תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

25/04/2017

ל' בניסן תשע"ז, 26.4.2017
גיליון מס' 556
פרשת תזריע-מצורע
לטהר את הנגוע
מאת ד"ר רחל רייך, עין הנצי"ב


טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ (ויקרא יג, מו).

לכאורה נראה שהתורה מתייחסת לצרוע כאל 'נגוע' שנגזר עליו להיות מודר מן החברה. רושם זה מתחזק לאור הפסוקים שבספר במדבר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ: מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם (ה,ב-ג)

ובהפטרה לפרשה אנו קוראים על ארבעה המצורעים השוהים מחוץ לעיר והמבקשים למסור עצמם לצבא ארם, שכן ממילא הם נחשבים למתים: מצורע חשוב כמת. זהו גם הרושם המתקבל מסיפור צרעת נעמן. מלך ארם פונה למלך ישראל כדי שירפא את שר צבאו נעמן מצרעתו, ומלך ישראל מזדעק: "..הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ...! (מלכים ב,ה) "

דרך אגב, מעניין לציין, ששלושה אישים שנוגעו בצרעת: נעמן, גיחזי ועוזיה, יוצרים בראשי תיבות שלהם את המלה "נגע".

הדרה זו של המצורע מעוררת קושי מוסרי: "האמנם", שואל הרב ביגמן בספרו 'יודוך רעיוני': "אין מחנה ישראל יכול להכיל בתוכו את מוכי הגורל, האם אינו מסוגל לשאת את התופעות החריגות האלה עד שמוציאים את המצורעים מחוץ למחנה? האם אין כאן התחמקות מהתמודדות, מראיית המציאות עין בעין".

הצרעת, בהיותה "נגע" ולא מחלה פיזיולוגית, אינה נבדקת ע"י רופא, כי אם ע"י כהן (המלה כהן חוזרת בקטע שלנו 56 פעם!), שעליו נאמר בספר מלאכי: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן. (ב,ו)

בקריאה מעמיקה יותר של הפרשה נגלה כי המגמה של פרשת המצורע אינה דחייתו המוחלטת של הנגוע.

התורה שואפת לטהר את המצורע, שדבק בו ליקוי רוחני הקשור להתנהגות חברתית פסולה (כגון לשון הרע או יוהרה) ולהשיבו אל חיי הקהילה, שם יוכל להמשיך לחיות חיים תקינים. המילים החוזרות ביותר בפרשת המצורע הן וראה הכהן. אם ספרתי נכון, הרי שהפועל לראות חוזר בפרשה לפחות 47 פעמים! הווי אומר – אין כאן נסיון להתחמק מראיית אומללותו של המצורע, אלא להיפך, מצוה על הכהן לצאת אליו שוב ושוב, לבדוק אותו עד שיוכל לטהר אותו – "וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים, וְטָהֵר" (טו,יג). גם כשיש הכרח להרחיק את המצורע, ברור שהיעד הוא : "וטהר".

המשורר הקיבוצניק בארי צימרמן ז"ל כתב בעניין המצורע כמה שורות רלוונטיות לחיינו הקיבוציים:

קדמונינו פחדו מן הצרעת
פחד נורא
ממחנם הרחיקו נגוע
ראו בו צרה צרורה

אך הנה נרפא הנגע
טומאה הפכה לטהרה
כמו צפור מכף ציד
נחלץ צרוע מצרה

יפה חכמת הקדמונים
גם לימינו
צרועים שונים הרחקנו
ממקומותינו

אך לא לנצח נגע – יש וירפא
אתמול צרוע באת – מחר תצא יפה
ומי שהמשל יאה לו כקולב
יתלה עליו את נמשליו.

ד"ר רחל רייך חברת עין הנצי"ב מרצה לתנ"ך. פרסמה חמישה ספרים בנושאים מקראיים.




חסר רכיב