עמודים - ביטאון הקיבוץ הדתי - תשרי תשפ"ד

58 59 תשרי תשפ"ד )1( 801 | עמודים לזכרם לזכרם מיכאל מרדכי (מייק) נעמן ז״ל 5.10.1939 נולד: כב בתשרי ת״ש 13.4.2023 נפטר: כב בניסן תשפ״ג קבוצת יבנה אבא, אנחנו נפרדים ממך לאחר שבועות ארוכים של סבל וכאבים, שמחים שלפחות הימים האחרונים עברו עליך ברוגע ובשלווה כפי שהיית רוצה. הוריך, שמואל ורחל, היו ממייסדי הקיבוץ. עברת ילדות לא פשוטה, בימים שבהם האיזון בין ערכי הקיבוץ וערכי המשפחה התערער. התמודדת עם שיתוק הילדים שבו חלית בילדותך, ולמרות זאת, ניסית להיות האבא הכי טוב שיכולת. היו לך תחביבים רבים: אהבת שירה, אהבת קריאת ספרים, למדת המון, גם לבד וגם עם חברים. כתבת שירים לאירועים משפחתיים וגם למגירה, היית איש שיחה מעניין בנושאים מגוונים, הקמת ביחד עם אמא בית שמח. היה חשוב לך שנהיה אנשים טובים וערכיים. היו לנו הרבה רגעי צחוק יחד. עשית רבות במהלך חייך בהתנדבות, בהדרכת הורים בבית הסוהר, בחברה קדישא, בעזרה לאנשים מבוגרים בקיבוץ. לימדת ילדים את הקריאה בתורה לקראת בר המצווה, היה חשוב לך מאוד הדיוק. הייתה לך אוזן מוזיקלית חדה והיה לך קשה לשמוע זיופים ושינויים במנגינות בתפילה. היית אומר בציניות שהחזן מלחין עכשיו מנגינה שלעולם לא יחזור עליה. דאגת מאוד לבריאותך דרך תזונה בריאה ומאוזנת ושמירה על הגוף. לאחר שנפלת ושברת את פרק הירך, החלטת לעבור לבית סביון בראש צלול ומפוכח, כי רצית להיות בחברת אנשים. מילאת את ימיך בפעילויות של חוגים, לימודים ויצירה, והפכת לאדם עסוק מאוד. לאורך כל השנים היית חד מאוד; מעורה בכל הקורה בקיבוץ ובמדינה, ואת דבריך תיבלת בציניות במינון המקובל. בכל ביקוריי אצלך הייתי פוגש אותך בעשייה, בקריאה, בבישול שמאוד אהבת, או בהאזנה לשירים עבריים. אנחנו רוצים להודות לאנשי קבוצת יבנה שהיו איתנו בתקופה האחרונה, בהבעת התעניינות, בעזרה עם אבא ובביקורים אצלו. תודה מיוחדת לכל צוות בית סביון ולד״ר מיטל, שבשבועות האחרונים, בשקט, במקצועיות ובהרבה ענווה דאגה לאבא גם מאחורי הקלעים בשהותו בקפלן. תודה רבה לאלי מוזס שעזר לאבא בשנים האחרונות בשקט ובשלווה האופייניים לו. הייתם עמנו כולכם גם בלבכם ולא רק מתוקף תפקידכם. אבא אנחנו נפרדים ממך , אוהבים ומתגעגעים. , בשם כל המשפחהאליאבבנך, יהודית מוסנזון ז״ל 15.5.1936 נולדה: כד באייר תרצ״ו 15.5.2023 נפטרה: כד באייר תשפ״ג סעד אמא נולדה בכפר אברהם ליד פתח תקווה. הוריה היו מהמייסדים, ושם גדלה בעוני ובמצב משפחתי מורכב. בגיל הצטרפה לחברת הנוער בסעד, ובמשך למעלה משבעים 14 שנה סעד הייתה עבורה בית אהוב. במהלך השנים עבדה בטיפול בתינוקות ופעוטים, כמחסנאית בגדים ועוד. בכל מקומות העבודה מילאה את תפקידה במסירות ובאחריות. במקביל לעבודתה, תמיד למדה נושאים מגוונים, השתתפה בהתמדה בשיעורי התורה בקיבוץ, הקפידה להתפלל שלוש תפילות ביום, ועסקה במעשי חסד רבים. כשהגיעה לגיל פרישה, הקימה את ‘יד שנייה’ לטובת רבים מהקיבוץ ומחוצה לו. בגיל צעיר התאלמנה מטיבי ז״ל, ומאוחר יותר נישאה בשנית ליעקב-חורכה ז״ל. בנתה משפחה לתפארת וזכתה בע״ה לנכדים ונינים רבים. אמא היתה טבעונית שנים רבות, ובכך הקדימה את זמנה... היא חינכה אותנו לרפואה טבעית, גם כשזה היה כרוך במאבקים מול המטפלות בבתי הילדים. בכל דרכיה של אמא ניכרה אמונתה הגדולה בקב״ה. הייתה גומלת חסדים לכל נזקק ונצרך, ונתנה צדקה לצורכי קודש ולצורכי חול. ביקור חולים היה אצלה דבר שבשגרה: אנשים בודדים, אנשים שחלו או שסתם היו זקוקים לאוזן קשבת, נוספו מיד לסיבוב היומי. את כל זאת עשתה בפשטות, צניעות ושמחה, ומתוך ראיית הטוב. בימיה האחרונים נאלצנו לפנות את אמא מסעד לבית בתה תמר, בגלל המצב הביטחוני. כך הסתובבו הדברים שאמא השיבה נשמתה לבוראה ביום הולדתה ובמקום הולדתה, בכפר אברהם. , אך זכינו להיפרד 87 לא יכולנו לשמוח עם אמא ביום הולדתה ה־ ממנה באהבה, והיא הלכה לעולמה מוקפת בילדיה, נכדיה וניניה. נזכור אותה כחפצת חיים, אוהבת ימים לראות טוב. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים. המשפחה דבורה דויטש ז״ל 18.11.1926 נולדה: יב בכסלו תרפ״ז 17.6.2023 נפטרה: כח בסיוון תשפ״ג שלוחות דבורל’ה למשפחת הברמן נולדה וגדלה באזור הגבול שבין צ’כוסלובקיה והונגריה, בעיר אושהורוט. בגיל שלוש התייתמה ילדים. כשהחלו העננים להחשיך מעל שמי 11 מאמה שהותירה אירופה, אחותה צילה ז”ל, שחיה בישראל, שלחה למשפחה סרטיפיקט אחד שהצליחה להשיג. המשפחה ערכה ישיבה , תקבל את הסרטיפיקט. וכך, במסע 14 והוחלט שדבורל’ה, בת ה־ שהיום ייחשב דמיוני, אם לא בדיוני, לבושה בשמלת שבת לבנה ואוחזת בידה מזוודה קטנה, נסעה נערה צעירה ברכבות ובמעבורת לארץ ישראל המנדטורית. דבורל’ה פגשה את אשר. הם התחתנו ובנו בקיבוץ שלוחות – שנמנו עם מקימיו – משפחה גדולה לתפארת. לפני כעשר שנים הלך מאיתנו אשר ז”ל, ואחיה של דבורל’ה, אפרים, נפטר לאחר כמה שנים. דבורל’ה הלכה מאיתנו בשבת פרשת קרח. בשולחן השבת למדנו שעבודת השם צריכה להיות כמו סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. מצד אחד לשאוף להתקרב אל בורא העולם, ומצד שני לעמוד על קרקע איתנה. ובתווך, לעלות במדרגות הסולם, מדרגה אחר מדרגה, בלא דילוג ובלא קפיצה, ולעשות את התפקיד שהועיד לנו הבורא. אנחנו יכולים להעיד עלייך שכך היית. ממגורים בשוחות שחפרתם כדי להתגונן מצליפות הערבים, בחום היוקד עד מאוד של עמק המעיינות, להקמת קיבוץ לתפארת, ירוק ובטוח. משרידי השואה ליישוב הארץ שלנו, משגשגת ופורחת, דרך הקמת משפחה גדולה: בנים ובנות, חתנים וכלות, נכדים ונכדות, נינים ונינות, ואף חימש וחימשית! אנו נזכור תמיד את הכנסת האורחים הנדיבה שלך ואת הריחות הנפלאים שהיו בבית בסופי שבוע. כל אחד ואחת מהילדים ומהנכדים זכה לקבל את אשר אהב מהעוגות והעוגיות מעשי ידייך הברוכות. לא בחלת בעבודה קשה ומפרכת במטבח ובמחסן הבגדים, כי הכלל היה חשוב. לאורך שנים רבות התארחו בביתכם מאומצים רבים מההכשרה וגרעיני הנח”ל, והרגישו כאילו בביתם הטבעי. הפכת את העולם הזה למקום טוב יותר עבור אנשים רבים, וכעת, כשאת אינך, כולנו איבדנו דמות מופת שהייתה מורה לחיים. נוחי בשלום על משכבך כי ממש ממש מגיע לך והקב”ה ייתן חסדך. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. המשפחה בת שבע שחר ז״ל 14.10.1933 נולדה: כה בתשרי תרצ״ד 20.6.2023 נפטרה: א בתמוז תשפ״ג ניר עציון סבתא שלנו האהובה, הסבתא הכי בעולם. איך אפשר לעכל שאת כבר לא פה איתנו? הסבתא שתמיד הייתה שם בכל צעד ושעל בחיינו. הסבתא שנסעה שעות לכל מסיבת גן או יום הולדת, לכל אירוע סיום או טקסים בצבא. הסבתא שתמיד נתנה הרגשה שאין אף מקום אחר שהיא רוצה להיות בו. הסבתא ששמרה עלינו כשהיינו חולים. שבחופשות לקחה אותנו לים, לסרטים, לבריכה, לרכיבה על סוסים, ועשתה לנו קייטנת ״סבא וסבתא״ הכי טובה שיכולה להיות. הסבתא שאצלה הכי כיף, שאליה אפשר לברוח כשקצת קשה, שאצלה השקיעות הכי יפות, שתמיד יש לה סיפור מעניין לספר, ושמכינה את עוגת הגבינה הכי טעימה בעולם. סבתא גיבורה, שלמרות כל מה שעברה בחייה, לא הראתה אף פעם שקשה. תמיד עם חיוך על השפתיים, מסתכלת קדימה ורואה את הטוב. סבתא שכבר בתור ילדה היו לה כוחות ועוצמות להתמודד עם רוע צרוף, שניצחה איפה שילדים לא מנצחים. סבתא שהגיעה לארץ לבדה, ללא משפחה וחברים, ולמרות כל הקושי בנתה לעצמה חיים לתפארת. למדה, רכשה מקצוע, הקימה בית, גידלה ילדות ונכדים, וחיה חיים של מנצחת. סבתא שכל פעם שהגיעה לבקר תמיד דאגה להביא משהו לשמח את הנכדים, למרות שהביקור עצמו היה משמח יותר מכל. סבתא שתמיד חיפשה סיבות לשמחות, שרק חיכתה לכל בת מצווה ובר מצווה, ושלשמחתנו הרבה זכתה להיות בחתונתו של גיל בשנה האחרונה. סבתא שאיחדה סביבה את המשפחה, וכל יום הולדת שלה היה סיבה למסיבה, למרות שתמיד היא נשארה ״בת שבע״. סבתא, זכינו שהיית סבתא שלנו. אנחנו יודעים שתמשיכי ללוות אותנו בחיים, וגם שם למעלה עם סבא תדאגי לקנות את השמלה הכי יפה לכל חתונה ואירוע שיהיה במשפחה. אנחנו אוהבים אותך הכי בעולם, ומקווים שמצאת מנוחה נכונה עם כל אהובייך. אוהבים, הנכדים

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=