תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

לזכרם

28/01/2007
עמודים שבט תשס"ז (710) 4
לזכרם
בנימין (פומי) מלאכי ז"ל
נולד: ז' טבת תרפ"א 18.12.1920
נפטר: כ"ב כסלו תשס"ז 13.12.2006
לביא

בפרשת השבוע קראנו על לידת בנימין בעת מות רחל: "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין".
בהסבר ה"ויכוח" האחרון בין יעקב ורחל אומר הרמב"ן:
"והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני ורצתה לומר בן אבלי ואביו עשה מ"אוני" כוחי מלשון "כוחי וראשית אוני" ולכן קרא אותו "בן הכח" "בן החוזק" כי הימין בו הגבורה וההצלחה... רצה להיות קורא אותו כשם שקראתו אמו... והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה".
הרמב"ן מעמיד אותנו על שני הצדדים בדמות בנימין; הצער הנובע מייסורי הגלות וממותה הטראגי של רחל, והכוח והעוצמה מהיותו בן יחיד הנולד בארץ ישראל, בן זקונים לאביו.
גם בדמותו ובתולדות חייו של בנימין שלנו, פומי החבר הצדיק, האהוב המיוחד שלנו, התמזגו באופן מופלא שני צדדים מנוגדים. הצד של הצער, הגלות, היגון והכאב שבחיים, עם הצד של העוצמה החלוצית, הארץ-ישראלית שבחייו.
פומי נולד ב-1920 בהמבורג שבגרמניה. בגיל 13 התייתם מאביו ובגיל 15 מאמו. בגיל 18 עבר לאנגליה כמדריך וכפעיל בתנועת הנוער החלוצית. באנגליה הדריך במחנות ילדים שונים, ולאחר מכן היה פעיל בהכשרות, עד שב-47 נשא את חנה אהובת לבו ובאותה שנה עלו יחד לארץ ישראל.
מן החומרים העצובים של חייו של "בן אוני" - הוא נחלץ להיות "בן ימין", בן הארץ הזאת. פומי היה הראשון שראה ובחר את הגבעה הזו למקום מושבה של לביא, היה מרכז המשק הראשון ומרכז הפלחה שחרש בתלמים ארוכים את האדמה הזאת, ומאז פעל בחריצות דתית ממש בתחומים רבים ושונים בקיבוץ.
היה בו בפומי שילוב מופלא של צחוק, ילדותיות ושמחה פנימית יחד עם עצבות תהומית ועמוקה, במיוחד מאז הילקחו של שמעון ז"ל.
יותר מכל היה פומי "עבד ה' ".
בעיני, היה פומי דמות מופלאה של צדיק תמים במלוא המובן של המונח תמימות. היה בו יחס עמוק ומיוחד לתורה ולאנשי תורה.
באיזה ענווה, התבטלות ותום התייחס לכל דבר של תורה, באיזו התלהבות של ילד ראה כל דבר הלכה, גדול כקטן.
פומי היה איש שאהב דברים קטנים. אדם גדול הוא זה העוסק גם בקטנות, וזו גדולתו.
בית הכנסת ובית המדרש היו באמת בהרגשתו מקדש מעט, כמה היה הוא חרד חרדה של ממש לכבודם.
התפילה של פומי - איזו ענווה הייתה בה, איזו יראת שמים טהורה, איזו עבודה שבלב. כשהייתי מתבונן בו בבית הכנסת או בבית המדרש, היא עומד לנגד עיני הפסוק "אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלוקים נהלך ברגש".
כמה מתיקות וסוד היו באישיות הקסומה שלו.
היכולת המיוחדת שלו לגעת בנפשם של ילדים שאחרים התקשו לנגוע בהם היה אולי מכוח אותו סוד ומתיקות שקרנו מעיניו ומהחיוך העצוב-שמח שבו.
גם החסד שעסק בו כל חייו, שימת הלב לאנשים שלא תמיד רואים אותם, ההתנדבות במוסד במגדל, וכל אלפי החסדים הקטנים והגדולים שהיו חלק כל כך מהותי ממה שהוא היה!
פומי, תמיד אמרת לי שאתה אינך יכול ללמד ולהורות, אך אתה היית מורה גדול של כולנו, לא במה שאמרת אלא במה שהיית!
"צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו"
'ולמה נמשלו צדיקים לארז ותמר? אתה מוצא שאר אילנות כל זמן שמזקינים נקצצים ועומדים ונוטעים מנצר שלהם ומיד הם גדלים. אבל התמר והארז משנקצצין - מי יוכל לעלות כמותן, אלא ביגיעה גדולה ושנים הרבה. כך אם אבד צדיק מן העולם, מי יוכל לעמוד במקומו...' (מדרש תהילים).
ת.נ.צ.ב.ה.
הרב יהודה גלעד


שמעון אש ז"ל
נולד: ח' טבת תרפ"ב (8.1.1922)
נפטר: ט' בטבת תשס"ז (30.12.2006)
סעד

אבא
לא בוחרים אבא, אבל אני שמח שנולדתי להיות הבן שלך.
אהבתי אותך כילד, אבל גם כמבוגר למדתי גם להכיר אותך לא רק כאבא, אלא גם כאדם. הייתי גאה, וגם אמרתי לך את זה, באותן תכונות האופי שלך שהעברת אלי.
הלכת לעולמך בן 85, אבל היית צעיר יותר מהרבה אנשים שאני מכיר, גם מבני גילי.
אין כמעט דבר שלא ידעת. הרבה לפני עידן האינטרנט כבר היית ה-GOOGLE הפרטי שלי. אם הייתי צריך לדעת מתי נולד הרמב"ם, כמה סימפוניות כתב בטהובן, או מתי יחול ערב פסח בעוד 100 שנה – פשוט הרמתי אליך טלפון, ותוך שעה היית חוזר אליי עם תשובה מדויקת, אחראית ואמינה.
היית סקרן, והלב שלך היה פתוח אל הקדמה הטכנולוגית. אני לא מכיר הרבה אנשים בני 85 שיודעים מה זה "סקייפ", "אקספלורר" או יודעים איך למחוק ווירוס מהמחשב.
היית פתוח גם לרעיונות חדשים, לעידן המודרני, ובצד האופי ה"ייקי" שלך היית גם ליברל אמיתי.
חיית חיים מלאים, אבא. רק אדם שחי חיים כל כך מלאים יכול להסתכל כך למוות, בעיניים, כמו שאתה הסתכלת, ללא מורא. גם כשידעת שהגיעה השעה.
בחודשים האחרונים ליווינו אותך – אמא, שלא עזבה אותך לרגע, דבורה, משה ואני, יחד עם בני זוגנו, ועם כל הנכדים שלך וארבעת הנינים שלך.
עשרות פעמים אמרת לי תודה, ובכל פעם השבתי לך שכל מה שעשיתי – עשיתי מאהבה, ואין צורך בתודה.
היום, בפעם האחרונה, אבא, אני זה שרוצה לומר לך תודה, בפעם האחרונה.
תודה בשם כולנו, המשפחה שכל כך אהבת, בשם אמא, דבורה וזלמן, משה ותמנע, ענת אשתי ובשם כל הנכדים והנינים.
ובאופן אישי ממני –
תודה אבא, על שהיית אבא שלי.
תודה אבא, על שהיית סבא לילדים שלי.
תודה.

חסר רכיב