תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

06/09/2017
ט"ו באלול תשע"ז, 6.9.2017
גיליון מס' 575
פרשת כי תבוא
מקרא ביכורים ווידוי מעשרות
מאת ישראל שי, משואות יצחק


הרמב"ן בהקדמתו לספר דברים, ובעקבותיו הרב דוד צבי הופמן, מחלקים את הספר לשלושה נאומים של משה רבנו. לנאום המרכזי קורא רד"צ הופמן 'נאום המצוות'. פרשת כי תבא פותחת בפרשיות מקרא ביכורים ווידוי מעשרות, שהם המסיימות את 'נאום המצוות' כפי מדגיש זאת הרמב"ן בפרשתנו.

מדוע מצוות אלו נבחרו לסיים את הנאום של משה רבנו?

לפני שנתיים בדף זה, הסביר מורדי שבט שהבאת הביכורים ווידוי המעשרות הם סגירת מעגל ותיקון לקרבן הצומח של קין ולקללת האדמה, בעקבות חטא אדם הראשון. ברצוני להוסיף כיוון נוסף: ארץ ישראל, ובהדגשה ארץ זבת חלב ודבש, היא מרכזית בייעודי עם ישראל.

בהתגלות הראשונה לקראת יציאת מצרים, הקדוש ברוך הוא מדגיש מהי מטרת הגאולה ומהי ההתגשמות המלאה שלה בארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג'):

ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ--אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

בתחילת ספר דברים מציין משה רבנו את המחויבות של עם ישראל לשמור את תורת ה', וגם זה בארץ זבת חלב ודבש (פרק ו'):

ב לְמַעַן תִּירָא אֶת- ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-חֻקֹּתָיו וּמִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ--וּלְמַעַן, יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ. ג וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֶיךָ, לָךְ--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ.

(וכן בדברי הנביא ירמיהו י"א, יחזקאל כ)

מכאן שהמטרה והייעוד של עם ישראל וגם ההבטחה של הקב"ה הם להביאנו אל ארץ זבת חלב ודבש, שם נשמור את כל חוקותיו ומצוותיו. ובסיומה של התורה, לאחר התגשמות הגאולה וקיום יעדי עם ישראל, יורש הארץ – האדם מישראל, מודה לריבונו של עולם על קיום ההבטחה.

במקרא ביכורים, דברים כו:

ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, ה'; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

ובוידוי מעשרות מכריז על העמידה בייעוד (שם):

יג וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל-מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְו‍ֹתֶיךָ, וְלֹא שָׁכָחְתִּי. יד לֹא-אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא-בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְלֹא-נָתַתִּי מִמֶּנּוּ, לְמֵת; שָׁמַעְתִּי, בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהָי--עָשִׂיתִי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. טו הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ--כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

לכן מצוות אלו מסיימות את התורה. התחילה התורה בהבטחה וביעוד, והיא מסיימת בקיומם.

העובדה שהן אלה שנבחרו לביטוי קיום ההבטחה והיעוד, מעידה על מרכזיותן של המצוות התלויות בארץ, במסגרת השלמת הייעוד עם ישראל בארצו. עם החזרה לארץ והתחדשות היישוב היהודי, התרחב והתפתח הלימוד והדיון במצוות התלויות בארץ. עדיין חסר ההוד של המצוות התלויות בארץ. רובן מצוות דרבנן שזכו לכל מיני הסדרים ופתרונות לקיום אגבי שלם, וחלקן תלויות במקדש שנזכה לראות בבנינו במהרה בימינו.

ישראל שי, חבר משואות יצחק. נשוי לרחלי - מרפאה בעיסוק. אב לשמונה וסב לשמונה כן ירבו. בעל תואר ראשון ושני בחקלאות. מגדל גידולי שדה בגד"ש דגנים - גד"ש משותף לנגבה ומשואות יצחק.





חסר רכיב