Paul Talbot on Unsplash : צילום 7 תשרי תשפ"ד 6 )1( 801 | עמודים הליהקל םדאה תקושת תשוקת האדם לקהילה הרהורים על הצורך בקהילתיות בזמננו גרשון הכהן לזכרו של פרופ' אמנון שפירא ז״ל, איש טירת צבי, מחנך ומדריך בני עקיבא כל חייו, איש תורה ועבודה בכל מהותו, שהלך לעולמו השנה. לפני כשנתיים הזמין אותי אמנון לכתוב לביטאון הקיבוץ הדתי 'עמודים' על חיוניות הקהילה בחיי האדם. מבט על הטלטלה הסוחפת את הרחובות מגלה הזדקקות נואשת של ישראלים לחיבור לקהילה, לחיבור לרעיון ולמאבק שמעניק משמעות. המוני האנשים היוצאים יחד לרחובות ולדרכים, ומבטאים חרדה לעתידם, אינם רק שיכורים מהצלחת המחאה; הם גילו מחדש את חדוות השייכות הקולקטיבית. עם קריסת תנועות הפועלים, אנשים הפכו לבודדים בפינה וברחוב. חדרי האוכל בקיבוצים נסגרו ואין להם בתי כנסת להתחבר בהם לקהילה. פתאום נוצרה חוויה גדולה של חיבור קהילתי וזה סיפור ענק שמספר עד כמה הסיפור הליברלי מופרך מיסודו - האדם הוא קודם כול יצור קהילתי ורק אחר כך ישות אינדיווידואלית. האדם זקוק למשמעות שמעבר ללחם ולשעשועים. ההפגנות מבטאות את הצורך בחיבור של האנשים הבודדים למאמץ מלוכד. רק כאן מתחיל האדם לחיות חיים משמעותיים. לכן המומנטום הזה לא ייעצר. הסיפור המוביל כאן הוא מאבק על לב זהותו של הסיפור הציוני. המצב הישראלי - אובדן הקהילה במשבר העידן החדש, בשורת הקהילתיות שבה להיות כורח בלתי נמנע. מדובר בצורך כולל, רחב בהיקפו, מעבר למה שניתן למצוא במפגשי חוויה קהילתיים, כמו אלה שמספק בית כנסת נחמד או מועדון פעיל ביישוב קהילתי. המשפחה הגרעינית הקטנה, זו המתקיימת בתא משפחתי של זוג הורים וילדים, מתקשה למלא את מכלול הדרישות בין העבודה לבית. מדובר בעומס מחויבויות המוטל על כתפי ההורים לא רק בשנים הראשונות של גידול ילדים צעירים, אלא גם במכלול התפקידים והמטלות בגיל בגרות, וגם כשהילדים שבים הביתה לאחר השירות הצבאי. עולם העבודה השתנה לבלי הכר. צעירים משתלבים בעבודה סדורה בגיל מאוחר מן העבר. הגיל הממוצע שבו צעירי ישראל משוחררי צה״ל מצטרפים ללימודי השכלה , והדבר משפיע 24 גבוהה עומד על כמובן על גיל ההשתלבות בעבודה. גם מחירי הדירות משפיעים על הנטל הכולל: במשכנתא הכבדה מתחייב החזר חודשי גבוה, הגורר שעבוד לשעות עבודה רבות ואינטנסיביות. עולם העבודה החדש, גם בהיי־טק, חולל עבדות חדשה המתבטאת בשעות עבודה שמעבר לשמונה השעות, שהיו נורמה במאה הקודמת. בארוחת שבת בבית חברים בירושלים השתתף זוג דתי בורגני טיפוסי של שכונת קטמון. הם סיפרו שילדיהם, , הודיעו שלא יוכלו 25 שעברו את גיל להביא ילדים לעולם אם הם כהורים לא יירתמו לסייע. והציפייה אינה רק לסיוע כספי. מה כדאי ללמוד מהמשפחה הדרוזית והערבית? התבוננות בהתנהלות המשפחה המורחבת בחברה הערבית והדרוזית יכולה להעמיד מודל אחר להשוואה. התא המשפחתי הגרעיני בחברות אלה משולב במשפחה המורחבת גם בערבות הדדית כלכלית וגם בביטוי פיזי של צורת המגורים. סבא וסבתא, דודים ודודות, נוכחים בחצר אחת משותפת באורח המחולל שילוב יעיל במרכיבי הנטל היומיים. יש לכך כמובן גם מחירים מעיקים, אולם מעניין לגלות שבין היהודים מתקיים אורח חיים דומה דווקא במשפחות עשירות, שיכולות לרכוש נחלה במושב בסביבת גוש דן, ולקיים בה מרחב חיים משפחתי משותף רבדורי. דבר זה יכול ללמד על חיוניות הצורך במרחב חיים פיזי המשלב שותפות משפחתית רחבה. היגיון התנהלות נוסף של המשפחה הערבית מתבטא גם בעולם העבודה, ביחס המכונן זיקת מעסיק למועסק. נתבונן לדוגמה בשוק המשאיות, המצוי בחלקו הגדול בידי נהגים ערבים. לכאורה, התופעה יכולה להיות מוסברת בהתרחקות יהודים מעבודות הצווארון הכחול ובמידה מסוימת ההסבר נכון, אבל חבוי כאן נושא נוסף שלמדתיו במרכז הובלה של צה״ל, כשעברתי לפני שחרורי קורס לנהיגת רכב משא כבד. נהג יהודי חסר ניסיון יתקשה למצוא עבודה, כי המעסיק היהודי, בעל המשאית, מוכוון בשיקולי בחירת העובדים על ידי שיקול קר של חישובי עלות-תועלת. למה לו לסכן משאית יקרה בידיים לא אמונות? הצעיר הערבי, לעומתו, יקבל עבודה ויצבור ניסיון חיוני, כיוון שהשיקול המנחה את בעל המשאית הערבי להפקדת המשאית בידיו הוא סולידריות משפחתית. הדוד ייתן עבודה לאחיין מתוך תודעת חובה משפחתית. בעבר, במאה הקודמת, גם אותנו הנחו שיקולי סולידריות, אלא שמערכת הערכים שיובאה אלינו מארצות הברית, סחפה אותנו למקום אחר. חשוב בעניין זה להעמיד לדיון ביקורתי את מאמרה של שרת שקד 1 המשפטים לשעבר איילת שקד. מציבה במאמרה את תחרות השוק החופשי כדרך לחירות האדם. בשם היגיון זר, שהוא מוצר מדף אמריקאי, המופץ על ידי אנשי שלומנו 'פורום קהלת', הובילו שרי החקלאות את החקלאות הישראלית לאבדון. ובכן, דווקא החברה הערבית יכולה ללמדנו שיעור חשוב בסולידריות כעיקרון מנחה בשוק העבודה. ידוע כי בשעות משבר ובמבחן מצבי חירום, חברה ליברלית המבוססת רק על פרטים אינדיבידואליים, חלשה יותר מחברה בעלת לכידות קולקטיבית. מחקר שבחן השוואתית את עמידתה הרופסת של הקהילה הערבית ביפו בימי מלחמת העצמאות, לעומת עמידתה הנחושה של הקהילה הערבית בירושלים, הסביר את ההבדל בעוצמת החיבור החמולתי של הקהילה בירושלים שהייתה מסורתית יותר, לעומת קהילת יפו שכללה מהגרי עבודה רבים ללא חיבור חמולתי. כמובן, יכולים לשאול אותי האם אני באמת מתכוון שנעבור לחיות במבנה של חמולות כמו החברה הערבית? כאן מונחת תמצית בשורת הקהילתיות שהובאה לחיי היהודים בהקמת דגניה ובהופעת רעיון הקיבוץ. יוסף טרומפלדור, שביקר בדגניה , ידע לאפיין את נחיצות אורח ההתארגנות השיתופי, 1912 בדווקא מתוך הכרת צרכיו המיוחדים של החלוץ היהודי. כבר אז הסביר כי רק בצורת התארגנות משותפת יתאפשר ליהודים (תשרי תשע״ז). 1 ,השילוח איילת שקד, 'מסילות אל המשילות', 1 מענייני דיומא המשפחה הגרעינית הקטנה, זו המתקיימת בתא משפחתי של זוג הורים וילדים, מתקשה למלא את מכלול הדרישות בין העבודה לבית. מדובר בעומס מחויבויות המוטל על כתפי ההורים לא רק בשנים הראשונות של גידול ילדים צעירים, אלא גם במכלול התפקידים והמטלות בגיל בגרות, וגם כשהילדים שבים הביתה לאחר השירות הצבאי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=