תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

02/05/2018
י"ז באייר תשע"ח, 2.5.2018
גיליון מס' 608
פרשת בהר
עבדות חופשית
מאת מיכל אפרתי, עין הנצי"ב

פרשת בהר עוסקת בנושאים שונים אך קרובים. רובם של הנושאים בפרשה עוסקים בעבדות ושחרור:

• שמיטה - "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (ד)
• יובל - "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (י)
• שמיטה - "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" (כד)
• גאולת קרקעות- "וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ" (כח)
• עבד עברי- "וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב" (מא)
"וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ" (נד)

מה הקשר של שני הפסוקים האחרונים העוסקים באיסור עבודה זרה, שבת וקדושת המקדש, לחלק הראשון של הפרשה? (ומסתבר שכנראה מסדר הפרקים גם חשב כך ולכן שם את שני הפסוקים הללו בפרק הבא, פרק כ"ו).

לקראת יום העצמאות יצא לי לדבר עם חברה שמלמדת גם היא במדרשה כלשהי, והגענו לדבר לנושא עצמאות ושיעבוד. בשלב מסוים אמרתי לה שלדעתי, התנועה הנפשית שעושה עבד נרצע זהה לזו שעושה אדם שמקבל עול מלכות שמיים. היא הזדעזעה קצת מההשוואה, אבל אני עדיין חושבת שיש דמיון רב בין שני המקרים. בשניהם אדם מקבל על עצמו עול אדנות של אחרים מרצונו החופשי. או במילים אחרות- הוא חופשי להשתעבד. ועם זאת, יש הבדל עצום בין שני המקרים הללו. במקרה של עבד נרצע הוא מקבל עליו את שלטונו של אדם אחר ובמקרה השני הוא מקבל עליו את שלטונו של בורא עולם, וזה ההבדל הגדול.

לדעתי זה בדיוק מה שהפרשה שלנו רוצה לומר. אמנם, עבד נרצע לא נמצא אצלנו בפרשה אלא בפרשת משפטים, אבל המסר דומה וגם רש"י, בעקבות המדרש, בפירושו שם מביא ראיה מהפסוקים אצלנו. וכך אומר רש"י בשמות, כא, פס' ו' ד"ה "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ": ומה ראה אזן לירצע מכל שאר אברים שבגוף? אמר רבן יוחנן בן זכאי, אוזן זאת ששמעה על הר סיני 'לא תגנוב' והלך וגנב, תרצע. ואם מוכר עצמו, אזן ששמעה על הר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים' והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע.

במקום לקבל עליו את אדנותו של הקב"ה, הוא הלך והכפיף את עצמו לאדם אחר וזה חטאו.

העיסוק בחופש והגבלת השעבוד בפרשה מגיע כולו, מהגישה שגורסת כי אין בעלות מוחלטת, למעט בעלות של ה'. למשל: הדרישה לשמוט את הקרקע ולהפקיר אותה לשנה אחת- "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (כה, ד). האיסור במכירת קרקעות לעולם- "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (כה, כג). בעניין הריבית- "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים" (כה, לח). בחובה לשחרר את העבד העברי- "כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ" (כה, מב-ג). ובגאולת העבדים ויציאתם ביובל- "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱל-ֹהֵיכֶם".

ולאחר כל הפסוקים הללו מגיע הפסוק בסוף, שאוסר על עבודת אלילים ושמדגיש את האמירה הזו:
כדי לעבוד את ה' באמת, צריך להיות חופשי ולדאוג גם לחופש של האחר.
להשתעבד או לשעבד (אדם או אדמה) זה כמו לעבוד עבודה זרה, כי זה לקבל אדנות של משהו שהוא לא הקב"ה.

עבד ה', הוא לעולם חופשי!

מיכל אפרתי. נשואה לשי ואמא לשלושה חמודים. גרה בקיבוץ עין הנצי"ב. יועצת הלכה ומלמדת במדרשת עין הנצי"ב.



כדי לקבל דף פשרת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב