נכתב ע"י עין הנצי"ב
אבא נולד בהולנד ב-1930, תר"צ, להוריו חיים שלמה ויוז'ינה. בן שלישי מתוך שישה ילדים, בלונדיני עם עיניים כחולות.
כשהנאצים נכנסו להולנד, דאגה המחתרת ההולנדית למקומות מסתור לכל בני המשפחה. למחרת בר המצווה שלו, הועבר אבא למשפחת איכרים בדרום הולנד. שם הוא למד לעבוד ברפת, בשדה ובעוד ענפים בחקלאות. הודות למשפחה המסורה שדאגה לו ימי המלחמה עברו על אבא די בטוב.
בתום המלחמה הסתובב סבא, חיים שלמה, ברחבי הולנד, ואסף את כל ששת ילדיו. תקופה קצרה חיו כל בני המשפחה ביחד, אך זה גרם לקשיים בגלל הנתק הממושך ובליל הניבים שבו הם דיברו.
אבא עבר להכשרה של הבח"ד, ומשם החברים עלו לארץ כקבוצה, והגיעו למקווה ישראל. אחרי "מקווה" הגיעה חבורת ההולנדים העליזה לעין הנצי"ב. קצת אחר כך הגיעו חברי ההכשרה הבלגים ממרקיין.
כאן נפגשו אבא ואמא, נישאו, והקימו משפחה לתפארת. חמישה ילדים, עשרים ושלושה נכדים ושלושים נינים. כן ירבו.
וכפי שאבא ואמא אומרים – זה ניצחונם על הנאצים.
במשך השנים אבא התמסר לעבודה ברפת ובלול, והיה ממקימי פלצי"ב, והקים את המחלבה. כשלצערו ולצער כולם, נסגרה המחלבה, עבר אבא לעבוד במטבח ובמרכולית. אבא אהב כל עבודה שהוא עבד בה, והשקיע בה את כל נשמתו.
אבא לא היה איש של דיבורים, הוא היה איכר, כפי שלמד בהולנד. הוא לא כל כך אהב ללמוד, ובגלל המלחמה הוא גם לא הספיק.בשלב מסוים יצא לחצי שנת לימודים בישיבת "כרם ביבנה" מטעם הקבה"ד.
בשנותיו האחרונות, כשחלה, אמא טיפלה בו במסירות אין קץ. בשנה האחרונה אבא היה בנווה עינ"ב, וזכה לטיפול מכל הלב.
מסירותה ואהבתה של אמא לאבא ראויה להערצה ולחיקוי. לימדתם אותנו ואת ילדינו מהי משפחה.
יהי זכרו ברוך.
בתו, מרים פורייטר