תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

13/12/2017
כ"ה בכסלו, תשע"ח, 13.12.2017
גיליון מס' 588
פרשת מקץ
על פוליטיקה ונחישות
מאת יתרו יעקבס, קיבוץ עלומים


ידועה לנו ההפרדה בתורה בין שמות ה': שם ההוויה מסמל בתורה את מידת הרחמים, ואילו השם א-לוהים מסמל מידת הדין.

בפרשתנו, פרשת מקץ, יוסף השליט "סוגר חשבון" עם אחיו על שמכרוהו לעבדות. הוא מעמיד את אחיו על דוכן הנאשמים, ואת עצמו כשופט. לכן, אין זה מקרה שבכל הפרשה השם שמייצג את מידת הרחמים איננו מופיע אפילו פעם אחת! ואילו "א-לוהים" מופיע שוב ושוב!

יוסף, הלא הוא צפנת פענח המצרי, למד היטב את כללי הפוליטיקה בתור השליט על כל ארצו. כל פוליטיקאי יודע, שהוא יכול להגיד מה שהקהל שלו רוצה לשמוע וזה לא מחייב אותו כלל. מה שקובע הוא רק מה שהוא עושה! בחלק האחרון של פרשתנו, אחרי שהשליח שלו מצא את הגביע המושתל בשק של בנימין, המשא ומתן בינו ובין יהודה מעניין ביותר בתור מו"מ פוליטי. הבה נזכור שהיה זה דווקא יהודה שאמר לאביו: "אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ" (מג,ט). לכן יהודה, ולא ראובן הבכור, הוא זה שלוקח על עצמו את התפקיד של הנושא ונותן מול השליט.

והנה פירוט המו"מ:

(בפי האחים, לפני שידעו האם הגביע יימצא, ואם כן, אצל מי): "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים" (מד,ט).

(בפי השליח של יוסף, שעושה את עצמו מסכים למה שהם אמרו, אך בפועל משנה לגמרי את הנאמר): "כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם" (מד,י)

(בפי יהודה בפני יוסף): "הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ" (מד,טז).

(בפי יוסף): "הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם" (מד,יז).

ואם יורשה לי לחרוג מתפקידי ולגלוש לתוך הפסוקים הראשונים של הפרשה הבאה, נמצא את סיום המשא ומתן:

(בפי יהודה, אחרי נאומו המרגש): "יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו" (מד,לג).

ואז, יוסף כבר לא יכול להתאפק...

נשים לב לכך שבכל אחת מחמשת השורות לעיל, התנאים הבסיסיים השתנו: מי ימות? מי יהיה עבד? כולם מסכימים עם כולם, וכולם משנים לכולם את התנאים הבסיסיים ביותר! ממש פוליטיקה!

ועוד הערה: יעקב, שחי 20 שנה אומללות בבית לבן הארמי/הרמאי, זה שחיתנו אותו עם אשה לא-אהובה, שהחליפו את משכורתו 20 פעם, ושאמר ללבן לפנים: "גְּנֻבְתִי יוֹם, וּגְנֻבְתִי לָיְלָה" (לא,לט), אותו יעקב שאנו הקוראים מקווים בסתר לבנו כל הזמן שבסופו של דבר תצא מצאצאיו משפחה מאוחדת ומלוכדת, והנה באה פרשת "מקץ" ושוברת לנו את החלום הזה.

אם כך אין זה מקרה, שבפרשתנו השורש ש-ב-ר מופיע 17 פעם, ואילו בכל יתר ספר בראשית רק 3 פעמים!

יעקב הוא אחרון אבותינו שנקבר במערת המכפלה. ממנו והלאה חברון היא מוקד תקוותינו וציפיותינו. עברנו מלהיות "מושל מצרים", מלהיות "המשביר לכל ארץ מצרים", דרך עבדות מצרים, יציאת מצרים, ועד ימינו של שיבת ציון וחידוש היישוב בארץ ישראל.

מי יתן ונזכה אנו ובנינו לראות גם את בניין בית המקדש, את ביאת המשיח, ותחיית המתים.

יתרו יעקבס, נשוי לשרה, שהיא ממקימי קיבוץ עלומים. שניהם פנסיונרים הנהנים לבקר באופן קבוע את ילדיהם ונכדיהם הרבים.






כדי לקבל דף פשרת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא. 
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב