תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

קו המשווה

26/02/2007
עמודים אדר תשס"ז (711) 5
קו המשווה
האם קורה לכם?
האם נדמה לכם?
משהו מוזר ולא ברור
נאמר – אצל השכן ממול?

זו הייתה הפעם הבקשה:

מילה או מושג!
ברור ומובן לחברי הקיבוץ
אך אם ישמעהו זר – ממש לא יהיה לו מושג
מה פה נחוץ

אנא קצת מזה הטעימונו
(מה המושג, מה מקורו ודרכי השימוש המקובלות בו)
ונשמח עד מאוד

אז אם אתם מגיעים לגלבוע
ברור שצריך לעבור ב'עץ',
ואם חשקה נפשכם לקנות בעין צורים
פנו למג"ל
ושאר הפנינים
הרי הם על כל לשון מתגלגלים...
בית רימון

"גבעת הטשולנט"
לבית רימון, שכידוע יש לה נוף מרהיב, יש נקודת תצפית גבוהה סמוך לקיבוץ. המנהג אצלנו כבר שני דורות לטפס למעלה בשבת לאחר הסעודה וליהנות מהמראה הנפלא של ארץ ישראל! לכן, השם - "גבעת הטשולנט" נתפס כמושג בבית רימון. מעניין שה"פולנים" ניצחו בטביעת המושג, כי כולם - גם אוכלי ה"טשאלנט" וגם אוכלי החמין והסחינה מטיילים דווקא לגבעת ה"טשולנט"!!

אברם ברניגר

קבוצת יבנה
"אצלנו ביבנה" - ביטוי שזכור לכל מי ששירת בש.ש.ש עם אנשי יבנה – והוא מבטא את המסורת היבנאית הברורה בתחומים שונים -
"קופצים ל..." למחסן, ל'מיני'... (- המקום בו נמצאים מצרכי האוכל, וזהו אגב גם כן ביטוי יבנאי), לבקר את הילד...
הביטוי "קופצים" – פירושו הולכים לרגע. זה נותן את התחושה שמדובר בעניין של רגע קל.
בשנים האחרונות הבחורים משתמשים בביטוי אחר לאותו עניין: "פרטיות" (בחולם דווקא). שני הביטויים כאחד עונים על הצורך להגדרה מעודנת של טיולים וסידורים פרטיים בזמן העבודה.

יסכה כוכבא

מגדל עוז
ממגדל עוז הגיעו מספר ביטויים יחודיים:
"החצילים של יהודל'ה" - המוצר הידוע ביותר של מטבח קיבוץ מגדל עוז. מדובר בסלט חצילים במיונז, שאין שני לו, אותו מכין יהודל'ה כל שבת. המתכון סודי. גם משפחות שנוסעות לשבת לא מוותרות על התענוג ולוקחות קופסא לדרך.
ותיקי הקיבוץ יודעים לספר כי לפני שנים רבות, כאשר אספקת הירקות הייתה מגיעה פעם בשבוע, שבוע אחד אירעה בעיה עם האספקה. האקונום דאז החליט שאפשר לוותר על כל האספקה, אך לא על החצילים. לכן תוכנן מבצע מורכב, במהלכו הגיע הספק לירושלים והעלה לאוטובוס בקו לגוש עציון את ארגז החצילים, שהוסע על ידי הנהג המופתע עד לקיבוץ. במגדל עוז חיכה בתחנה האקונום, והוריד את ארגז החצילים אחר כבוד מן האוטובוס הישר למטבח. כך ניצלו ותיקי מגדל עוז משבת ללא סלט החצילים של יהוד'לה, רחמנא ליצלן.
"שווארמה", "חיליק" – לא, אין מדובר כאן בשווארמה ייחודית של חיליק כי אם במושגים ייחודיים למשחק הכדורעף שמתקיים בכל מוצאי שבת .
"שווארמה" – הנחתה משחקן קו אחורי.
"חיליק" – הפסקה לקשירת שרוכים.

"בדיחות שמשון" – מדובר במשחק מילים בדרך כלל, על שם הממציא בפועל או בפוטנציה – שמשון הלפרט.
"הפרפר", "עשר גדול ועשר קטן", "הגלות" – מדובר בכינויים של וותיקי הגד"ש לשמות השטחים החקלאיים. לדוגמה: "הפרפר" באיזור בית גוברין, "עשר גדול ועשר קטן" ועוד רבים וטובים.
"הגלות" – שם כולל לשטחי הגד"ש בשחריה, הרחוקים מהריכוז בקדמה.

עינת


עין צורים
לביא
עגלת בזל: עגלה דו קומתית - בכל קומה יש אמבטיה - מסיעים בה כביסה/ילדים וכל דבר אחר
"לוליפופ" - סוכריה על מקל. מונחת בסלסלה ליד הכלה לכל ילד.
"ביצת מטפלות" - בכל יום ששי הילדים היו מקבלים ביצה מקושקשת והמטפלות - ביצת מטפלות (המרשם - ביצה מרוסקת, תפו"דים מעוכים, מלפפון חמוץ קצוץ קמצוץ, עם או בלי בצל)
"גלידת יום ששי" - גבינה לבנה בטעם תות, פטל, בננה
"ג'נשן"- יוד רפואי ששמו לילדים על פצעים
"הוציאפוט"- כלי נחוץ למבשלת דוברת עברית מאונגלנת. מצקת-סיר=POT =כלי להוציא מהסיר מרק
נחמיה פלג


עין הנצי"ב
"עושים גלים" – באים ונהנים -
ולא שוכחים .... להביא את הסלים

בימות החופש הגדול, בימי שלישי בשבוע
תכנית הדגל – המתאימה לכל גיל
"עושים גלים"

ה"עושים גלים" נולד לאחר לידת בני הצעיר מנחם, לפני שמונה שנים.
הייתי בחופשת לידה ותכננתי את תכניות הקיץ. הזמנתי לביתי נשות חיל שיחשבו אתי מה נכון, וכך אמרתי: אני רוצה תכנית פשוטה – לכולם, שיוכלו לבא גם סבא וסבתא עם הילדים מבחוץ, גם צעירים, וגם משפחות... משהו כמו "עושים גלים"... ומאז מושג זה שגור בפינו – בכל יום שלישי בשבוע במהלך החופש הגדול, מתאספים המונים על מדשאות הבריכה. לכל משפחה מקום קבוע. מביאים את הסלים, מעט תכנית, סרט, ו...בשבוע הבא נפגשים שוב!

תודה לכל הציבור הגדול שבא ונהנה
נתראה בעונה הבאה

אורית נצר
בארות יצחק
ה"ספסל האדום" הינו שם קוד לנקודה הכי אסטרטגית בקבוץ בארות יצחק. אם תעמוד שם תוכל לראות מי מגיע, מי יוצא, תוכל לתפוס טרמפ או לחכות לשליח של הפיצה או הבורגר ראנץ' מהפאואר סנטר (שכבר מכירים היטב את המקום).
אם לא מצאת, אז ה"ספסל האדום" נמצא ממש ממש סמוך ל"כלבי".

ה"כלבי" הוא "כלבו בארות יצחק". לפני כשנתיים בנינו כלבי חדש ובתוכו הכנסנו גם את המרכולית. טובי הקופירייטרים של בארות יצחק העלו הצעות לשם חדש, אך כמובן שה"כלבי" הישן והמוכר ניצח בהתמודדות ונשאר עד היום.

אקספרסו עם "אטריות אדומות" וכופתמנים: מנות ייחודיות לקבוץ בארות יצחק שמוגשות כבר עשרות שנים:
בארוחת צהרים של יום שישי מתענגים אצלנו על אקספרסו (לא מדובר בכוס הקפה הקטנה והמרה של הצפונבונים מרמת אביב ג', אלא במעדן שמנת עם פירות אשר כשמו- כן הוא: מעדן שמכינים ביום שישי באופן "אקספרס") ועל אטריות אדומות (כלומר - ספגטי ברוטב עגבניות).
וביום שישי מיוחד – של ראש חודש או יומטוב אחר מגישים אצלנו "כופתמנים" - כופתאות גבינה מתוקות- המצאה בלעדית של מטבח בארות יצחק.

ילדי הקיבוץ שורדים את השנה בבית הספר רק כיוון שבחופש הגדול יוכלו ללכת ל"פעילול", פעילות הקיץ המתקיימת בלול תרנגולות ישן.

קצרה היריעה מלהכיל את כל חידודי הלשון של קיבוצנו. נסכם רק שמחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה, יכול בהחלט להתגאות בתלמידיו החרוצים מבית בארות יצחק.

עדנה פורת
מעלה גלבוע
"העץ": מילת קוד שמשתמשים בה עד היום. כל יישוב והעץ שלו. אצלנו זהו 'העץ', או יותר נכון קבוצת עצים (פרטים בוטניים אצל ציפי פרחי) הנטועה במסעף הדרך המטפסת לגלבוע, 9 ק"מ אורכה, עד מעלה גלבוע. משפט מפתח מוכר - "אתה יודע על מישהו שיורד לעץ?". בימי קדם, לפני 20-30 שנה כשרק מכוניות ספורות פקדו את הכביש, יכולת להתקע תחת העץ כמה שעות טובות.זוגות רבים הכירו בצילו וחוויות רבות קיימות בזכרון סביב המונח. לי זכור בן בארות יצחק שבתום שנת הש"ש שלו נפרד מאתנו ואמר: "באמת מאוד רציתי להשאר במעלה גלבוע, אך המחשבה שמחצית חיי אבלה ליד העץ מרתיעה אותי". היום ב"ה התנועה לישובי הגלבוע כבר אינה כה דלילה, המועצה דאגה לתאורה בצומת, ובסמוך קיימת תחנת הדלק ומסעדת "הסחנה הקטנה".

זמבועים: זוהי מילה הזכורה רק לותיקים ומקורה - בימים שמוסד 'סידור עבודה' היה קיים והיווה את אחד ממוקדי האקשן כל ערב,עלה לאוויר המושג הנשמע כלקוח מעולם המדע הבדיוני. ובכן,"זמבוע" הוא נוטריקון של המילים "זמני קבוע". הזמבועים היו כח העבודה המבוקש ביותר. מצד אחד כבר היו בעלי ניסיון בעבודה (נחלאים לשעבר או מתנדבים שהאריכו את תקופת ההתנדבות) ומאידך עדיין לא החליטו שהם קבועים ולכן ניתן היה לניידם בקלות בין הענפים לפי הצורך. משפט מפתח - "אני צריך השבוע 3 מתנדבים, שני נחלאים ו 4 זמבועים".

צדוק ליפשיץ

בני דרום
כשמגיע אורח לבני דרום, אורח המחפש – למשל – את בית הכנסת,
אל לו לעצור ולבקש את עזרתו של אחד מילדי המשק,
כי התשובה עלולה להישמע בערך כך:

"אתה עובר ליד ה'רווקיות',
חולף על פני כל ה'גבעה השניה',
פונה שמאלה ליד 'הדשא הגדול',
ועוצר לפני ה'גרנוליט'.

כי כל זאטוט אצלנו בטוח שהמושגים הללו ברורים וידועים לכולם;
ה'רווקיות' – שני מבנים דו-קומתיים, שפעם-פעם, מזמן-מזמן,
היו מיועדים לחיילים משוחררים בשנת-עבודה, והיום מאכלסים גם משפחות שלמות וכל מיני...
'הגבעה השנייה' – שכונת ה'צעירים' (שגם אצלם כבר גדלה הכרס והאפיר השיער),
שנבנתה לפני מעל שני עשורים, לאחר שהמשק החל להתרחב ולגדול.
השכונה נבנתה על גבעונת קטנה (בכל זאת, מדובר במישור החוף...)
ועד היום זוכה לכינוי הנ"ל, או בקיצור – 'הגבעה'.
'הדשא הגדול' – כשמו כן הוא - אכן דשא ואכן גדול...
ממוקם במרכז המשק, בין איזור המשרד/צרכניה, לבין בית הכנסת/מועדון לחבר וחדר האוכל.
על הדשא הגדול נערכות החופות שלנו, פעולות בני-עקיבא שלנו, פעילויות ספורט שונות
וההפנינג המפורסם של יום העצמאות.
ואחרונה – ה'גרנוליט' – רחבת האבן הגדולה שמחוץ לבית הכנסת.
הגרנוליט 'מארחת' את כל האירועים המשמעותיים של המשק:
חתונות, שמחות משפחתיות, שוק פורים, טקסים בימים מיוחדים (לא עלינו, גם לוויות)
וכמובן – הפטפוטים המסורתיים של שבת בבוקר, מחוץ לבית הכנסת.
לגרנוליט נקשרו כבר ביטויים ססגוניים בעקבות הפונקציות השונות,
למשל: "הגרנוליט חמה..." – נאמר כרמז על זוג של עלם ועלמה,
שניכר שהיחסים ביניהם מתחילים להוביל לכיוון של חתונה.
או: "נועל את הגרנוליט" – אדם שכל כך עסוק בפטפוטים של 'אחרי התפילה',
עד שכל המשפחה כבר באמצע הצ'ולנט והוא עוד עומד ונואם ונואם ונואם...
שלוחות

"ביזבז"
לשלול שלל ולבוז בז
לפני יותר מארבעה עשורים, שהו בקיבוץ שלוחות בד בבד חברת נוער וגרעין נח"ל כמתכון מובטח לשידוכים. בחברת הנוער הייתה נערה שחרחורת, דקיקה ונאה ממוצא הודי. רצה הגורל, וגם בגרעין הנח"ל היה בחור שחרחר, דקיק, נאה למראה וממוצא הודי אף הוא. שניהם נהנו מהשהיה במקום; חלוציות וחיי השיתוף בדרך של תורה ועבודה הלהיבה ורוממה את רוחם. החברים נאים היו בעיניהם, חום יולי אוגוסט המכה בכל עוז בעמק בית שאן, אף הוא היה בחזקת נסבל, עם חיי הצנע הם הסתדרו היטב, שכן לאף אחד לא היה יותר מדיי. אלא מאי??? מן הצימס המתוק, הגפילטע-פיש השרויים בציר רוטט, סלט המלפפונים רווי הסוכר כמו סלט הגזר-חי, מכל אלו נקעה נפשם.
השניים פנטזו על החריף המפולפל מבית אבא.
סוף שבוע אחד, קמו השניים והחליטו לעשות מעשה!!! הם ינסו להכניס לתפריט, לא בכוח, כי אם בצורה מתורבתת ובהרבה כבוד, משהו פיקנטי שישתלב טוב עם המתוק.
בצעדים מהוססים ובגמגום מה, הם ניגשו אל האקונום לבקש אישור. זר לא יבין, זר לא יידע, שמא עניין כזה דורש עיון בתקנון המקום או כינוסה של האספה??? כך או כך, הזמינו עבורם ארגז עגבניות - הן יכולות להיות לא הכי מובחרות, פטרוזיליה שהייתה בנמצא, שום שהאשכנזים אוהבים להתבשם בריחו, והכי חשוב, פלפלים חריפים שעד לרגע ההוא, היו כאלו שלא ידעו איך הם נראים. את כל הכבודה ריסקו בממחה מזון, הוסיפו תבלינים כיד המלך... והמוצר הסופי... רסק אדמדם טבול בירוק יצא לאוויר עולמה של שלוחות.
הביז-בז!!! מאז "מעז יצא מתוק", וזוהי גולת הכותרת של תפריט השבת במקומנו. ואם נותר גם ליום ראשון, מה טוב ומה טעים!!! אין לך כמעט שבת ללא הצלוחית הנ"ל. ולמה כמעט??? לפני מספר שבועות, העזו האקונומים למלמל בקול ענות חלושה... "השבת לא יהיה ביז-בז, העגבניה יקרה". התגובות לא אחרו לבוא, קיתון של רותחין נשפך על כל מי ששייך בדרך זו או אחרת למטבח. הלכה השבת, התפדחה הארוחה.
מאז, כלל ברזל אצלנו נטבע, גם אם מחיר העגבניה ירקיע שחקים, יכול להיות שעל מנת לא להחשב כפזרנים נוותר באותה השבת על מנה עיקרית, או לחילופין נהיה מוכנים לדלג באמצע השבוע על מספר ארוחות, אבל הביז-בז יעבור ויזכה למקום של כבוד בארוחת השבת בשלוחות.

יחי גודל
עלומים

הפיל הלבן

בקיבוץ עלומים במקום מרכזי עומד בית גדול, גבוה ורחב שקוראים לו: "הפיל הלבן" (מזכיר לכם משהו?).
וזה סיפורו - לפני כ-20 שנה החליטו לבנות בית גדול לילדי כיתות ד' – ט' , שישמש לצרכים המרובים; החל מפגישת בוקר עם המטפלות וארוחת בוקר וכלה בפעילות הצהרים, לאחר שחוזרים מבית הספר (מקלחות, בגדים, מנוחה וכו'..). כמו כן יש במבנה אולם גדול שהיה אמור לשמש לפעילות אחר הצהרים. עד שגמרו לבנות את הבית הגדול עזבו הרבה משפחות מרובות ילדים ונשארו כיתות קטנות שהסתפקו בבתי כוללים שכבר היו קיימים ולא היו צריכות מבנה גדול כל כך. כך נשאר הבית הגדול שומם ועזוב, ריק וללא תכלית. ומכאן צמח השם – הפיל הלבן.
עברו שנים ולפתע קם רעיון חינוכי וחשוב - להקים בבית הגדול ספרייה! ביוזמתה הברוכה של שרי רוטבנד, ובזכות עקשנותה ומרצה, נפלה ההכרעה. בכוחות משותפים נבנתה תקרה אקוסטית, הודבקו שטיחים מקיר לקיר, נבנו ארונות גדולים ומדפים יפים. וכך קמה הספרייה ולצדה פינות משחק לילדים בבית הגדול, בפיל.
הפיל, שהיה שומם ועזוב, התמלא פעילויות מגוונות, וכך הפך מ"פיל לבן" ל- "פיל הפעיל" זה שמו עד היום. הפיל פעיל יום-יום יש בו תוכנית בוקר עם ילדי גיל הרך, תכניות אחר הצהרים לילדי בית הספר וכן להורים וילדים, החלפת ספרים וגם ישיבות, פגישות וחוגים. כל שבת יש תורנות מ-14:00 – 16:00, והילדים מוזמנים לבוא, לשחק ולקרוא. במבנה יש גם ספריה עיונית גדולה, שבה יוכלו הסטודנטים ללמוד בשקט ובנחת. לידה יש מרכזייה פדגוגית, שבה המדריכות והצוות החינוכי מכינות את התוכניות בעזרת חומר רב שמסודר לפי נושאים. בפיל נמצא הארכיון וגם מחסן לציוד בית ספר. אנחנו מקווים השנה לשפץ את המרכזיה הפדגוגית ואת הארכיון, ובאותה הזדמנות להוסיף פינת זכרון.
אני מזמינה את כולם בביקור בעלומים להיכנס ולהתרשם מ"הפיל" שלנו.

חנה הונוולד - אחראית הפיל
חסר רכיב