56 57 תשרי תשפ"ד )1( 801 | עמודים לזכרם לזכרם אמנון שפירא ז״ל 26.9.1935 נולד: כח באלול תרצ״ה 28.3.2023 נפטר: ו בניסן תשפ״ג טירת צבי אבא, נולדת וגדלת בתל אביב בתקופה של טרום המדינה. גולש על חסקה, מסתובב ברחובות העיר ונאבק בבריטים ששלטו בארץ. אחיך הגדולים כבר לא היו דתיים, ואביך וסבך חששו שגם אתה תושפע מהרוחות המנשבות. למזלנו, הצטרפת לבני עקיבא. כך התנועה הצילה אותך ואתה החזרת לה בשנים רבות של מסירות ופעילות בארץ (כולל שתי קדנציות כמזכ״ל) ובעולם (עת יצאנו לשליחות בשיקגו). בבית שלנו הייתה מקור לגאווה. כילדים, הכרנו את בני עקיבא , נסענו איתך לשבתות ברחבי 50 כל השירים בתקליט של יובל ההארץ, ותמיד חיכינו במתח לשמוע את שם השבט החדש. את אמא הכרת בבני עקיבא, והגרעין שלכם, ״גאולים״, יועד כי 35 . התנגדתם להצטרפות לקיבוץ של זקנים בני לטירת צבי רציתם להקים קיבוץ בעצמכם, אך בסופו של דבר קיבלתם את צו התנועה. גדלנו בלינה משותפת וכל הילדים זוכרים את הסיפורים שהמצאת על חושם החמור והרפתקאותיו בקיבוץ, ואת השריקות החדות שלך ברחבי המשק כדי לקרוא לנו הילדים הביתה. כאשר הקיבוץ עבר להפרטה וסגרו את חדר האוכל, נלחמת במשך שנים כדי להמשיך לקיים את סעודות השבת והרבה משפחות ובודדים זכו ליהנות מיוזמה זו. היו מהדברים החשובים לך ביותר. שמרת המשפחה ואחדותה על קשר אישי ואוהב עם כל אחד מילדיך, נכדיך וניניך. בטיול השורשים באוקראינה חזרת ואמרת לנו כמה חשוב לשמור על הזהות המשפחתית שלנו. בכל אירוע משפחתי אמרת שאתה נפעם איזה שבט גדול צמח משני קומונרים. מה הספר השלישי שלך, שאותו זכית להוציא בימיך האחרונים, , נכתב בעצם במשך מהפכות 80 חידשה היהדות בעולם? – התנ״ך שנותיך. הוא מכיל את השקפת עולמך המורכבת מיֶדע עצום 87 בתנ״ך ובמקורות, אמונה מוחלטת בתורה ובמצוות, וחדשנות וסקרנות לכל נושא חדש. וכך היא גם צוואתך עבורנו: תורה ועבודה, תרומה משמעותית לקהילה, שמירה על אחדות המשפחה, שילוב של שמרנות וחדשנות בכל תחום שנעסוק בו, והרבה אופטימיות וראיית הטוב. מסור נא דרישת שלום בגן עדן לאבותיך ולאמא. תגיד לה שכעת, לאחר שלוש שנים של מנוחה, היא שוב צריכה לרדוף אחריך. באהבה, , בשם ילדיךיחיעם איבון בירנבאום ז״ל 11.11.1943 נולדה: יג בחשוון תש״ד 23.3.2023 נפטרה: א בניסן תשפ״ג טירת צבי אמא יקרה, אני רוצה להתחיל בדרך בה חינכת אותנו לאהבת אדם באשר הוא אדם, לעצמאות ולמוסר עבודה גבוה. הראית לכולנו איך . רצית שנסתכל קדימה, 4:00- עושים את זה, כשקמת כל בוקר ב כי העתיד חשוב יותר מהעבר. חינכת אותנו להיות אנשים ישרים וכנים, ודרשת שנדע לעמוד מאחורי המעשים והמילים שלנו, שניקח אחריות, שנהיה מודל לחיקוי, כשם שאת היית מודל לחיקוי בעבורנו. אמא, את יכולה להיות גאה במשפחה שגידלת ביחד עם אבא. תסתכלי עלינו. הכול שם: אהבת אדם, חריצות, הגינות ואחריות. רצית שנהיה אנשי העולם הגדול. שנדע מהי בירת אינדונזיה ומהי בירת איסלנד, שנשלוט בידע כללי ובידע עולם. אהבת לטייל והספקת לראות עם אבא חצי עולם. בעקבותייך שוטטנו גם אנחנו בחצי עולם. אמא יקרה, אנחנו עדיין מגיעים חצי שעה לפני כולם כי להגיע בדיוק בזמן זה בעצם לאחר... אנחנו עדיין אוכלים בנימוס הולנדי בפה סגור ובלי מרפקים על השולחן. כל כך אהבת מוסיקה וניגנת בפסנתר. זו הייתה המוסיקה שהרגיעה אותך, כשהיית חסרת מנוחה בחודשים האחרונים לחייך. תמיד היית אדם של אנשים, שאוהב אנשים, שסקרן לגבי אנשים, קבוצות אתניות ותרבויות. בכל מקום אליו הגעת, התחברת ויצרת קשרים בספונטניות. ידעת להתערבב עם כולם, להאיר פנים. והנכדים – כמה אהבת אותם. ידעת וזכרת כל פרט. טיילת איתם בכל מקום. לכל נסיעה הכנת את צידנית הכריכים המפורסמים שלך. והכול – איך לא... – מסודר טיפ טופ. אמא, את תחסרי להם מאוד. אהבת לעשות שטויות, להתנסות, לצחוק, ולא פחות – להיות ציניקנית. היה בך יצר הרפתקנות, ללא פחד. האסתטיקה הייתה אצלך בכל מקום. הארונות היו מסודרים בפלס. גיהצת סדינים, ציפיות, מפות... אהבת את הבוקר ואת הגינה שלך, ואהבת לתעד הכול בתמונות. אהבת גם לשחות. שחית המון, ולפעמים סחבת מישהו מאיתנו על הגב בשחייה. כמה חזקה היית... גם המחלה הארורה לא ניצחה אותך בקלות... תודה לך אמא מכולנו. תודה לכל הצוות בעטרת צבי על הטיפול המסור באמא. תודה לחברים שעודדו אותנו בתקופה הקשה ועמדו לצדנו. איתמר בירנבאום טוני פרידמן ז״ל 2.1.1946 נולדה: כט בטבת תש״ו 9.4.2023 נפטרה: יח בניסן תשפ״ג ניר עציון טוני, אשתי היקרה, אהובת נפשי, חברתי הטובה. נפרדנו ממך לאחר מחלה ארוכה והלב מתקשה להאמין. עזבת אותנו בפנים שקטות ושלוות, כשאנו ליד מיטתך עד הנשימה האחרונה. הכרתי אותך כשהגעת לאולפן בקיבוץ בארות יצחק. שנה לאחר מכן נישאנו, כאשר אני עדיין במילואים במרחבי סיני לאחר מלחמת יום כיפור. חייך היו מורכבים. איבדת את אחותך ממחלת הסרטן – אסון שהשפיע על המשפחה לאורך שנים. עברת תאונת דרכים קשה ממנה ניצלת בנס. כשמצאת עבודה בבית ספר יהודי באטלנטה ומשפחת שירלי ודונלד רייזמן אימצה אותך, התחלת לגלות עניין ביהדות והחלטת להתגייר. כך הגעת לבארות יצחק. שלוש שנים לאחר נישואינו עברנו לניר עציון. התבלטת בחוש האמנותי שלך והחלטת לעסוק בטוויית צמר ביד. התמחית בזה, למדת והרצית בכל רחבי הארץ. עבדת עם חוקרים, ואנשים רבים באו ללמוד ממך. האהבה הגדולה שלך הייתה חוגי מלאכת יד לילדים. ואז קרה לנו האסון הגדול ובננו הבכור מגן נהרג בלבנון. הלב של שנינו נשבר לרסיסים. את יצאת למסע נחוש לאסוף את שברי הלב ולהתמודד עם הכאב הגדול. קראת המון ספרים בהם חיפשת משמעות ותשובות. חלית בסרטן והצלחת להתגבר באומץ רב. לפני עשר שנים התחלנו להרגיש שמשהו לא כשורה והבנו שחלית במחלת השכחה. מאז חיינו במאבק ארוך כדי לעזור לך להתמודד, להשגיח עלייך ולראות שתקבלי את הטיפול הטוב ביותר. בכל מעשייך פעלת באומץ ובנחישות ואז המחלה עצרה את תנופת חייך... נשארנו כאן, המשפחה שאהבת כל כך, והנכדים ששימחו אותך ואהבו בלי קץ. תמה מסכת חיים מרתקת וארוכה. האהבה שלנו רק התגברה עם השנים ויכולתי רק להודות לקב״ה על האישה הנפלאה והמיוחדת שזכיתי לחיות איתה. אני רוצה להודות לכל האנשים והחברים שעזרו לנו לטפל בך במשך השנים. אנשי קהילת ניר עציון – תודה על התמיכה הגדולה. זכינו מכם להמון צדקה וחסד. תודה למרינה שטיפלה בך במסירות בשנים האחרונות. נוחי בשלום על משכבך, טוני, וינעמו לך רגבי ארץ ישראל ליד בנך האהוב מגן. מתגעגע מאוד. יונה אסתר תדהר ז״ל 23.9.1936 נולדה: ז בתשרי תרצ״ו 7.4.2023 נפטרה: טז בניסן תשפ״ג קבוצת יבנה הסוף מגיע כשנגמרות המילים. וכל עוד זרמו המילים בינינו, נהר חייך, סבתא, געש. המילים שלך כוננו עולמות שלמים. כבר מגיל הורית אותיות ומילים, הנחלת א״ב: ממעברת יוחנן, דרך בית 16 הספר בקיבוץ, אפילו בבית סביון. והיו גם הספרים שכל כך אהבת, שטענו אותך במיליוני מילים, היית עשויה מאותיות. * מילים הן עסק רציני. את ידעת את זה הרבה יותר טוב מכולנו. לכן התעצבנת על סופרים שהשחיתו את הנייר המודפס על מילים ריקות; לכן כעסת על כל מיני דוברים באסיפת חברים כשאמרו דברים שהם בכלל לא מתכוונים אליהם; לכן נחרדת כשלפעמים כתבתי יותר מדי. וידעת גם מתי לשתוק – ידעת היכן אחות ובת זוג, ואמא וחותנת וסבתא וסבתא־רבא צריכה לבלוע את המילים, כדי להדביק אותנו יחד, כדי לא להרעיד מלכויות. * נזכרתי בשיחת טלפון שלנו, כשהייתי בשנת שירות, והודעתי לך שבאותה שבת ״לא אגיע לקיבוץ״. ואת התפלאת, איך המילה 'קיבוץ' החליפה את המילה 'הביתה'. ובקיבוץ הזה, שהיה משכנך מגיל חצי שנה ועד היום בבוקר, שאליו עלית כחלוצה־פעוטה מרודגס אל האדמה הזו, ידעת היטב לכוון אותנו היכן הבית – גם בתוך המשק. מצאתי משהו שכתבת לי בוואטסאפ לפני כמה חודשים: ״לי ברור שהבית הוא המשפחה, והקיבוץ הוא מקום לגור בו. לפעמים טוב, לפעמים מעצבן ומרגיז, אבל גם מעורר גאווה והרגשת שייכות״. כך, במילים פשוטות, הפרדת בין מים לשמיים, בנית לנו בית, והרחבת את גבולות הקיבוץ, במילים ובמעשים. * ובפסח הזה, בין 'הגדת לבנך' ואזכרת נשמות, בין חג קציר ומשאיות תחמיץ, בין הנינה העשרים-ומשהו שנולדה רגע לפני שאת הלכת מאיתנו – אני מבקש להיפרד ממך במילים שתמיד ביקשת שנשיר יחד איתך. רגע לפני ברכת המזון, רגע לפני שהשולחן מתפזר וכל נכד הולך לשמור את השבת שלו כפי אמונתו - ביקשת שנשיר את שיר המעלות. לא מוכרחים להחזיק ברכון ביד, רצוי שתהיה כיפה אבל כבר ממש לא חובה. אבל שבו רגע, רק עוד רגע, לשיר המעלות. ועכשיו אנחנו נפרדים בדמעה, נושאים מכאן את אלומותייך. אז, אולי, יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה. מירון ששון
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=