תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

10/10/2017
כ"א בתשרי תשע"ח, 11.10.2017
גיליון מס' 579
פרשת בראשית
בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים
מאת אמיתי פורת, כפר עציון


שלוש פעמים נזכר בפרקי בראשית (א', כו-כז; ה', א-ג; ט', ו), שא-להים ברא את האדם בצלמו ו/או כדמותו. רובנו פחות מודעים לכך שמחוץ לשלוש פעמים אלו, לא נזכר עניין חשוב זה בכל המקרא כולו.

תחילה יש לבאר את משמעות הכתוב.
פרשננו הקדמונים, במיוחד מימי הביניים ואילך, נתקשו בביטוי זה שקראו בו "צלם" במובן צורני וחומרי, ולכן פתח מסוכן להגשמת האלוהות. כך למשל הרמב"ם ביארו כהשגה שכלית "ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בו, בצלם א-להים ברא אותו" (מו"נ, ח"א פ"א). אך גם אצל פרשנים חדשים אתה מוצא עניין זה כבפירוש קאסוטו (בראשית, עמ' 5- 35):

אין להטיל ספק בדבר שביטוי זה בתחילת יצירתו בלשון הכנענית… גשמי היה, בהתאם לתפיסה האנתרופומורפית של הא-להות באומות המזרח הקדמון. מאידך גיסא, כשאנו משתמשים בו בלשוננו המודרנית, ואומרים למשל כל הנברא בצלם, בודאי אין אנו קושרים בו שום אסוציאציה גשמית, ואין אנו מיחסים לו אלא את ההוראה הרוחנית שהאדם…מתקרב לא-להות במחשבתו ובמצפונו.

אולם קריאה ישרה ובלתי אפולוגטית עשויה לקרב אותנו למשמעות הפשוטה והעמוקה של הכתובים.

לרעיון המיוחד שהאדם נברא בצלם א-להים, ישנן שלוש משמעויות משלימות ומחוברות:
א. שהאדם הוא "במקום/ בתמורה ל "פסל של א-להים", ולפיכך הוא נציגו עלי אדמות ומכאן ייעודו ותכליתו.
ב. שהאדם הוא זכר ונקבה ומכאן שיש לו יכולת ותפקיד של הולדה ויצירת אדם וחיים בעצמו, וזה חלק מייעודו.
ג. שהאדם הוא המושל האחראי בבריאה (שתחת השמיים), וזה חלק מתפקידו.

במסגרת קצרה זו, לא נוכל להוכיח את הפירושים הנ"ל מהכתובים, ודי לנו בכמה הערות קצרות. משמעויות אלו מתבארות מתוך הכתובים עצמם (א' כו-כז; ה' א-ג; ט' ו), בהקשרם.
הפירוש הראשון, נובע קודם כל מכך שהמילים – 'צלם' ו'דמות', משמעם בכל המקרא – פסל, והאות "ב" במילה "בְּצֶלֶם" ו"בִּדְמוּת" משמעה "במקום" "בתמורה ל", כבדוגמאות בודדות במקרא (יהושע ו' כ”ו, מלכים א', ב' כ"ג).
נמצא שאף על פי שהמקרא כולו מתנגד בחריפות לעבודת הפסלים, באה ראשית התורה ומלמדת שאין לא-להים פסל, אלא תמורת פסל - מייצג חי, הנושא עדות לנוכחותו. לא 'פסל' מלאכותי עשוי חומר, אלא 'אדם' לבד. איסור הפולחן ל'פסל' כמובן קיים ועומד, אך לאדם 'כתחליף פסל' האל, יש איכויות א-להיות, מבחינת תפקידו בעולם ומבחינת קדושת גופו וחייו.

תפקידו וייעודו של האדם כנציגו של הא-להים עלי אדמות מתבטא בייחוד בשני העניינים האמורים לעיל: ביצירה והולדה - העמדת צאצאים ליישובו של עולם, ובאחריות לניהולו של העולם תחת השמים.
יכולת האדם וייעודו בהעמדת תולדות והמשכו של מעשה הבריאה והיצירה של האל, היא עניין שנזכר בכל שלושת הכתובים המזכירים "בצלם/בדמות א-להים" (א' כ”ח, ה' א'-ג' ואילך, ט' ז'). תפקידו של האדם למשול בבריאה, לשמור עליה ולפתחה אמור במפורש ב- א' כח, ובט' ב.
הפירוש הראשון והשלישי אמורים כמעט במפורש במזמור ח' בתהלים (ה'-ז'): "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ ; ו וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱ-לֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. ז תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו". ביאור "בצלם א-להים" במובן שהאדם עומד במקום פסל א-להים, הוא באמת פירוש חז"ל מפי הלל הזקן, שמפרש את חובת המרחץ והשמירה על ניקיון הגוף כנגזרת מהיותו נברא ב"צלם ובדמות" (ויקרא רבה, לד).
ביאור "בצלם א-להים" כייעודו של האדם בעמדת תולדות הוא בעצם פירוש חז"ל בכמה מקומות למשל: "דרש ר' אלעזר בן עזריה כל מי שבטל מפריה ורביה ממעט הדמות. מה טעם? 'כי בצלם א-להים עשה את האדם', וכתיב אחריו 'ואתם פרו ורבו' " (בראשית רבה, לד).

האם אין סכנות רוחניות ופסיכולוגיות בתפיסה זו? מדוע נעדר רעיון כביר ורב עוצמה זה מהמשכו של המקרא (מבראשית י' ועד סופו)? התייחסות לשאלות אלו תישמר לעת מצוא. מכאן שעם ההתחלה החדשה שלנו "מבראשית", עלינו ועל כל האדם, לקום בבוקר עם שיר חדש בלב, ומשימה עתיקה-חדשה לפעול להגשמת ייעודו בבחינת "בצלם א-להים".

אמיתי פורת, מזכ"ל הקיבוץ הדתי, בן וחבר כפר עציון.







כדי לקבל דף פשרת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא. 
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב