תנועת הקיבוץ הדתי
חסר רכיב

פרשת השבוע

03/07/2019
ל' סיון, תשע"ט, 3.7.2019
גיליון מס' 666
פרשת חקת
פטירתה של מרים
מאת מיכל חן, עין צורים

בפרשתנו, פרשת 'חוקת', נפרדים בני ישראל ממרים ומאהרון. שניים מתוך שלושת המנהיגים שליוו את מסעם למן היציאה ממצרים דרך הנדודים במדבר.

הפרידה ממרים מתוארת כך: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם" (כ, א) – עדכון יבש ואינפורמטיבי למדי. לא תיאור של בכי ומספד לא תיאור של צער... האמנם? ואם כן, מדוע?

למרים, אחות משה, חלק נכבד ביותר בתהליך גאולתם של בני ישראל ממצרים. ע"פ המדרש המובא בתלמוד – שיחה אחת של מרים עם עמרם אביה, שינתה את מהלך ההיסטוריה של עם ישראל, וכך מספר המדרש: "עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר פרעה: 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר: 'לשוא אנו עמלין'. עמד וגרש את אשתו. עמדו כלם וגרשו את נשותיהם. אמרה לו בתו: 'אבא, קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות'. עמד והחזיר את אשתו. עמדו כולם והחזירו את נשותיהם" (מסכת סוטה דף י"ב ע"ב).

מרים, בכוח נבואתה, ראתה מעבר לאופק את הגאולה הקרובה לבוא. היא זו שנטעה באביה, שראה באותה עת רק את שעת המצוקה – אמונה מחודשת בעתיד טוב יותר.

בהמשך מתוארת פעולתה הנוספת של מרים "מאחורי פרגוד הגאולה" (שם, שם) "היתה מרים מתנבאת ואומרת: 'עתידה אמו שתלד בן, שמושיע את ישראל מיד מצרים'. כיון שנולד משה נתמלא הבית, כולו אור. עמד אביה ונשק על ראשה. אמר לה: 'בתי נתקיימה נבואתך...' וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה 'בתי, היכן נבואתך?'". אך מרים לא נרתעת, עדיין בטוחה באמונתה: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ". (שמות ב',ד').

מרים מחכה לראות כיצד תהא הצלתו, ולרגע אין לה ספק שאכן יינצל ונבואתה תתגשם במלואה. ואכן, בעומדה עם כל עם ישראל על שפת ים סוף, רואה מרים בנס הגדול שהתרחש – את התגשמות נבואתה – ובסופה של 'שירת הים'. שנאמרה על ידי משה, לוקחת את התוף בידה ויחד עם כל הנשים יוצאות במחולות ועונה: "שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה...". (שמות ט"ו, כ"א).

דווקא בשל התרחשויות אלו, רועמת כל כך השתיקה של בני ישראל על מותה של מרים. מדוע לא מתואר אבל כלשהו? תחושת פרידה? העוול הזה צועק שבעתיים כשרואים בהמשך הפרק את הבכי והמספד של כל בית ישראל במיתתו של אהרון.

משה גרליק בספרו "פרשה ופישרה", מעלה את ההשערה שפעילותו של אהרון היתה ניכרת במחנה בני ישראל במשך כל שנות המדבר, ועל כן חש העם בחלל שנוצר עם מותו. מרים, לעומת זאת, הניחה אמנם שם במצרים את יסודות הגאולה, והפיחה אמונה בשעה הקשה ההיא – אך הדור החדש שנולד במדבר לא היה מודע למעשיה בעבר, ולא היה מקורב אליה כמו דור יוצאי מצרים.

ואני מוסיפה אפשרות נוספת – אולי דור המדבר דווקא היה מודע למעשה מצער של מרים, אשר חטאה "בהוצאת דיבה" בעניין משה והאשה הכושית, (במדבר י"ב פס' א-ה) וראו אותה בעליבותה כאשר הושת עליה עונש הצרעת.

בין כך ובין כך, נראה שהקב"ה תבע את כבודה של מרים כאשר מיד לאחר מותה נאמר: "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן". (שם כ',י"ב).

רש"י מציין במקום – "מ' שנים היה להם הבאר הזאת בזכות מרים".

במסכת תענית דף ט' ע"א ברש"י מובא: "באר ניתנה לישראל בזכות מרים. מתה מרים – נסתלק הבאר".

בני ישראל נצטרכו להכיר בהסתלקותה של מרים ולהבין שבזכות אמונתה מפכים חייהם, כמו מי הבאר שנבעו בזכותה.

מיכל חן, נשואה ליהודה, אם ל-4, סבתא לי"ג נכדים. חברת קיבוץ עין צורים. שימשה בתפקידים שונים בקיבוץ. מחנכת ויועצת בעבר ולומדת הרבה בהווה.




כדי לקבל דף פשרת השבוע בדואר אלקטרוני, יש לשלוח הודעה אל: webmaster@kdati.org.il 
 ולרשום subscribe בשורת הנושא. כדי להפסיק, יש לכתוב unsubscribe בשורת הנושא.  
תגובות למאמרים וכן הצעות לכתוב מאמרים, יש לשלוח אל: amudim@kdati.org.il
חסר רכיב