תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

05/05/2021
כ"ג באייר תשפ"א, 5.5.2021
גיליון מס' 758
פרשת בהר-בחוקותי
מה בין שמיטה לשמיטה?
מאת הרב ארי סט, סעד


ראשיתה של פרשת בהר עוסקת בהרחבה במצוות השמיטה, תכליתה ואיסוריה השונים (ויקרא כה):

(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: (ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ: (ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: (ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:

בדרך כלל משמשים פסוקים אלו כר נרחב לעיסוק במצווה ובתכניה. אלא שאין זו הפעם הראשונה בה מוזכרת מצוות השמיטה בתורה. כבר בפרשת משפטים נאמר (שמות כג):

(י) וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: (יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:

מה טעם חזרה וכפלה התורה שוב את איזכורה של המצווה? מלבד ההבדלים בחובות המעשיות על החקלאי ("תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" או "לֹא תִזְרָע... לֹא תִזְמֹר... לֹא תִקְצוֹר... לֹא תִבְצֹר"), נדמה שגם בטעם המצווה נוכל למצוא פער בין שתי הפרשיות. במבט ראשון נראה כי בעוד פרשת משפטים מנמקת את החובה לשמט בנימוק סוציאלי של "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ" כדי ליהנות את האביונים, פרשת בהר מנמקת נימוק דתי – "שַׁבָּת לַה'". מטרת המצווה היא להבין מיהו הריבון והאדון, וממילא אין איזכור מיוחד של האביונים, אלא הדגש הוא על כך שלחקלאי, בעל הקרקע, אין יחס מועדף ליבול שגדל בשנה זו יותר משאר בני האדם – "לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ".

ברצוני להציע הסבר אחר לפער בין שני תיאורי השמיטה. לפעמים כשאדם עסוק בעשיית חסד ובנתינה לזולת הוא עלול לחוש תחושת פטרונות. האדם שיש לו, מעניק משלו למי שחסר לו. יש מי שנותן ויש מי שמקבל. הביטוי 'שתמיד נזכה להיות בצד הנותן' משקף היטב תפיסה זו. אלא שאפשר להתבונן על מערכת היחסים בין העשיר לעני גם בצורה שונה. האם רק נתינה חד כיוונית יש כאן? האם רק בעל הממון הוא הנותן והאביון פושט ידיו לקבל? בהרחבתו וביאורו לטעמה של מצוות הלוואה כותב ספר החינוך כך (מצוה סו): "שרצה הא-ל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במדת החסד והרחמים, כי היא מדה משובחת". זו אמירה מפתיעה מאוד. בדרך כלל מקובל לראות את האחר כמוקד המרכזי במצוות הנתינה כולן (צדקה - העני, הלוואה – הלווה, ביקור חולים – החולה, הלווית המת – הנפטר). בדבריו, מפנה ספר החינוך את הזרקור ממקבל הפעולה אל המבצע. את תכלית מצוות הנתינה לא נמצא רק במושא המצווה אלא דווקא בתיקון מידותיו ומעשיו של העושה. מפעולה לפעולה יתרחב ליבו ומנתינה לנתינה יתחדדו חושיו לזיהוי מצוקותיהם של הסובבים אותו. הנתינות, ככל שתהיינה רבות יותר ייטיבו עם הנותן בעצמו, עד שלפתע ישים לב שכלל לא ברור לו מיהו הנותן ומיהו המקבל.

פרשיית השמיטה בחומש שמות מתארת שמיטה חברתית שיש בה נתינה וסיוע לאביונים על ידי בעל הנכס ששומט את אחיזתו בו. פרשיית השמיטה בפרשת בהר מתארת גם היא שמיטה חברתית אלא שזו עולה על קודמתה שבפרשת משפטים. שמיטה שבה יד כולם שווה. אין בה נותן ומקבל, אלא אכילה משותפת של כל מי שרוצה ומעוניין – "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ".

נאחל לכל בית ישראל בכלל ולחברי תנועת הקיבוץ הדתי בפרט, שנתכונן כראוי לקראת השנה הבאה עלינו לטובה, ונזכה לשנת שמיטה משמעותית וליישום הערכים הגדולים הטמונים בה.

 

הרב ארי סט נשוי לנעמה ואב לחמישה. רב קיבוץ סעד. מלמד במכינת יונתן ובישיבת ההסדר בנתיבות







כדי לקבל דף פרשת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב