9 תשרי תשפ"ד 8 )1( 801 | עמודים םויה ונמלועב תוביוחמו תויתליהק לע על קהילתיות ומחויבות בעולמנו היום ממשיכים את תורתו של יוסקה אחיטוב שייקה אל עמי ) היה חבר קיבוץ 2012–1933( יוסקה אחיטוב ז״ל עין צורים ואחד מההוגים ואנשי הרוח החשובים והמשפיעים בתנועת הקיבוץ הדתי. ומעבר לכך היה בראש ובראשונה מורה, איש חינוך, שהטביע חותם בתלמידיו ובכל מי שפגש בו. לאחרונה יצא לזכרו הספר 'השיעור של יוסקה: תלמידים ממשיכים את תורתו', שבו כתבו תלמידיו ותלמידותיו במגוון נושאים היונקים משיעוריו ובהשראתו. בערב השקת הספר בחר תלמידו, שייקה אל עמי, בן קיבוץ סעד, לדבר על האופן שבו תורתו של יוסקה מלווה אותו היום, בפעילותו להגברת הקהילתיות העירונית, לצמצום הניכור ולתיקון חברתי. יוסקה היה מחנכי, רבי ומורי המובהק. גם אחרי שנים רבות, קולו ותורתו ממשיכים ללוות אותי בחיי. אבקש לדבר כאן בקצרה ברוח מורשתו, על נושא התחדשות קהילתית כמנוף להתחדשות רוחנית ולתיקון חברתי. על כריכת הספר החדש שכתבו תלמידיו לזכרו, ברקע תמונתו המוארת, מופיע בכתב ידו של יוסקה קטע ממאמר שכתב בשנת ), בשאלת 'מקומה של מערכת הייעוץ הפסיכולוגי 1979 תשל״ט ( בתוכנו'. יוסקה מדבר שם על תופעת הניכור שהולכת ופושטת בחברה, ועל תפקידו של הקיבוץ בהתמודדות עמה: סבורני שניתן לומר שמסימניה המאפיינים של החברה הקיבוצית, ואולי הסמן המובהק ביותר שלה, הוא הזיקה האנושית החמה שצריכה להתקיים בתוכה. מדברים היום הרבה על תופעת הניכור הקיימת בחברה הכללית המערבית, הרחבה. אינני מכיר מונח טכני חד שיבטא את ניגודו והיפוכו של ה״ניכור״, אך החֶברה, אשר מעצם מהותה צריכה לאפיין את היפוכו של הניכור, היא החברה הקיבוצית [...] במה מתאפיין סממן זיהוי זה שלנו, היפוכו של הניכור? בתחושה של כל חבר וחברה שאכפת לזולתו ממנו, שיש מי שמאושר באושרו שלו ועצוב בעיצבונו שלו, שיש אוזן הקשובה לתוכניותיו, לחלומותיו, לבעיותיו, שיש לו עם כסממן מי להתייעץ. ואולי תסכימו איתי לכנות סממן זה ]...[ .הזיקתיות משום כך, רק טבעי הוא שנפתֵח בתוכנו את הכלים ואת המסגרות שיעזרו לנו בהעמקת הזיקתיות, ואשר, במקרים חריגים, ימלאו אנשי המקצוע, פסיכולוגים, יועצים חינוכיים, עובדים סוציאליים, וכיו״ב, את תפקידי הזיקתיות באותן פינות של חיינו שבהן פחתה עוצמת 1 הזיקתיות, ואולי עד כדי ניכור הגיעה. ), זיהה יוסקה 1995 בספרו 'על גבול התמורה' משנת תשנ״ה ( את תופעת ההתחדשות הקהילתית כאחת ממחוללי העתיד הישראלי. ״סבורני״, הוא כתב באופטימיות אופיינית, ״שאחד הסיכויים היחידים להתמודד כראוי בתרבות המתועשת [ואני מניח שאם היה כותב זאת היום, היה מדבר על תרבות ההמונים של התקשורת האלקטרונית, ועולם הרשתות החברתיות] - הוא בתוך המסגרת הקהילתית, אשר תהיה בעלת אקולוגיה ייחודית, ותעמיד מול הקולות המטשטשים הללו, תרבות מקומית והוסיף: 2 ויצירתית״. דומני שניתן לראות כיום ניצנים של יצירות חברתיות קהילתיות מקומיות בעלות אופי ייחודי, השונה מאלה שהיינו רגילים אליהם עוד לפני כמה עשורים [...] ההרגשה היא כי אנו עומדים בפני מציאות חדשה, אשר בה יכולים לחבור יחדיו תהליכי שינוי חברתיים בקהילות השונות של הציבור הדתי עם ניצנים של התפתחות מקבילה רעיונית מתוך ארכיון המשפחה. ההדגשה במקור. 1 על גבול התמורה: עיון יוסף אחיטוב, 'הרהורים על התחדשות הקהילתיות', 2 .304 , ירושלים תשנ״ה, עמ' במשמעויות יהודיות בימינו הכוח המאורגן הקיים במשפחה המורחבת. השיתוף נמצא בעיניו נחוץ מכורח השיקול המעשי, בהיותו מעניק תנאי פניות לצרכיו הרוחניים והתרבותיים של החלוץ היהודי, שלא יוכל כל חייו לשאת לבדו מבוקר עד ערב, כמו מוז'יק רוסי, את עומס חיי האיכר. הקיבוץ, כרעיון חברתי, הציע בהיבט זה 'חמולה' יהודית המתארגנת על בסיס בחירה ואחווה קבוצתית, ולאו דווקא על בסיס חיבור משפחתי ביולוגי. אתגר חדש אכן, תמו ימי בראשית של המפעל הציוני, אולם נוצרו אתגרים חדשים לא פחות מורכבים, והם דורשים צורות התארגנות חדשות בהתאם. בבשורת המדינה המודרנית תלו תקוות שתצליח למלא את מלוא הפונקציות החברתיות שכביכול עבר זמנן - משפחה, חמולה ושבט. הפרט ייחל למציאות חדשה שתאפשר לו במסגרת המעטפת המדינתית התומכת, להשתחרר מעול כבלי משפחה והחמולה. אלא שהמדינה, למרות מכלול מאמציה, מתקשה עד מאוד במילוי מלוא מעטפת הצרכים של הפרט מלידה ועד זקנה. ריבוי העמותות במגזר השלישי הוא אחד הביטויים לקשיי המנגנון הניהולי המדינתי בהענקת מענה למכלול הדרישות. הקשיים מתעצמים במצבי משבר. משפחות שכולות של חללי צה״ל למשל, כמו גם משפחות נכי צה״ל, אשר זוכות לתמיכה מוסדית של משרד הביטחון, מתמודדות מעניניי דיומא , בוגר נתיב מאיר וישיבת גרשון הכהןאלוף במיל' הר עציון. בעל תואר שני בפילוסופיה וספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית. מילא תפקידים רבים בצה"ל ובהם ראש חטיבת תורה והדרכה במטכ"ל, מפקד עוצבת געש, מפקד המכללות הצבאיות, מפקד הגיס הצפוני ועוד. עם קשיים רבים שאין דרך להתגבר עליהם ללא תמיכה משפחתית וקהילתית. החברה הישראלית, הנתונה במאבק קיומי מתמשך, לא יכולה להרשות לעצמה לשגות באשליית קיום עצמאי לתא המשפחתי הגרעיני. כולנו מודעים לחרדה ההולכת ומחלחלת בקרב שכבות רחבות בחברה הישראלית לגבי עתיד קיומנו במדינת ישראל. הורים רבים מתקשים לשאת את הגלות המתחדשת של בניהם ובנותיהם המבקשים להם עתיד חדש בברלין, בניו יורק או בקליפורניה. כאן ניצבת בשורת הקהילתיות כחישוק תומך. בעולם המציע ניידות עובדים גלובלית, במיוחד במקצועות ההיי טק, שאנו כה גאים בהצטיינותנו בהם, העוגן המשמעותי היכול למשוך דור צעיר לחיות כאן את חייו טמון בפוטנציאל הקהילתיות. המאמץ לכינון צורות קהילה חדשות הוא מתווה לרוח חיים מחודשת, המחוברת גם לצרכים הרוחניים הייחודיים של כל אדם יהודי. קהילתיות ממשית זקוקה לתוכן דורית. ־ממשי בעל משמעות רב במשנתו המקיפה של אמנון שפירא הוצבה בשורה לחיבור אוצרות המורשת היהודית אל מארג החיים הישראליים. בחזונו ביקש קהילה ישראלית המתפתחת מתוך שילוב בין החוויה הרוחנית היהודית, לבין צורכי הקיום החומריים של חברי הקהילה. את השילוב הזה הציב כמסד הכרחי לכינון ישראלית. סמלי ביותר ־מחודש של קהילתיות יהודית שאמנון נלקח מעמנו בימים אלה, של טלטלה וחרדה גדולה. העוגן המשמעותי היכול למשוך דור צעיר לחיות כאן את חייו טמון בפוטנציאל הקהילתיות. המאמץ לכינון צורות קהילה חדשות הוא מתווה לרוח חיים מחודשת, המחוברת גם לצרכים הרוחניים הייחודיים של כל אדם יהודי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=