תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

זקן מגדלי האבוקדו

28/01/2007
עמודים שבט תשס"ז (710) 4
זקן מגדלי האבוקדו
עמי רוז'נסקי
צילומים: דוד עינב

עזריאל בן דב ממשואות יצחק, קיבל השנה מאגרקסקו את אות "החקלאי המצטיין"
"לעץ כמו לאדם, יש צרכים ועליי ללמוד להקשיב להם ולהשתדל למלא אחריהם", הוא אומר

עזריאל בן דב (78) "שובץ לעבודה" בענף המטעים במשואות יצחק ב-1980, ממש עם נטיעת 150 הדונמים הראשונים של האבוקדו. כעבור כארבע שנים, כשהמטע כבר הניב, הסתבר כי השוק בארץ לא משהו, וגזבר המשק לא הראה סימני התלהבות; מה גם שהיבול נאמד אז בכ-700 ק"ג עד טון אחד לדונם (עתה הממוצע במשואות יצחק נאמד בכ- 2-2.5 טון לדונם). מיטב אנשי המקצוע, שגם במרחק הזמן עזריאל מעדיף שלא להזכיר את שמם, אמרו לפרנסי המשק שאין טעם להמשיך בגידול - כי האזור אינו מתאים, האדמה לא בדיוק נועדה לאבוקדו, השתילים לא היו מהסוג המובחר, מזג אוויר גם הוא לא היה לטובת הגידול ובכלל רצוי לעקור ומהר!
עזריאל, שהגיע לענף מסדרה של תפקידים ציבוריים וכבר עשה דבר או שניים בחייו (מעט מהאוטוביוגרפיה שלו נביא בהמשך) גמר אומר שלא לוותר: "אמרתי לעצמי שזה הופך אצלי לאתגר, ואני אוכיח שהם טועים!"
עזריאל בן ה-78 משמש גם כיו"ר שולחן האבוקדו במועצה הצמחית, ונחשב לזקן המגדלים. רוחו טובה תמיד ואם הנפש הייתה המדד לגיל הוא היה מוגדר כצעיר נצחי.
זה מספר שנים שאנו מדברים ומסכימים, שבאמת צריך לבקר אצלו במטע יום אחד. והנה כשבאגרקסקו החליטו להעניק לו את אות "החקלאי המצטיין" בטקס השנתי שנערך השנה בסימן יובל החברה, החלטנו כי זאת הסיבה למסיבה והזדמנות מצוינת לסגור מעגל.
ההיסטוריה האישית של עזריאל בן דוב ארוכה ומגוונת מאוד, ואנו נזכיר כאן רק כמה מתחנות הדרך. עזריאל היה חבר בגדוד הנוער של ההגנה בירושלים כשהיה רק בן 14. כחבר גרעין צעיר של תנועת בני-עקיבא הוא השתתף בעלייה ההירואית לביריה שבגליל ב–ל' אדר א' תש"ו (14.3.46) , כשצעירים ארץ ישראלים החזירו את הנקודה לשליטת היישוב העברי. בהוראת המוסדות התנועתיים ובמסגרת גרעין ו' של תנועת בני-עקיבא הוא עבר לגוש עציון ובתום קרבות מלחמת השחרור נפל בשבי הירדני יחד עם שארית מגני הגוש. כעבור תשעה חודשים שוחררו הלוחמים מהשבי הירדני ועזריאל היה בין מקימי המושב השיתופי משואות יצחק שבאזור שפיר, מדרום לקרית מלאכי. במשך השנים מילא תפקידים שונים בהם מנהל אגוד משקי עופות לרביה, שימש כמדריך מגדלי עופות ביישובי פרוזדור ירושלים, כיהן כמרכז המשק של המושב השיתופי ועוד.
"תאמין לי, לא היה לי שום מושג בגידול אבוקדו," הוא מספר אחרי שעצר את דהירת המיול האדום, הסמל המסחרי שלו. עזריאל מזמין אותנו לכוס קפה במשרד הצנוע מאוד של המטע,
ולפני שהוא נכנס לפרטים מבקש עזריאל להזכיר את העזרה המקצועית לה זכה מפי יצחק גיל ז"ל שהיה מדריך שה"מ, ואת הסיוע המקצועי היקר מפז לו זכה מאביגדור ריבנפלד, המדריך האגדי של הענף ומורם הרוחני של הרבה מאוד מדריכים.
עזריאל, איש מאמין, מצטט – האדם הוא עץ השדה! ואומר, כי פסוק זה עומד לנגד עיניו כל חייו. "למדתי לדעת עם השנים, שלעץ, כמו לאדם יש צרכים ושעלי ללמוד להקשיב להם ולהשתדל למלא אחריהם. אבוקדו זקוק למים טובים ולאוכל. הדישון אינו ניתן רק דרך הקרקע אלא גם בריסוסי הזנה. בין היתר למדתי לדעת, כי כדי שהעץ יהיה יובינילי (צעיר) יש להבין לעומקה את שיטת הגיזום והקיטום".
הוא נסע לקונגרס מגדלי אבוקדו שהתקיים במקסיקו, מולדת האבוקדו, והשתתף שם בסיורים במטעים רבים. בשל מגבלות הלשון, הוא לא השקיע מרץ רב בהקשבה להסברים המלומדים של המלווים. בכל הסיורים הוא צפה בעין בוחנת מאוד בטיפול במטעים. "מה להגיד לך, שמעתי את העצים ולא את המרצים!", הוא אומר, כשחיוכו הנצחי מוסיף לעיניו ברק שובב. "ראיתי שהעצים שם במקסיקו צעירים כל הזמן, והבנתי שצריך להעתיק את השיטה אלינו, אל משואות יצחק. למדתי לדעת שהסוד הוא בגיזום ובקיטום וכשחזרתי הביתה שיפרתי את השיטה. בשלבי ההתפתחות של העץ, אחרי שהפרי מתחיל לגדול, יש שלב בו העץ מגביר צימוח כדי לאפשר פרי גם לעונה הבאה. דווקא אז אני קוטם במידה הנכונה ומשאיר רק את מה שהעץ באמת צריך לעונה הבאה וזה הסוד המקצועי שלי". בניגוד להמלצות על פיהן אפשר לבצע את הגיזום בציוד מכאני עזריאל מעדיף גיזום ידני ולא בגלל שמרנות חלילה. עזריאל, על אף גילו המתקדם, רחוק מלהיות שמרן בכל הקשור לענף שהוא מטפח. "רק ביד!" הוא פוסק. "כי הגיזום המכאני גוזם גם את הענפים הטובים. השיטה שלי שוברת את מגבלת הסרוגיות המאפיינת את האבוקדו. התוצאות המקצועיות המוכחות שלנו מעידות על הצלחת השיטה. את השנה שעברה, שהייתה שנה סרוגית בכל הארץ, הצלחנו לסיים עם ירידה של רק 25% בפרי. זאת, לעומת שאר המטעים במדינה שסבלו מירידה של כ- 50%". "כשכל הארץ סובלת ממחסור בפרי בשל הסרוגיות המחיר עולה ולנו זו הייתה שנה מוצלחת מאוד", הוא אומר ומייד מוסיף, "כן, אני יודע, אנחנו בזבזנים בהוצאות על כוח אדם, אבל הנהלה הכלכלית של המשק המתעניינת רק בשורה התחתונה אינה באה בטענות. "תומכת?" הוא משיב בצחוק כבוש, "בוא נסתפק באמירה, שהנהלה לא מפריעה".
עלויות האחזקה לדונם אבוקדו במשואות יצחק נאמדות בכ-3600 שקלים לדונם, די גבוה. זאת, בזמן שהממוצע הארצי נאמד בין 2800 שקלים ל-3000 שקלים לדונם. במשואות יצחק נטועים עתה כ-450 דונם אבוקדו אחרי שעזריאל הניח עוד ב- 1997 על שולחן מרכז המשק תוכנית להגדלת הענף. באותם ימים, הסביבה המקצועית לא שדרה אופטימיות רבה ביחס לעתיד הענף. בכל הארץ עצרו את הנטיעות. "האמון באבוקדו פשוט נגמר באותם ימים!", הוא מספר. נוטעים רבים בארץ לא האמינו יותר בענף, אבל עזריאל, שהוא איש מאמין בכל רמ"ח אבריו, נאבק בהנהלת המשק לביצוע התוכנית, ואף גייס לעזרתו את שלמה תירוש, מנכ"ל אגרקסקו, שפרס בישיבה את תפיסת עולמו וכיצד הוא רואה את התפתחות הענף בארץ ובעולם. כך התקבלה ההחלטה לטעת כ-100 דונמים נוספים של אבוקדו. "צברנו כבר ניסיון ובמקום לטעת כל חמישה מטרים כמקובל נטענו את העצים הצעירים במרחק של שישה מטרים זה מזה, כדי לאפשר לקרני השמש והאור להגיע אל העץ טוב יותר. גם הנהגנו מדיניות של הנמכת הנוף, כדי להקל על העבודה".
ואם בעבודה עסקינן, הרי שבמטע האבוקדו של משואות יצחק עובדים חמישה אנשים, שלושה מהם חברי משק ושניים שכירים. את הקטיף הם מבצעים בעזרת שכירים. הגיזום והקיטום מבוצעים בידי פועלים תאילנדים, ש"איכות העבודה שלהם עולה לאין שיעור על זאת של הישראלים", אומר עזריאל במעט מבוכה. הוא אף מציין, כי העובדים הישראלים מנסים לחקות את עבודת התאילנדים מתוך רצון לעמוד בתחרות המקצועית.
בשנת 2003 שוב הרחיבו את המטע ב-100 דונמים. הפעם, החידוש או אפילו המהפך היה בעצם השימוש בשתילים בני שנתיים כדי לקצר את התקופה שבין השתילה לבין קבלת הפרי המותר לשיווק עלפי עקרונות העורלה. את פרי העורלה הם הורידו עוד בשלב החנטים וכך העץ קיבל תנופת פיתוח ושנה אחר כך הפרי שהניב כבר הגיע לטון לדונם בממוצע. ב- 2006 הם הרחיבו שוב את המטע ב- 100 דונם נוספים.
משה בסר, מדריך אבוקדו, אומר לנו כי מטע משואות יצחק נחשב לסיפור הצלחה. זאת, על אף העובדה שהאזור אינו מתאים בדיוק לגידול אבוקדו. "עזריאל הצליח באמצעות טיפול אינטנסיבי ומדויק מאוד ששמר על לוח זמנים קפדני והגיע לתוצאות מרשימות, כי עזריאל, שהוא צעיר נצחי, איש שלגיל הביולוגי אין כל השפעה עליו, פתוח לרעיונות לא שגרתיים. אני מכיר אותו זה עשרים שנה ותמיד שמח לבוא לכאן".

מצטייני היובל
בטקס המסורתי השנתי "מצטייני היובל של אגרקסקו", שנערך הפעם בסימן יובל החברה נבחר
עזריאל בן דב משואות יצחק למצטיין בענף הפירות.
לפניכם הדברים שכתבה הוועדה הבוחרת של אגרקסקו, כפי שפורסמו בחוברת שראתה אור לקראת האירוע.
עזריאל בן דב נחשב לזקן השבט ונבחר כמצטיין היובל בזכות היותו חקלאי ותיק המייצג עבור כולנו את ערכי החקלאות האמיתית, השורשית והציונית.
אישיותו מאופיינת בחלוציות, בצניעות כובשת ובכושר ניהול מעולה, אשר בכוחם המשולב מביאים את המטעים לתוצאות כלכליות מצוינות.
עזריאל, באישיותו ובפועלו, מהווה השראה לכל החקלאים בארץ באשר הם.
עצי האבוקדו והאפרסמון במטעי המושב השיתופי משואות יצחק, מכירים את ידיו הנאמנות של בן דב, מנהלם מזה שנים רבות. מסירותו לגידול העצים תוך ניצול הידע העדכני ועבודתו הנכונה והקפדנית מתוגמלים במטעים המניבים יבולי שיא.
בנוסף, בן דב תורם מזמנו לפעילות ציבורית ומשמש כיו"ר שולחן מגדלי אבוקדו במועצה הצמחית.



חסר רכיב