תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

08/08/2017
י"ז באב תשע"ז,9.7.2017
גיליון מס' 571
פרשת עקב
המתח שבין הקדושה לטומאה בחיינו.
מאת עמיחי אביעד, משואות יצחק

בפרשת ואתחנן אנו קוראים שה' לא נענה לבקשת משה להכנס לארץ. כל נסיונות משה נהדפו ע"י הקב"ה. משה מצטווה להכתיר את תלמידו יהושע למנהיג הבא. להכניסם ולהנהיגם בארץ הבחירה.

בפרשתנו ובפרשות אחרות אנו עדים למתח לא מובן ואבסורדי. למעבר חד מהתעלות בקדושה וברוחניות של הפרט והכלל. קבלת עול מלכות שמים, שמיעת עשרת הדיברות מהקב"ה, קבלת לוחות הברית מהשמים ע"י משה המנהיג ( שהתכונן לזה 40 יום ולילה במחיצת הקב"ה), עד לנפילה רוחנית אמונית שבאה לידי ביטוי בחטא העגל, שנעשה במין כישוף ע"י אהרון הכהן הגדול. חטא שגורם לה' כעס גדול עד כדי החלטה להשמיד את עמו ולבנות ממשה רבנו עם חדש טוב יותר.

משה לא מסכים עם הקב"ה ומבקש למצוא דרך לתשובה וסליחה. הוא מבקש לבנות את הרוחניות והקדושה של העם מחדש. הוויכוח בין ה' למשה מתנהל תחילה בשמים. ה' אומר למשה "קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (ט,י"ב). ברדתו חזרה לעם כצווי ה', כשהוא נשלח לראות מה קורה במחנה, יודע כבר משה שה' הסכים איתו, שנענה לבקשתו ולתפילותיו שלא להשמיד העם. כאן גם מתגלה גדולתו האמתית של משה המנהיג ואבי העם. הוא הרי יודע שלא יכנס לארץ, ולכן יכול היה לקבל רצון הקב"ה להשמידם מתוך גישה שאומרת כביכול, אני לא אזכה להכנס לארץ, אז גם אתם לא. אבל משה לא מוותר, הוא יורד מן ההר כדי לראות בעיניו את אשר מתחולל במחנה, "סָרוּ מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, מַסֵּכָה" (ט,י"ב).

בנקודה זו אנו תמהים איך העז משה לשבור הלוחות מהשמיים. "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם". (ט,י"ז) האם משה שבר הלוחות בכוונת מכוון, או שנשמטו מידיו מעוצמת הזעזוע והמעבר הבלתי מובן מקדושה עילאית לטומאת יצירת העגל ולעבודה זרה?

הפסוק מלמדנו שמשה שבר הלוחות בכוונה, אחרי שירד וראה את המחזה הנורא במחנה. "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". חז"ל ע"פ המדרש, מסבירים שמשה מלמד זכות על העם בשוברו את לוחות הברית. "מוטב תידון בפנויה ולא באשת איש" (שמות רבה מ"ו א) אשת איש שנטמאת תחת אישה-אין לה תקנה. לפנויה-יש תקנה. לכן משה שובר הלוחות ומשהה את המהלך של קבלת עשרת הדיברות ע"י העם שתחייב אותם מבחינה הלכתית. הם אמנם שמעו אותן מאת ה' ומאת משה בהר סיני, אך רק מרגע הורדת הלוחות לארץ מתחיל הציווי המעשי. משה מעכב זאת עד שיתפלל על העם ועל אהרן אחיו הכהן הגדול. עד שיעשו תשובה. עד שיטחן עגל העבודה זרה לאפר וייזרה בנהר. עד לאיבודו הטוטאלי, ללא כל זכר גשמי מהעגל.

כיצד ניתן להגיע מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ממעמד רוחני של קדושה נשגבה – מעמד הר סיני, לטומאת עבודה זרה בחטא העגל, בזמן סמוך כל כך?

נראה שרמת יראת השמים והדבקות בה' היא זו הנותנת הסבר מסוים לניגוד החריף בן התעלות בקדושה רוחנית, לטומאה ולעבירה כל כך קשה ומהותית. כלומר, כח ההתעלות בקדושה וכח הירידה בטומאה הוא אותו כח חזק המובנה באדם. זהו אותו הכח שיכול לעשות את המעבר המורכב הזה.

ככל שתהיה נטועה בנו יותר יראת שמים, אהבת התורה ודבקות באל. ככל שהאישיות שלנו וכוחנו האמוני יהיו ברמה גבוהה יותר, כזו שלא ניפול בזכותה חלילה למצבי קיצון מסובכים, כך נזכה בע"ה להגשמת הפסוק האחרון בפרשה כפשוטו "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם" (י,י'א). ולואי שנזכה.

עמיחי אביעד חבר משואות יצחק, נשוי לרבקה, אב לחמישה וסב לנכדים. עובד בצרכניית המשק ומכהן כיו'ר העמותה "להנחלת מורשת ביריה".






חסר רכיב