תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

מגילת סתרים

27/12/2006
עמודים טבת תשס"ז (709)3
מגילת סתרים

על ספרו החדש של צבי מרק "מגילת סתרים: חזונו המשיחי של ר' נחמן מברסלב"
(הוצאת אוניברסיטת בר אילן)
יוסקה אחיטוב

200 שנה מתגלגלת בחסידות ברסלב "מגילת סתרים"
שעניינה "סדר ביאת גואל צדק" וסודות הקץ, במהלך השנים פוזרו רמזים שונים לגבי תוכנה, אך מעולם לא פורסמה המגילה ברבים כלשונה
עד שבא צבי מרק והגישה לפנינו
יוסקה אחיטוב כותב על המגילה שיצאה מן המסתרים


עשרות רבות של חיבורים ומחקרים נכתבו על חסידות ברסלב, עד כי דומה שהתמונה של חסידות ברסלב מוצתה עד תום, ולא היא. גם תורת ברסלב עצמה דומה היה כי היא מונחת ומסורה בידינו בשלמותה בזכות מפעליו הספרותיים המרשימים של ר' נתן שטרנהארץ (1780-1845), תלמידו הנאמן והמסור של ר' נחמן (1772-1811), שריכז את תורותיו של רבו ודאג לפרסומם ולהפצתם – ולא היא.
באורח פלא הולכות ונחשפות סתומות ופרשיות נעלמות של חסידות ברסלב זו, גם בימינו אלה ממש, כמאתיים שנה לאחר פטירתו של ר' נחמן. כדין הכתבים כך דין החברה הברסלבית. גם זו צומחת והולכת, מתגוונת לגוונים שונים ומתפרטת והולכת לתתי-זרמים שונים ומשונים. נראה כביכול שחסידות ברסלב על כל רבדיה מתנהלת באורח בלתי צפוי וכולה פלאי פלאים. יש בה כוח מרתק המושך את המתבונן בה בכבלי סקרנות שככל שהיא הולכת ונפרשת לנגד עיניו היא מוסיפה להיות סתומה ופלאית ומפתיעה.
הסתירה הזאת בין הגלוי והנסתר, בין הרציונאלי והפלאי מצויה כמעט בכל רבדיה של התנועה הזו; הרבדים ההיסטוריים, החברתיים, התיאולוגיים והסוציולוגיים. ועדיין אין בכולם יחד כדי למצות את סוד משיכתה הקסומה, משיכה שמעורבת בה דחייה והרמת גבות יחד עם השתאות.
תנועה חסידית זו, ככל שהיא גלויה לעין כל, מכריזה על נוכחותה בכל פנת רחוב בחסידיה עטורי הפיאות הניצבים בקרנות רחוב ובצמתים, ובסיסמה המוזרה של נ-נח-נחמן-מאומן הנכתבת על כל מבנה בולט בכל עיר ומושב בישראל, עם כל זאת, הריהי מלאת סוד בפנימיותה.

"ויגל את האבן מעל פי הבאר..."
צבי מרק, חוקר צעיר ונמרץ של חסידות ברסלב שלפני שנתיים ימים כתב על "מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב", זיכה אותנו עתה בחיבור נוסף שלו על חסידות ברסלב, והפעם, לאחר מאתיים שנה של לחישות על מגילת סתרים המתגלגלת בין חסידי ברסלב הנאמנים ושומרי סוד, הוא הראשון שמוציא את הסוד לרשות הרבים. פה ושם הוא עצמו רומז לכך שחשיפת מגילת הסתרים אינה מקרית, והיא באה בעת הראויה לאחר מאתיים שנה של העלם, בזיקה להתפשטות הרחבה של חסידות ברסלב שידעה בעבר הרבה רדיפות ודחיות. הפריחה העצומה שפקדה את התנועה החסידית הזאת בעשרות השנים האחרונות גם היא אינה מקרית, והיא עדות ברורה לכך שהגאולה בפתח, ש"זמן הגאולה קרוב מאוד" (עמ' 206).
·
על קיומה של מגילת הסתרים הזאת, שעניינה "סדר ביאת גואל צדק" וסודות הקץ, היה ידוע זה מכבר, למן היום בו הביא לראשונה ר' נחמן מטשעהרין (1825-1894) - תלמידו המובהק של ר' נתן - את החיבור ימי מוהרנ"ת לדפוס בלמברג, בשנת תרל"ו (1876). זהו חיבור אוטוביוגרפי של ר' נתן מנמירוב, תלמידו הנאמן של ר' נחמן שטרח כל ימיו לפרסם את תורת רבו הנערץ. אך למרות שבמהלך השנים פוזרו רמזים שונים לגבי תוכנה, מעולם לא פורסמה המגילה ברבים כלשונה עד שבא צבי מרק והגישה לפנינו. אלא שהמלאכה שנטל על עצמו לא הייתה קלה כלל וכלל. המגילה אמורה להיות רישום של שתי שיחות שנאמרו על ידי ר' נחמן למקורביו בשתי הזדמנויות שונות וקרובות. האחת ביום ראשון, ה' מנחם אב תקס"ו (1806) בעת נסיעתם בעגלה מהעיירה לאדיזין, והשנייה שלוש שנים לאחר מכן, ביום ששי, ח' למנחם אב שנת תקס"ט (1809) בבית המדרש שבברסלב. שתי השיחות הללו של מגילת הסתרים מכילים לא יותר ממאה וחמישים שורות. רק שניים שמעו וקלטו את השיחות הללו של ר' נחמן, והם נצטוו לשמור אותה בסודי סודות, עד כדי כך, שהיא נכתבה "ברמיזא בעלמא ובדרך נוטריקון וראשי תיבות". השומעים נצטוו גם "שלא להעתיק זה הקונטרס הנקרא מגלת סתרים ומכל שכן שלא להדפיסו, אף על פי שנכתב ברמיזה, גם זה חלילה לגלות וכו'".
צבי מרק, למרות שהוא חושף את כל דרכי גלגולה של מגילת הסתרים במשך מאתיים השנים שחלפו מאז, החל בר' נתן מנמירוב ועד לימינו, כולל שיטות ההסתרה השונות וציון שמותיהם של היחידים ששמרו את המגילה ואת פשר הרמזים הכלולים בה, אינו מגלה לנו כיצד בדיוק הגיעה המגילה הסודית הזאת לידיו. ידוע שבשנות הששים הוצא כתב היד הנדיר של המגילה בסתר מתחומי אוקראינה הסובייטית ונשמר בחשאי. צבי מרק רומז לכך שחלק מחסידי ברסלב סבורים ש"מן השמים רואים שכבר הגיע הזמן שיתפרסמו הדברים בעולם". לדידם יש קשר בין הפריחה העצומה שזכתה לה חסידות ברסלב בדורנו והפרסום האגרסיבי הנפוץ של כתבי חסידות ברסלב השונים, ובראשם מפעלו המרשים ביותר של הרב אליעזר שלמה שיק ובין התקרבות ימי הגאולה והמשיחיות. צבי מרק הצליח לעורר אמון בלבם של כמה מחשובי חסידי ברסלב וליצור קשרים אתם ולקבל בסופו של דבר לידיו צילומים של שני כתבי יד של המגילה, ככל הנראה מאותם חוגים בחסידות ברסלב של ימינו הסבורים שהגיעה העת לפרסמה. מלאכת הפענוח של המגילה אף הוא סיפור מרתק, ומהווה תעודה "בלשית" דקדקנית ממדרגה ראשונה, זאת משום שצבי מרק טרח להצליב ידיעות ורמזים שונים ממרחבי הספרות הברסלבית כולל ביטויים לשוניים שמשמעותם מובנת במלואה רק ליודעי דבר בחסידות ברסלב, עם ראשי התיבות המפוענחים ברובם במגילת הסתרים, וכך עלה בידו בדרך הילוכו הזהיר להציג בפני הקוראים פענוח מקיף וכמעט מושלם של המגילה. הקריאה בספר זה היא קריאה מרתקת הן בשיתוף הקורא בשלבי הפענוח ובשיקולים השונים האמורים לאמת את הפענוח עם חדוות הגילויים ה"בלשיים" של הטקסט עצמו והן בתיאור התמונה הכללית של חזון הגאולה והמשיחיות של ר' נחמן, שהיא כה נועזת, מהפכנית ושונה מן המקובל במסורת הרצופה והמקובלת בידינו של ספרות הגאולה והמשיחיות.
ראוי לציין כי חוקרים חשובים שקדמו לצבי מרק, כמו יוסף וייס (1918-1969) ויבדל"א מנדל פייקאז', הצליחו לתאר כמה מתכניה של מגילת הסתרים על פי רמזים מפוזרים שונים שהצליחו ללקט מכתבי חסידי ברסלב. למרות שהמגילה עצמה לא הייתה מונחת לפניהם, קלעו היטב ברוב הצעותיהם והשערותיהם. צבי מרק בא עתה ובידו לראשונה מגילת הסתרים עצמה, והוא פורש בפני החוקרים וחסידי ברסלב כאחד תמונה כמעט שלמה מן הכתוב והנרמז בה, ומביע תקווה שחיבור ראשוני זה יעורר את המשך המחקר בסוגיות אלה.
תקצר כאן היריעה להביא בפני הקוראים את כל הסוגיות השונות הנדונות בחיבור מרתק זה ואסתפק רק בכמה נקודות עיקריות הנוגעות לחזון המשיחי, שכאמור בו טמון עיקר חידושו הנועז ואולי אף פשר הסודיות שנרקמה סביבו. על שאר הסוגיות המרתקות לא פחות, הנדונות בספר, מוזמנים הקוראים לעיין בספר עצמו.

מים מתוך הבאר...
1. ימות המשיח - ימות המשיח הם בחזונה של המגילה הימים שבהם יתגשמו במלואם ערכי החסידות הברסלבית. המשיח עצמו הוא מימוש דמותו של הצדיק הברסלבי, לאמור, מימוש דמותו של ר' נחמן עצמו. כבר בחיבור חיי מוהר"ן, מובא כי ר' נחמן אמר על עצמו: "כל מה שמשיח יעשה טובות לישראל אני יכול לעשות" (עמ' 64). יומרה זו מותנית בכך שהוא יהיה מקובל על כלל ישראל, ואילו המחלוקות החריפות והרדיפות כנגדו וכנגד חסידיו מעכבות את גילויו המלא. בינתיים נדרשים חסידיו לשַמֵּר את "האש הקטנה", והוא הבטיח כי האש שלו "תוּקד עד שיבוא המשיח"(עמ' 68), ו"אמר שלעתיד יהיה כל העולם אנשי ברסלב" (עמ' 69). אמונה זו בנויה על גבי המסורת הבעש"טיאנית שבאגרת עליית הנשמה הידועה של הבעש"ט, שבתשובה לשאלה ששאל הבעש"ט את המשיח "אימת קא אתי מר" [=אימתי יבוא אדוני?] הוא נענה "לכשיפוצו מעינותיך חוצה". ר' נחמן צמצם את המעיינות הללו לתורתו שלו בלבד. כאמור לעיל אמונה זו עומדת מאחורי המאמצים הבלתי נלאים להפיץ את תורתו של ר' נחמן בימינו בדרכים שונות ובעיקר באמצעות הפצת כתביו. ר' נחמן ראה עצמו נעלה מרשב"י ואפילו ממשה רבנו, ומכל שכן מסבו הבעש"ט (עמ' 120, הערה 98).
2. משיח עולם - יעדו ותחומי פעילותו של המשיח הם אוניברסאליים. לאחר שיבסס את מעמדו בקרב עם ישראל, המשיח אמור לפנות לכל באי העולם. הוא יפעל לתיקון העולם כולו בדרכים חדשניות ולא מקובלות במסורת הספרות המשיחית; יגלה להם חכמה חדשה, ילמד אותם תפילה, יגלה להם ניגונים חדשים, ויעסוק בייצור תרופות וברפואת חולים. וכך נאמר במגילת סתרים (לאחר פענוח ראשי התיבות): "אחר כך יסע לכל המלכים... ויעשה להם נימוסים סמוך לדת ישראל"... "ויתקן להם תפלה" (עמ' 74), "ויעשה כלי זמר וניגונים חדשים כי חכמת הניגון יהיה בקי בו מאוד מאוד ויגלה חדשות בחכמה זו עד שתכלה נפשם של השומעים ניגונים שלו" (עמ' 83). הנגינה והשירה ילוו את המשיח בכל אשר ילך.
"ויהיה לו כסא וישאו אותו אנשי חיל, וילך איזה פסיעות במספר, ויעמידו לו הכסא וישב, ויהיה קאפעליא [מקהלה ותזמורת] בכלי שיר וישוררו בכל פעם".
תמונה זו הולמת דברים שנכתבו בלקוטי מוהר"ן על כוחה של הנגינה לגרום לחוויה של אמונה עליונה שלא ניתן לנסחה במילים: "על ידי ניגון של הצדיק...נתבטלים כל האפיקורסות ונכללים ונתבטלים כל הניגונים בתוך הניגון הזה, שהוא למעלה מן הכל" (עמ' 87). הניגונים הללו ימשכו את לבם של השומעים אותם, גם מבין אומות העולם, והם יימשכו וישתוקקו אל המלך המשיח (עמ' 89).
"ויעשה הרכבות חדשות... ושילך בין כל החולים שיבואו ויצווה במהירות לכל אחד מה שיקח כל אחד דברים מועילים מאותו הפרדס מההרכבות החדשות... כפי מה שידע כפי הכחות של הממונים שיורדים בכל יום על כל עשב ועשב".
3. כריזמה משיחית - דרכי פעולה לא שגרתיות אלה של המשיח כלפי כל באי העולם, לימוד חכמה, לימוד תפילה, פיתוח נגינות וייצור תרופות יביאו לכך שכל באי העולם יימשכו אחר המשיח וישתוקקו לקרבתו. מכאן שהגאולה המשיחית לא תהיה כלל כרוכה במלחמות. "עיקר כלי זינו של המשיח הוא התפילה" (עמ' 80). המהפכה המשיחית היא מהפכה שקטה, ומנוגדת לחזון המשיחי של הרמב"ם שראה כאחד מסימני המשיח האמיתי שהוא "ילחם מלחמות ה'" ויצליח. לעומתו, חוזה ר' נחמן ש"כולם יתבטלו אצלו בלי רעש ומלחמה רק מחמת החן וההשתוקקות אליו". יתרה מזו, ר' נחמן איננו שולל גם שימוש בפעילות מדינית הכרוכה במשא ומתן בין המדינות כדי לאפשר את גאולת הארץ וקיבוץ הגלויות בארץ ישראל.
וישלח אגרות לכל החכמים ... ואחר כך יחליף עם התוגר... וילך לשם עם כל ישראל ואז יהיה מלך ישראל"... "וכל אחד מהמלכים יתן לו מתנה, או מדינה או אנשים, כי קצתם יתנו לו סטיפענדיא והוא יחליף עם כל אחד עד אשר יקבל בחליפין ארץ ישראל; כי יתן לכל אחד מדינה הסמוך לגבולו ויקבל בשביל זה מדינה הסמוכה לארץ ישראל, עד שיקבל בחליפין ארץ ישראל... אז יהיה קיבוץ גלויות ... וארץ ישראל תחזיק כולם. אחר כך תתפשט ארץ ישראל (עמ' 138).
4. המקום הקדוש או האדם הקדוש? חזונו המשיחי המיוחד כל כך של ר' נחמן מצטיין לא רק בהיעדרן של המלחמות, אלא גם בהעדר מפתיע של בית המקדש, שגם הוא כידוע אחד משלבי הגאולה המשיחית המקובלת במסורת והמנוסחת באופן חד משמעי ברמב"ם: שהמשיח הוא "בונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל", ושהצלחתו בזה היא המבטיחה שהוא אכן משיח בודאי,
"אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקב"ה אלא לנסות בו רבים" (רמב"ם, הלכות מלכים, פרק יא, הלכה ד).
והנה, בחזונו המשיחי של ר' נחמן שבמגילת הסתרים, מסופר על בעלי מלאכה שיגיעו מארבע כנפות תבל לארץ ישראל כדי לבנות פלטין למשיח וארמונות נוספים לכל מלכי האומות שירצו להסתופף בקרבתו, אבל, כאמור, אין כל אזכור לבניית בית המקדש (!). צבי מרק רואה בהעדר זה במגילת הסתרים, שלפנינו "המרה חריפה ומרחיקת לכת של המקום הקדוש באדם הקדוש". בעידן המשיחי יתאחד כל העולם כולו סביב המשיח שהוא, כאמור, בדמותו של הצדיק החסידי. לא אל הר ה' ינהרו כל הגויים החפצים בקרבתו אלא "כולם ידורו סמוך אליו מחמת גודל ההשתוקקות אליו עד שלא יוכלו לחיות בלעדו" (עמ' 144).

סוד, שגם כאשר מגלים אותו נשאר סוד
אלו מקצת הקווים המאפיינים את חזונו המשיחי של ר' נחמן כפי שבאו לידי ביטוי במגילת הסתרים המפוענחת והמונחת עתה לפנינו. בולטת בהם, וכך גם בתיאורים ובאפיונים מרתקים ומפתיעים נוספים שלא הבאתי כאן, מקוריות, יצירתית ודמיון נועז המשולבים בסוג מסוים של תמימות שאני מתקשה להגדירה. יצירה דמיונית זו של החזון המשיחי מזכירה לי ציורים נאיביים מהסוגה של יהושע ברנדשטטר. שילוב מוזר של תמימות ילדותית, עם יומרה מופרזת של הערכה עצמית, תפיסה הזויה של המציאות הנשלטת ומנוהלת על פי מערכת של כללי משחק תמימים ובלתי מזיקים, ועם זאת יש בהם כוח משיכה עצום לרבים כל כך בימינו. הציורים הנאיביים מאופיינים בכך, שהצייר וכמוהו גם הצופים מתייחסים אליהם בבת אחת בשתי רמות מקבילות של תודעה. האחת – ברמה של התמימות והשנייה ממרחק בהתבוננות מפוכחת ואמפתית, כאשר הציורים מעוררים בצופים הד נשכח לימים עברו, השתוקקות רגשית לשקם את נופי הילדות, וכמיהה לעולם "אחר" טוב יותר ושלם יותר. זהו מצב קיומי, הקרוב ביותר אל מה שעקיבא ארנסט סימון הגדיר כ"תמימות שנייה", המאופיינת על ידו כדלקמן:
"תום הילדות הוא בחינת עבר מתמיד המתחדש בכל יום עם לידת כל נולד, התמימות השנייה היא תמיד בעתיד. אבל בעליה יודעים להטרימה בהווה. אמונה היא הטרמה, משיכת העתיד אל ההווה."
אני חש תמיד כאשר אני מעיין, לומד ונהנה(!) מכתבי ר' נחמן שאני עומד בפני חידה. בדיוק כפי שמסרו חסידיו ש"רבנו אמר: אני סוד, שגם כאשר מגלים אותו נשאר סוד" (עמ' 210). לעיתים מתגנב בי הספק שמא ר' נחמן עצמו עומד מאחורי כתפיי, קורץ אלי כאומר: אל תיקח את הכול ברצינות. דומה שמשחקי ההסתרה והגילוי הם הרבה יותר נרחבים ועמוקים, והם כוללים לא רק את הטקסטים עצמם, שיש בהם המתפרסמים ברבים, ויש בהם – כמו מגילת הסתרים – שנשמרים מכל משמר. גם אלה הגלויים לעין כל אינם תמימים כל כך למראה ולעיון. כך, שהקריאה בהם אינה משחררת את הקורא מהתמודדות עם משמעויות פנימיות שאולי גנוזות בהם. ממילא עולה הסקרנות ומתעצמת. לא רק העולם החיצוני הגלוי, המתואר בכתבים אלה בתמימות ילדותית הוא עולם מדומיין אלא גם העולם הפנימי שלכאורה פוענח ונראה רלוונטי אפילו לחיינו המודרניים והפוסט מודרניים, גם הוא עולם מדומיין. הוא מהתל בנו ומשחק עמנו בגילוי ובהסתרה, לעיתים רציני ועמוק ולעיתים מחויך וילדותי.
אירועים פרוזאיים מתפרשים אצלו כאירועים מטאפיזיים וקוסמיים, ומקבלים משמעות "היפר-משיחית" (עמ' 79). כך יכול ר' נחמן לומר על נגינה שהוא מחבר, כי
"העולם לא טעמו אותי כלום עדיין. אִלו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הנגון והרקוד שלה, היו כלם ... היינו כל העולם כלו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם, הכל היו מתבטלין מכלות הנפש מגדל עוצם התענוג המופלא והמופלג מאוד מאוד" (עמ' 88).
מסעותיו של ר' נחמן ברחבי עיירות אוקראינה מתוארות כנדודי השכינה הקדושה. המחלוקת העזה כנגדו מצידו של ר' אריה לייב "הסבא משפולה" מתוארת כהתערבות של הסטרא אחרא, בדמותו של ה"סבא משפולה" אצל הקב"ה כדי לעכב את הגאולה, ופטירת בנו התינוק, שלמה אפרים בשנת תקס"ו היא לא רק אסון פרטי אלא משבר עולמי וקוסמי (עמ' ?)
מתברר כי טקסטים מוזרים והתנהגויות מוזרות ככל שיהיו, אינם נידונים מיידית להידחות. נהפוך הוא, לעיתים נודע דווקא להם כוח משיכה. הילת המסתוריות וחוסר המובנוּת שבהם מקרינה באופן פרדוקסאלי יחס של הערצה ואמינות. מתברר שזו תופעה רווחת בתולדות התרבות והדת. בהקשר שלנו, ראוי לציין כי כבר צבי מרק עצמו בספרו הקודם מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב עמד על כך, שמעשים והתנהגויות מוזרות אין בהם בהכרח הוכחה להפרכת טענות למשיחיות, ולעיתים אפילו להיפך. כך כבר העיר גרשם שלום ביחס לשבתי צבי, ש"אין מעשיו המוזרים [של שבתי צבי] מבטלים את פעולתו המשיחית, ואדרבא, הם מאשרים אותה", וכך עולה גם מתיאור דמותם של "משיחים" ומתנבאים שונים אחרים.
גדול הפיתוי לקלוף מן החזון המשיחי שבמגילת הסתרים – באותם קטעים שנפרשו בפני הקוראים – את הפרטים ה"מוזרים" בעינינו, ולחשוף מעבר להם תובנות שיכולות להתקבל על דעתם של בני זמננו, בני העידן המודרני ואפילו בני העידן הפוסט מודרני. כך באשר להצגת אופציות אחרות בחיזוי תהליכי הגאולה. וכאמור לעיל, חזון העתיד השונה הזה עשוי להקרין על ההווה. קבוצת המאמינים בחזון הגאולה מתעשרת ומתגוונת, ומגמות חדשניות של ימינו עשויות לקבל "הכשר". כך, למשל, בשאלת מעמדם של בני אומות העולם. הם אינם מוצגים בחזון הגאולה המשיחי הזה כניגוד התהומי לעם ישראל. וכן המימד האוניברסאלי בחזון הגאולה הברסלבי. המטרות של שיבת ישראל לארצו וקיבוץ הגלויות אמורות להיות מושגות באמצעות משא ומתן מדיני, קרוב מאד לעמדת הציונות המדינית (עמ' 138). המלחמות אינן שלב הכרחי בחזון הגאולה הזה. מהלכי הגאולה הם פציפיסטיים, ובכך מוצגת עמדה המנוגדת קוטבית לחזון הגאולה של הרב קוק, שראה במלחמות מהלך דיאלקטי הכרחי המעורר את כוח המשיח, ומבחינה זו, לשיטתו, לא ניתן לדלג על שלב המלחמה. וכלשונו:
"כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו ... ואחר כך כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפייה לרגלי משיח שבה. ... צריכים לקבל את התוכן הנשא של אור ד' המתגלה בפעולה נפלאה בעלילות המלחמות הללו בייחוד. 'בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו'" (אורות, המלחמה, עמ' יג)

משיח בעידן השעתוק הטכני
אני מבקש לסיים דיון זה בנקודה שיש בה מן הפיקנטריה, המציגה הפנמה תמימה של שילוב הטכנולוגיה המודרנית בחזון הגאולה המשיחי. אני מצרף נקודה זו מתוך ספרו של פייקא'ז, חסידות ברסלב, פרקים בחיי מחוללה ובכתביה . כאמור, פייקאז' ידע לציין, מבלי שהמגילה עמדה לנגד עיניו, תכונות מסוימות של המשיח שקולעות לכתוב במגילת הסתרים. והוא גם שיער על סמך אחד המכתבים מאת חסידי ברסלב, שבמגילת הסתרים מציינים את "ההתפתחות הטכנולוגית המדהימה, וציור דמותו של המשיח כצדיק חסידי היושב בירושלים ומשמש מדריך רוחני לכל תפוצות ישראל". במכתב זה שנכתב בשנת תרפ"ב (1922) ופורסם בספר שארית ישראל, בני ברק תשכ"ג (1963), מגיב החסיד הברסלבי על הידיעה בעיתון שתיארה הופעה של ספינת אויר ענקית, וכותב בשם ר' נחמן, "כי יהודי בחוץ לארץ שיחוש מצוקה רוחנית דתית קודם תפילת הבוקר יעלה על מטוס שיטיסו למשיח בירושלים כדי לבקש ממנו ישועה לנפשו, ועוד יספיק לחזור לביתו לתפילת הבוקר"(!)
הרבה יותר ממה שתיארתי כאן מצוי בספרו של צבי מרק, והקוראים מוזמנים לקרוא בו ולהפוך בו שוב ושוב. ולבסוף, הצעה למחבר, לדאוג לכך שבמהדורה השנייה יתווסף לספר גם מפתח מפורט, שחסרונו הכביד עלי בקריאה המדוקדקת של הספר.

עין צורים
חסר רכיב