תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

22/05/2017

כ"ח באייר תשע"ז, 24.5.2017
גיליון מס' 560
פרשת במדבר
כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל
מאת חנה לבל, קבוצת יבנה


ספר במדבר, אליו אנו נכנסים בשבת זו למסע, נקרא בפי חז"ל "חומש הפקודים" על שם המפקדים הרבים הנזכרים בו. במפקדים נמנים יוצאי מצרים לסוגיהם. קשה להתעלם מן העובדה שהמניה כוללת את אלה שנגזר עליהם למות במדבר, כמו שנאמר "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם... וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה... עַד-תֹּם פִּגְרֵיכֶם, בַּמִּדְבָּר" (יד,כט-לג). רשי בפירושו אומר: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה... לידע מנין הנותרים...".

אך בספרנו מדובר על עוון ועונש ולא על חיבה "בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר-תַּרְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם--יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת-עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם, אַרְבָּעִים שָׁנָה; וִידַעְתֶּם, אֶת-תְּנוּאָתִי" (יד,לד).

הקריאה בספר במדבר מתארת מציאות קשה מאוד, רצופה בתלונות ועונשים. זו תקופת המעבר שבין העבדות במצרים לבין החיים העתידיים בארץ זבת חלק ודבש... איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

בתהילים מתוארת התקופה "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר וָאֹמַר עַם תֹּעֵי לֵבָב הֵם וְהֵם לֹא יָדְעוּ דְרָכָי" (צה,ה). תקופה קשה ובלתי מחמיאה לעם ישראל, מלווה בתלונה: "וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה" (כ,ה). גם בפי משה הוא מכונה "הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (א,יט ; ב,ז ; ח,טו).

ובכל זאת שירת האזינו אינה מזכירה, לא את האבות ולא את יציאת מצרים כראשית העם, אלא: "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן" (לב,י), וכן הושע והנביאים לדורותיהם ראו בתקופת המדבר תקופת הכנה ולימוד כפי שנאמר בדברים: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה'.. לְמַעַן עַנֹּתְךָ.. וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן... לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְהוָה יִחְיֶה הָאָדָם" (ח,ב-ג).

ירמיהו נביא הזעם והתוכחה, רואה ערב החורבן, דווקא נחמה בתקופת המדבר: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ב,ב). קדם לו הנביא הושע שמדגיש: "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" (ו,ו). והנביא עמוס משלים רעיון זה: "הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ה,כה).

חסד במדבר, האמנם?

רש"י מביא מדברי המכילתא דר' ישמעאל: "מארץ נושבת יצאתם למדבר, ואין צידה לדרך כי האמנתם בי". הרד"ק מביא את תרגום יונתן שרואה במילה "נעורייך" את תקופת האבות: "זכרתי לכם טובות ימי קדם, אבות אבותיכם שהאמינו בי". שד"ל מלמדנו: "נראה לי כי דבקות האדם מאל לא תיקרא חסד. 'חסד' תמצא רק בין אדם לאדם או מהאל לאדם".

פרק קל"ו בתהילים מלמדנו לראות בשלושה מוקדים את חסדי הקב"ה: בריאת העולם, יציאת מצרים וכיבוש הארץ. ובולט לענייננו הפסוק: "לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהילים קלו,טז).

גם הנביא עמוס רואה את תקופת המדבר כחסד של הקב"ה בדרך: "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה" (ב,י). והושע מוסיף: "וְאָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת" (יג,ה).

אכן החיים הלאומיים וגם החיים הפרטיים בנויים מעבר, הווה ועתיד. כל תקופה בעבר משפיעה ומקרינה על ההווה והעתיד. הדרך אל העתיד של עמנו, של תנועתנו, של קיבוצנו ושלנו, יש בה הרבה טעם אם היא זוכרת גם את הדרך שעברנו, גם אם לא תמיד היתה קלה, אך היה בה הרבה חסד ודעת ה'. והמדבר – שיר החסד הא-לוהי.

מצינו במדרש תנחומא: "הקיפן במדבר ארבעים שנה, אמר הקב"ה אם אני מוליכן דרך פשוטה עכשיו, מחזיקין איש איש בשדה וכרם ומבטלין מן התורה. אלא – אני מוליכן דרך המדבר, ויאכלו מן המן, וישתו מי באר, ותורה מתיישבת בגופן".

חנה לבל, אם לארבעה, סבתא לנכדים ונינים. חברת קבוצת יבנה שאליה הגיעה עם גרעין 'עציון'. במשך שנים רבות הייתה מורה, מחנכת ומדריכת מורים. כיום מלמדת שעורים למבוגרים, בספרות ובתנ"ך, בקבוצה ובסביבה.





חסר רכיב