ברטוב. סיפרו, שהלל זוכר שבהיותו כבן 3-4 שנים, הגיע לאביו, יצחק ברטוב ז"ל, וילי גוטמן, ונתן לילד החמוד שתי ציפורים עשויות ממתכת למשחק. לפי עניות דעתו וזכרונו של הלל, מקורן של הציפורים הוא הכתר האיטלקי העתיק השוכן כבוד בבית הכנסת שלנו", כתב רמי ע. בקול השבוע תחת הכותרת "היכן הציפורים?", והוא ממשיך ומסביר את גלגולי השמועה:
"גובהו וקומתו של הכתר, אפילו כשהוא מתנוסס על הקטן בספרי התורה שלנו, לא אפשרו להכניסו לתוך ארון הקודש הקטן. וכך נדמה היה כי הביאו את הכתר למסגרייה וביקשו מוילי המסגר, להוריד בקצה הכתר ציפור אחת או שתיים כדי שאפשר יהיה להכניסו לארון בתנועה סיבובית מיוחדת.
יש לציין כי אין מי שנתקל בציפורים וכמובן שקשה להאמין כי ברטי היה נותן שיפגעו בכתר היקר שקיבל במתנה מאחיו. הלל מסכם: "כנראה שזה רק היה נדמה לי, או שאבא סיפר לי את הסיפור בחוש ההומור שהיה לו". הגלים שעוררה הכתבה גררו כתבת המשך וכותרתה – "לא היו ציפורים". וכך כותב שם רמי: "...לא נותר לנו אלא לארגן פגישה משותפת של אחד הגבאים (נושא המפתח לאוצר גנזי בית הכנסת) יחד עם גדליה דיטור ועבדכם, שבזכותו פורסם הסיפור ברבים והכה גלים בקהילתנו. ביום שנקבע, בשעה היעודה, התייצב גדליה בשערי בית הכנסת כשהוא מצויד בשני תצלומים של הכתר, כפי שצולם על ידו בראשית שנת 1969. גדליה הביא עמו זכוכית מגדלת שחורה של שענים (לופה בעגה המקצועית). הגענו לבית הכנסת, שם ציפה לנו כבר יואב בית אריה ובידיו מצלמת ווידאו לתיעוד האירוע. כמו כן חיכו לנו שני עדים (במקרה שניהם בני שבט לוי - אלחנן איטלי וניר גלס), אשר יחד עימנו עלו במעלית לחדר הזכרון על שם ישראל קטן ז"ל, אשר בתוכו, אחרי סוגר ובריח, נמצא האוצר.
בדחילו ורחימו הוצאנו את הכתר והרכבנו את חלקיו השונים. גדליה שלף את זכוכית המגדלת, בחן את קצותיו של הכתר היטב היטב ואז הצהיר: "רבותי, אין ציפורים ואין סיפורים. אף אחד לא נגע בכתר. הכול בדיוק כפי שהיה במחצית שנות ה-60 כשהגיע ליבנה". שעה ארוכה עוד התעכבנו במקום וגדליה סיפר באריכות ובדייקנות על קורותיה של משפחת אקרט (הפולנייה מהעיר קראקוב...), על קהילת מודינה הקטנה ועל קהילת ליבורנו המפורסמת - עיר הולדתו של גדליה.
וסיומו של הסיפור, מכריז רמי: "על דעת הקהל, המומחים והעדים, סוכם סופית שלא היו ציפורים בראש הכתר האיטלקי ועל כן בוודאי שהן לא גורשו משם או נערפו במסגרייה.
גם מבחינת לוח הזמנים הכרונולוגי יש כמה אי התאמות (למשל, כשהלל היה בן 3-4, הכתר עדיין שכן אחר כבוד בבית הכנסת העתיק והמפואר של קהילת מודינה...)".
עד כאן סיפור המעשה בציפורים ובכתר תורה איטלקי.

קבוצת יבנה



חסר רכיב