תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

15/10/2017
כ"ח בתשרי תשע"ח, 18.10.2017 
גיליון מס' 580 
פרשת נח 
התעצמות מול קרבה לה' 
מאת הרב עמית קולא, קיבוץ עלומים 

מה היה חטאם של אנשי העיר והמגדל? בחינת הפסוקים מלמדת שיש דברים בגו, אבל חטא מפורש לא מופיע.  

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים (יא,א): היש רע בשפה אחת, היש חולשה באחדות? הרמוזה כאן בעיית האחידות? אולי, אך רק ברמז. 

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר (יא,ג): היש קלקול בטכנולוגיה? בתיעוש? בהליכה מן הטבע אל היצירה האנושית? ואולי בהליכת האדם מן השדה אל העיר? 

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר (יא,ד): אולי, אך אין בפרשה ביטוי מובהק של שלילת התופעה.  

ואולי החטא טמון בפסוק הבא: וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם (יא,ד). אולי מתוארים כאן בני האדם כמי שרוצים לעשות מלחמה נגד בורא כל העולמים? – זו אכן דרשה נכונה – אך היא איננה כתובה בלשונה של הפרשה. 

הפרשה מתארת את חששם של בני האדם מן הפזור: פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (יא,ד): הם מבקשים לייסד עיר שתהיה מרכז לכל הקבוצות והיחידים. בלב העיר יוצב מגדל שיראה למרחוק. מעתה לא יצטרך האדם לחשוש. העיר והמגדל יוציאוהו מבדידותו. הוא יוכל לחוש תחושת בטחון בכל מקום שימצא (בקרבת העיר) וכך ידע שהוא לא לבד, שאחיו בני האדם, אתו. היש רע בכך? ואולי זהו מפעל חיובי? זו גם השאלה ששואל ה': וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם (יא,ה). אולם התרשמותו מרחיקה ראות. הוא רואה את הפוטנציאל הנפיץ של התוכנית: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת (יא,ו). 

מבנה לשוני כזה – "ויאמר ה' הן... ועתה...", מופיע בתורה עוד פעם אחת בלבד. לאחר האכילה מעץ הדעת ומשפט העבריינים, מתקבלת החלטה שאינה עונש על האכילה מעץ הדעת, אלא החלטה המבקשת לקדם פני הרעה: וַיֹּאמֶר ה' אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם (בראשית,ג,כב). בשני המקרים ה' מקדם את פני הרעה. הוא אינו מעניש את האדם אלא משית את כפו הגדולה וחוסם את האדם מלהתפתח לכיוונים לא רצויים. שקיעת האדם היא קללה המנוונת את חייו, עושה אותו תלותי, חסר כוח וממילא חוטא. התעצמותו של האדם היא סכנה לא פחות גדולה – הוא יגדל ויאמר שהוא ואפסו עוד וישכח את האל וערכיו - שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ (דברים לב,טו). בשני המקרים כשעומדת סכנת התעצמות אנושית שתוביל לקריסת הערכים – כשהאדם יחוש נצחי (עם האכילה מעץ החיים), יחוש בטוח מעל כל סכנה (עם בניית העיר והמגדל) מתערבת ההשגחה העליונה ומגבילה את האדם למקומו הראוי. 

כך מנסח את הדברים ספר משלי (בשינוי סדר הפסוקים): שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת:... רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי. פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה' וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱ-לֹהָי (ל,ז-ט). וכפי שמנסח הרמח"ל בדרכו הציורית: כִּי כָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַע, הִנֵּה הֵם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם, הָעֹנִי מִצַּד אֶחָד וְהָעֹשֶׁר מִצַּד אֶחָד... הַשַּׁלְוָה מִצַּד אֶחָד וְהַיִּסּוּרִין מִצַּד אֶחָד. עַד שֶׁנִּמְצֵאת הַמִּלְחָמָה אֵלָיו פָּנִים וְאָחוֹר.  

האם באמת כל התעצמות של האדם מוליכה לריחוק מא-לוהים? האם נגזר על האדם לצמצם את שאיפותיו ולקבוע את הגבול רחוק מן השמים כדי לא לעורר 'קנאה' בעליונים? פרשת העיר והמגדל משיבה לשאלות אלו תשובה חיובית. המשכו של ספר בראשית משנה את הכיוון ומוצא כי אפשרית התעלות האדם ללא גבול, ללא פגיעה בערכיו וללא סטייה מדרך האמונה. אבל זה שייך לפרשיה אחרת... 

הרב עמית קולא, רב קיבוץ עלומים. ראש בית המדרש של 'בית הלל'.




כדי לקבל דף פשרת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא. 
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב