תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

ערבין זה לזה

28/09/2006
עמודים תשרי תשס"ז (707) 1
"...ערבין זה לזה"
גילה קפלן

בישיבת מעלה גלבוע של הקיבוץ הדתי חוגגים את לידתה של תוכנית "ערבין"
תוכנית שהיא "בית ספר שדה" לאנשי חינוך וטיפול בראשית הדרך
תכנית שהיא שילוב בין עבודה מעשית, ליווי מקצועי ותלמוד תורה


"מה שאני מרגיש עכשיו, שבוע לאחר פתיחת התוכנית", אומר לי דני פרנק מקיבוץ מירב, הפסיכולוג המלווה של תוכנית ערבין, "זו בעיקר התרגשות, התרגשות והתלהבות – כמו אבא לתינוק שרק נולד, התחושה היא שיש כאן משהו נורא יקר וחשוב, שאני אוהב וצריך לשמור עליו כעל בבת עיני". תחושה זו, כך נדמה לי, מאפיינת את כל המעורבים בתכנית, שעברה הריון ארוך ויקר-ערך ובימים אלו היא יוצאת לדרך.
ההתחלה הייתה במוחו של בני פישר. פישר, מוותיקי התושבים במירב, נשוי לאסתר המשמשת כר"מ במדרשת הבנות בעין הנצי"ב ואב לחמישה, הגיע עם משפחתו לקיבוץ מירב לפני יותר מעשור. הגעתו אז הייתה בעקבות הקשר שנוצר עם חיים מל, מנהלו הראשון של "כפר מלכישוע" (כפר שיקום לנגמלים מסמים). בני היה ממקימי קהילת הנוער במלכישוע ומנהלה במשך שש שנים. כיום הוא אחראי על פנימיות לנוער מנותק בצפון הארץ מטעם משרד הרווחה. "כזוג צעיר" מספר לי בני, "שמשנו כמשפחה אומנת ל-12 ילדים בירושלים, יחד אתם גידלנו את שני ילדינו הבכורים. שם, אפשר לומר, נדבקתי בג'וק הזה - טיפול בנוער שצריך עזרה.
מה הוא הרעיון העומד מאחורי "ערבין"?
בני: "מתוך עבודתי בשטח, ראיתי שבהרבה מקרים הבעיה במקומות החינוך היא לא עם הילדים והנוער, אלא דווקא עם הצוות. בציונות הדתית, יש הרבה ביקוש ותחרות על משרות יוקרתיות בישיבות תיכוניות ובמוסדות אליטיסטיים, והאנשים שמגיעים למוסדות בהם מתמודדים עם קשיים רבים יותר, אינם עוברים הכשרה נאותה, נשחקים מהר ופורשים. לצערנו, בשנים האחרונות אנחנו נחשפים יותר ויותר לנוער 'שלנו' שנפלט ממערכות החינוך ולא מוצא מענה. כבר שנים אני מתהלך עם המחשבה שיש צורך במסגרת מדריכה ומלווה למחנכים ולמדריכים שנמצאים בשטח, אשר מתחילים את דרכם בתחום החינוכי או הטיפולי. הנחייה שהיא לא אקדמאית-תיאורטית אלא פרקטית ויישומית. בכדי שהרעיון יקרום עור וגידים היה צריך למצוא גוף שיכול להכיל ולממן; לשמחתי נוצר הקשר עם ישיבת מעלה גלבוע – הקיבוץ הדתי".
בישיבת מעלה גלבוע נותן כל הצוות יד וראש להצלחת התוכנית. הרב דוד ביגמן, ראש הישיבה, חבר מעלה גלבוע, נשוי לאריאלה, מחנכת כיתה י"ב בבית ספר שק"ד ואב לששה, עומד בקשר ישיר עם העמיתים המשתתפים בתכנית, כרב המעביר את שיעור העיון למשתתפים בתכנית שלוש פעמים בשבוע.
הרב ביגמן: "הישיבה שמחה מאוד, כאשר בני פישר הגיע עם היוזמה. אחד מהדגלים שאנו מרימים כאן בישיבה הוא דגל העשייה החברתית (יחד עם פתיחות תרבותית, שיטות לימוד מרתקות ורגישות מוסרית וחברתית). למעשה, המורים שלנו הנם יחידים העסוקים בעשייה חברתית, וגם התלמידים מתנדבים פעם בשבוע בפעילויות שונות, אך עד כה לא היה מדובר במעשה שמשפיע על היום-יום של הישיבה. תוכנית ערבין נותנת לנו שותפות בעשייה משמעותית לטווח ארוך; אם נצליח להוציא בכל שנה עשרה בוגרים, שישמשו מחנכים ומדריכים בציבור הרחב, נוכל לתרום תרומה משמעותית לחברה הישראלית".
יתרון נוסף שרואה הישיבה ב"תוכנית ערבין" היא בתוספת ה'גיל' לישיבה. "תלמידי השילוב הם צעירים מאוד וב'כולל' ישנו מספר לא קבוע של תלמידים. גם הגורם הגאוגרפי מקשה על הגעת חבר'ה קצת יותר בוגרים – הרווקים, מחד, מחפשים את החבר'ה בערים הגדולות והנשואים, מאידך, צריכים להתחשב במקום העבודה ובבת זוגם. תוכנית ערבין מאפשרת לנו לקבל אל שורותינו חבר'ה שהם גם בוגרים יותר וגם רואים את עתידם בעשייה שיש בה תרומה חברתית. זהו מסר חשוב מאוד עבורנו לצעירים שמגיעים אלינו – שיש אופציה מבחינת תעסוקה בעתיד שאינה קשורה רק למקצועות הי-טק. נקודה נוספת שחשוב להזכיר היא, שעמיתי 'ערבין' באים ממקומות שונים ומגוונים, וזהו בהחלט גורם מפרה".

ערבין היום ובעתיד
בתוכנית ערבין משתתפים שמונה עמיתים, המתגוררים במעלה גלבוע ובמירב ועובדים במלכישוע ובמסגרת "פותחים עתיד" - תוכנית משותפת לסוכנות היהודית ולבית שאן.
העמיתים הם צעירים בתחילת דרכם החינוכית, לרובם תואר בעבודה סוציאלית או בחינוך, רובם נשואים ובעלי משפחות. כל עמית עבר ראיונות התאמה אישיים לפני שהתקבל לתכנית. את התוכנית מלווה וועדת היגוי הכוללת את אנשי הישיבה, בני פישר, ראש מחלקת הרווחה של המועצה האזורית בקעת בית שאן וד"ר אתי גונן – מנהלת מלכישוע. בנוסף, מגוייסים בימים אלו גם אנשי אקדמיה לצורך ליווי אקדמאי של ההנהלה המקצועית.
בני פישר מסביר: "התכנית רק החלה, אבל לטווח הארוך יש לנו תוכניות שונות, כמו קבלת אישור אקדמאי לתכנית, בניית תוכנית לשנתיים, פתיחת תוכנית נוספת לנשים בשיתוף עם מדרשת הבנות בעין הנצי"ב, ובניית תוכנית נוספת לחילונים בשיתוף עם אחד מבתי המדרש שלהם – מתוך הבנה שלימוד התורה הוא לימוד שבונה ומעצים את האישיות. התוכנית הסדנאית, הליווי והתמיכה יהיו תכניות משותפות".
אך עוד חזון למועד, בימים אלו התוכנית בנויה לשנה והיא מורכבת משלושה חלקים: לימוד תורני – הכולל שיעור במחשבה, שיעור בחסידות, סדר ושיעור עיון. בנוסף, מחוייבים העמיתים להשתתף בשלושה סדרים נוספים במהלך השבוע וכן רשאים להשתתף בשיעורי ה'כולל; "הרצון הוא שישתלבו בכמה שיותר – דבר שכמובן תלוי במידת העומס שתהיה עליהם", אומר הרב ביגמן. מצד הליווי - ישנו לימוד של הנחיית קבוצות, קורסים בנושאים שונים, חשיפה לכלים טיפוליים-חינוכיים כמו טיפול באמנות, עבודה עם בעלי חיים, דרמה ועוד – לימוד זה יתקיים בדרך של התנסות ממשית בצורת הטיפול. החלק החשוב בליווי הוא התכנית האישית, בה כל עמית מקבל "מאמן אישי" המלווה אותו בעבודתו המעשית. בנוסף, יצטרך כל אחד מהעמיתים ליזום פרוייקט חינוכי במוסד שונה מזה בו הוא עובד.
החלק השלישי הוא כמובן העבודה המעשית. מדובר בעבודה בשכר באחד מן המוסדות הרבים באזור. כיוון שזוהי תכנית עמוסה מאוד, המיועדת לאנשים הצריכים לפרנס משפחה, כל עמית מקבל מלגת קיום בכדי לאפשר לו פנאי – פנאי לטפל בעצמו – בצד הרוחני ובצד הנפשי. מצד "החיזוק הרוחני" קיימת הישיבה, ומן "הצד הנפשי", יש את דני פרנק. דני, נשוי ליעל ואב לחמישה, הגיע לקיבוץ מירב לפני שנה. כמעבר לחיים דתיים, הוא לומד שלושה ימים בשבוע במכון מאיר, ובשאר הזמן משמש כפסיכולוג חינוכי, ומלווה ומדריך בתוכנית ערבין.
"בתוכנית הזו משתתפים אנשים שיש להם אידאה, הם מחוייבים הן לצד האמוני והן לצד המעשי – חינוכי. היתרון שלנו, שאנחנו יכולים לתת להם מענה מיידי בהתאם לצרכים שבשטח, אני יודע איפה כל אחד עובד והאחריות שלנו היא משותפת, כל אחד צריך להביא את הדברים לכאן, לסדנא המשותפת. הייחוד של התכנית הוא בחיבור – זו לא עבודה ובנוסף אליה לימודים ובנוסף סדנאות, אלא שהכל מכוון לדבר אחד – להתפתחות האישית. מי שעובר כאן שנה צריך לגדול ולצאת אדם אחר, העבודה צריכה להיות טובה יותר בזכות הלימוד והסדנאות, וגם הלימוד צריך להגיע ממקום אחר בזכות העבודה. אני נמצא היום במקום שמאוד קרוב אליהם בשילוב שבין הלימוד לעבודה ולמשפחה, תהליך שהוא מאתגר מאוד".
כל הלוקחים חלק במלאכה מדגישים כי זוהי השנה הראשונה, ולמעשה - השבוע הראשון בשנה הראשונה וצריך ללמוד לזרום עם התוכנית, אבל המסר הוא שצריך להסתכל קדימה, 30 שנה קדימה, וליצור מעגלים שייצרו תהודה, שיצרו שינוי.
חסר רכיב