תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

טיב טירת צבי

30/03/2007
עמודים ניסן - אייר תשס"ז (712) 6
יש טיב בטירת צבי

גילה קפלן

"הצלחת המפעל באה מן העובדים והמנהלים בכל השכבות
שעובדים במסירות וכמה שצריך" אומר מוישל'ה כהן, מנהל טיב
ביקור בממלכת הנקניקים

המגיע לטירת צבי אינו יכול להתעלם מן הממלכה הניצבת ליד השער, מבנים גדולים ורחש של עשייה מתמדת. זוהי ממלכת "טיב", או "טיב טירת צבי 2000" כפי שגורס השם הרשמי.
"טיב" הוא מן המפעלים הראשונים בתנועה הקיבוצית והוא קיים כבר יותר מ-60 שנה.
תחילתה של המעצמה בשילוב בין חברי טירת צבי, שעלו מגרמניה והם בעלי ידע בעסקי הבשר, לבין 'פרות ההפקר' שהסתובבו בשטח לאחר שבעליהן נמלטו.
כבר בטירה הישנה החלו בייצור הנקניקים הידועים; לאחר פסק זמן במלחמת השחרור חודש הייצור ב"אסם תבואות" והחל משנת 1968, החל המפעל להבנות במקומו הנוכחי ומאז הוא גדל על שמרים (או נקניקים).
מגרש החניה של המפעל מלא, ואני שתוהה לאן לפנות, פוגשת את משה (או מוישל'ה – כפי שכולם קוראים) כהן, מנהל המפעל על קטנוע, ומכאן רשות הדיבור וההובלה למוישל'ה.
מוישל'ה, חבר טירת צבי זה 40 שנה, כבר הספיק להיות מרכז משק (3 קדנציות), שליח מרכזי של בני עקיבא בצפון אמריקה, ומזה 11 שנים הוא מנכ"ל המפעל. מקצועו המקורי, חשוב לו להדגיש, הוא דיג. הוא נשוי לרעיה (לבית בן דוד), בת הקיבוץ, ולהם חמישה ילדים.

מה מייחד את "טיב" טירת צבי?
'המיתוג' של טיב הוא של מוצר באיכות מספר 1. האמינות בנויה מן השם הטוב שלנו, מן השימוש בחומרי גלם איכותיים וכשרים, מן התנאים הסניטריים הקפדניים וכמובן החשוב הוא הטעם הטוב של המוצר.
המוצרים בטיב עשויים מסוגי בשר שונים בעלי כנף (הודו, עוף ואווז) ובשר בקר וכולם מגיעים ממשחטות המאושרות לייצוא על ידי השירותים הווטרינריים של ארה"ב ואירופה.
זו הסיבה שבשר הבקר בו משתמשים מגיע אלינו מדרום אמריקה ולא מגידול הבקר בחצרנו.
דבר נוסף שמייחד את "טיב" הוא יחסי עובד – מעביד. טיב מאז הקמתה העסיקה תמיד עובדים שכירים; הקשרים היו תמיד טובים, ומעולם לא הייתה כאן שביתה. ביום-יום העובד השכיר מרגיש חלק מן המפעל. יש לנו פעילות חברתית משותפת, אנחנו עורכים טקס לעובד המצטיין, פעמיים בשנה יוצאים לטיולים משותפים, עורכים מסיבות, והעובדים השכירים גם יוצאים לנופש שנתי משותף. בנוסף אנחנו נותנים לעובדים תמיכה בצורה של הלוואות ועזרה נחוצה.

ספר קצת על הקשרים בין המפעל לקיבוץ...
" 'טיב' התנהלה מאז ומתמיד כמפעל עצמאי ולו מועצת מנהלים. גם הפיתוח ב'טיב' היה מאז ומתמיד עצמאי ולא קשור למערכת המשקית. מרכז המשק יושב בהנהלת טיב. יחד עם זאת, חשוב לנו מאוד להשאיר את המפעל באווירה של שייכות לקיבוץ. חשוב שחברי הקיבוץ העובדים במפעל ירגישו בעלי בית וחשוב שחברי הקיבוץ בכללם ירגישו שהמפעל הוא חלק מן הקיבוץ".
ועם כל הכבוד לדיבורים, מוישל'ה מאיץ בי לערוך סיור במפעל, שהרי אין כמראה עיניים. ובאשר לטעם, אצטרך לסמוך על דבריו של מוישל'ה שמדובר בנקניקים הטובים והטעימים ביותר, כי לצורך ה'גילוי הנאות', כפי שנהוג לומר, הרי שאני צמחונית מזה יותר משלושה עשורים.

לאכול מן הרצפה...
תחילת הסיור בחדר האוכל של המפעל, חדר אוכל קיבוצי נקי, מטופח ובעיקר נשקף אל נופי התמרים והעמק. מכאן ואילך תלווה אותנו בסיור הכוכבת הראשית במפעל - 'הסניטציה'. לדוגמה – המלתחות הנפרדות והחלוקים בצבעים השונים לעובדים במחלקות השונות (מוצרים מבושלים וכאלה שאינם מבושלים). אנחנו לובשים חלוקים ונכנסים למעבדה. במעבדה בודקים את חומר הגלם וגם את התוצרת לפני המשלוח בבדיקות מסוגים שונים, בקטריולוגיות וכימיות. אנחנו פוגשים את עדנה שבודקת תערובת של קציצות מיני ביס המבורגר; למטה, במפעל, מחכים לאישור שלה שהתערובת תקינה על מנת להתחיל בייצור.
משם אנחנו עוברים "מחסום סטרילי" – המאפשר מעבר לתוך המפעל רק לאחר טבילת הנעלים וחיטוי הידיים; בנוסף אני מקבלת כיסוי לנעליים וכובע. מוישל'ה מסביר לי שהסיור יערך נגד כיוון הייצור בכדי לא להעביר זיהומים מן הבשר שאינו מבושל למוצר המוכן.
ולכן, התחנה הראשונה שלנו היא חדר האריזה. המפעל כולו בטמפרטורה קרירה מאוד; המיזוג עובר בתוך שרוולי בד, אשר עוברים כביסה אחת לחודש. בחדרי האריזה מאות מוצרים בארגזים, חלקם מיועדים לייצוא, חלקם לשוק המקומי. בפנים המפעל פסי ייצור ואני רואה איך מקלפים את הנקניקיות משרווליהם הכחלחלים ובצד השני אורזות אותם שלוש בנות. בחדר שנקרא "החדר הלבן" אורזים מוצרים פרוסים, הדורשים משנה זהירות, והעובדים שם עטויים במסכות פה, וכל מערכת המיזוג של החדר נפרדת. לאחר שעברנו בחדרי קירור בהם תלויים נקניקים מכל הסוגים והגדלים, "חבל שאת צמחונית, היית יכולה לטעום איזה קבנוס", ראינו את תנורי הענק בהם מתבשלים הנקניקים בתבניות מרובעות, אחר כך יצופו בתבלין ויעברו ל'חדר הלבן' לפריסה ואריזה או שיארזו אותם בגושים למעדניות. אנחנו יוצאים לרגע החוצה; למעשה, לב המפעל נמצא על הגגות - כל מערכות הקיטור והקירור. אנחנו עומדים ליד ערימת עץ מיובא, המיועדת לתנורי העישון (העשן הטבעי בריא יותר מן העשן הנוזלי) ובעיקר נהנים מן הנוף של בקעת הירדן, התמרים ובריכות הדגים הנפרש מולנו.
חוזרים פנימה ובדרך טובלים רגליים בבור חיטוי; "הרבה אנשים עסוקים במשך שעות רבות ביום רק בלשמור על הסניטציה" מסביר לי מוישל'ה. הכלים עשויים כולם נירוסטה ועוברים שטיפה חוזרת בין משלוח למשלוח, וכמובן כל מבדקי המעבדה, הכביסה ועוד. בהמשך הסיור אנו עוברים בחדר התבלינים, שם מכינים ערכות של תבלינים לסוגי המוצרים השונים, ובחדר המסאז'ים - וזה לא מה שאתם חושבים, בחדר המסאז'ים הבשר עובר מסאז' על מנת שהתבלינים והטעמים יתערבבו בו היטב. בחדר ה'בלתי מבושלים' אנחנו פוגשים בקציצות המיני ביס המבורגר, שעדנה בדקה קודם את התערובת שלהם, והן קפואות ועגולות בדרכן לקופסאות של אריזה מוסדית.

להתחיל יום נקי
מפעל טיב עובד 2 משמרות ביום, החל מ-5 בבוקר ועד חצות. מערכת הבישול עובדת כמעט 24 שעות, מלבד מספר שעות לפנות בוקר שאז היא עוברת ניקוי, כמו כל המפעל. בכל בוקר נערכות בדיקות מיקרוביולוגיות בכדי להתחיל יום נקי.
המפעל כולו מפוקח על ידי השירות הווטרינרי, ורופא וטרינר שוהה במפעל מדי יום.
"הצלחת המפעל", כך מוישל'ה, "באה מן העובדים והמנהלים בכל השכבות, שעובדים במסירות וכמה שצריך. האנשים והצוות, הפיתוח וההתקדמות הם מה שאני אוהב בעבודה".
חסר רכיב