54 55 תשרי תשפ"ד )1( 801 | עמודים לזכרם לזכרם רחל סימון ז״ל 17.1.1928 נולדה: כד בטבת תרפ״ח 5.2.2023 נפטרה: יד בשבט תשפ״ג שלוחות היא הייתה כאן בינינו כרוח טובה / שחולפת לחפון צמרות / על אף שחייה כמו לילה חורפי / סערו מלחמות ואימה / היא שרדה כמו צוק בלילות הטרופים / ומצאה מסלולי נחמה (איתן פרץ) שלוחות נפרדת בצער מחברה ותיקה, שהייתה שותפה בהקמת הקבוצה. כשאני חושבת על רחל סימון, אני רואה לנגד עיניי אישה חכמה ופיקחית, בעלת זיכרון מדהים, ידיים זריזות וחשיבה מדויקת. כשהגעתי במסגרת הנח״ל, פגשתי אותה במטבח, מפליאה בבישוליה ההונגריים שערבו לטעמם של החברים. כאקונומית התגלה כישרונה בחשבונאות והיא נשלחה לקורס בתחום ועברה להנהלת החשבונות, כאחראית על תקציבי החברים ושלטה על העבודה ביד רמה. רחל נולדה בהונגריה למשפחה חסידית ליברלית. היו לה שני אחים ואחות. הוריהם החזיקו בבעלותם חנות לפרוות. היא למדה גרמנית, מה שעזר לה בתקופת המלחמה. כשהחל החיסול של יהדות הונגריה, נרצחו אביה ושני אחיה בביתם ורחל, אחותה ואימה נשלחו לאושוויץ. כעבור זמן קצר היא נשלחה למחנה של עבודות כפייה בגרמניה ושובצה במפעל להרכבת חלקי מטוסים, הועברה לברגן בלזן ומשם לשבדיה להחלמה ולהבראה. בינואר עלתה לאוניית המעפילים היחידה שיצאה משבדיה, 1947 ולאחר טלטלות קשות הגיעה לארץ. יחד עם בנות נוספות היא הגיעה לקבוצת שלוחות שבפרדס חנה, שם הן קיבלו את הכינוי ׳השבדיות׳. בשלוחות פגשה את יואל, הם הקימו משפחה ונולדו להם שלושה בנים - התאומים נתן ועמירם והבן אבנר - שאותם הם גידלו במסירות ובאהבה. החרוסת שלה בפסח הייתה שם דבר ועד היום היא נחשבת לחרוסת של שלוחות. זכיתי שהיא בחרה בי כמי שתמשיך אותה בהכנת החרוסת ולימדה אותי את הסודות. מותם של עמירם בנה ויואל אישה לפני כעשור הקשה מאוד על רחל ומצבה החל להידרדר. נתן ומלכה, עם כל המשפחה, טיפלו בה במסירות רבה. ראינו אותה מלווה במטפלת המסורה שלה, טיטה, ובשנתיים האחרונות עברה לבית הסיעודי בטירת צבי, שם שנים. 95 נפטרה והיא בת נזכור תמיד את רחל כאשה טובה שחיה בינינו. נוחי בשלום רחל שלנו, יהי זכרך ברוך! שרית זיסוביץ׳ שרה רבלין (גולדברג) ז״ל 18.11.1928 נולדה: ל בחשוון תרפ״ט 18.12.2022 נפטרה: כד בכסלו תשפ״ג סעד שנים 48 יש לי זכות גדולה, ועל כך אני מודה לאלוהים, על כמעט עם הסבתא הכי טובה בעולם. סבתא בשבילי היא שבוע חופש בקיבוץ בלי ההורים החל מגיל שנה. סבתא מאוד האמינה בזמן זוגי לבד לבני זוג, ולמרות שהיא הייתה צעירה עם הרבה מחויבויות, היא פינתה את הזמן בשבילי כדי שההורים שלי יוכלו להיות לבד. סבתא בשבילי זה טיפוס למגדל המים בבאר שבע, אחרי שעות של נסיעה באוטובוס והסתובבות בעיר בחום הקיץ. סבתא בשבילי זה להיכנס ולהריח את המאפים והתבשילים , שסבתא לא 5 מעורבים בריח הניקיון המוקפד ובושם השאנל החליפה מעולם. סבתא בשבילי זה לשבת על המרפסת בבית הישן, לאכול את הלחמניות המיוחדות של יום שישי וגמדים משוקולד, ולהקפיד לא לפתוח את המקרר כשמגיעות חברות מהקיבוץ כדי שחלילה אף אחת לא תראה איזה פינוקים אנחנו מקבלים. סבתא הייתה מכינה מאכלים ומאיימת שמה שלא נאכל נצטרך כעונש לקחת הביתה. במשך שנים, כשהיינו זוג צעיר, הקניות אצל סבתא וסבא החזיקו אותנו להרבה זמן. סבתא בשבילי הן מתנות פשוטות עם הרבה מחשבה וכוונה. הן הקשבה בריכוז ובהנאה לדבר תורה של סבא בארוחת שבת. עלון השבת של חב״ד הזכיר לסבתא תמיד את בית הוריה. החיבור לירושלים של ילדותה היה נושא מרכזי ומהותי בחייה. סבתא אהבה מאוד לספר על ילדותה ועל ירושלים של פעם. למרות ששמענו שוב ושוב את אותם הסיפורים, סבתא העמידה פנים שהיא מספרת בפעם הראשונה, ובכל פעם היו חלק מהפרטים קצת שונים, כי לא היה לגמרי ברור מה קרה באמת. סבתא בשבילי היא דוגמא אישית. כשבאתי בפעם הלפני-אחרונה, סבתא הייתה ממוקדת בלשאול מה שלום המשפחה ולהגיד משהו טוב על כל אחד. סבתא בשבילי היא המקום בו מישהי כל כך רוצה לפנק אותי ואני כל כך רוצה לבוא להתפנק. סבתא, את תהיי חסרה לי תמיד. יש לי חור ענק בלב אבל אהבה עצומה שממלאת אותו. יהי זכרך ברוך! נכדך הבכוראליאב רוזנפלד, ראובן עברון ז״ל 19.8.1932 נולד: יז באב תרצ״ב 11.3.2023 נפטר: יח באדר תשפ״ג סעד אבא יקר, נולדת ברמברטוב ועלית לארץ בגיל חודשיים. הילדות בחיפה, הביקורים אצל הדוד ישראל במחלבה בעפולה, הלימודים בכפר הרא״ה, ההכשרה עם גרעין ז' בטירת צבי – כל אלה עיצבו את דמותך כפי שאנחנו הכרנו אותה כשהקמת עם אמא משפחה בסעד. לחיפה היית קשור במיוחד. גם בדמדומי הערפל שהשתלט על מוחך, בכל פעם שנאמר לך שהולכים לחיפה קמת והלכת בשמחה. היית אבא נמרץ, קל תנועה, עושה סלטות באוויר, לוקח שלושה או ארבעה ילדים על האופניים, יד אחת אוחזת בכידון והאחרת בסל כביסה מאולתר מסדין קשור. היית יוצא לטיולים של הקיבוץ כמלווה, ומוביל אותנו לטיולים משפחתיים. היו לך ידי זהב. אם משהו היה מתקלקל – אתה היית מתקן: סנדלים, אופניים, טרנזיסטורים לחברי הקיבוץ. בזמנך החופשי עסקת בנגרות. בחנוכה הכנת סביבונים מעופרת יצוקה. היית רחב אופקים, אף שההשכלה הפורמלית שלך הייתה מועטה. ידעת את שמות הכוכבים, היית צלם מוכשר, היית ארכיאולוג חובב, אספן מטבעות ובולים, השתתפת בהרצאות ובשיעור הגמרא השבועי. היית פותר תשבצים וחד חידות, מספר בדיחות של חנניה רייכמן ושל דרויאנוב, ומדקלם סיפורים על חכמי חלם ושאר סיפורים בעל פה. מוזיקה ושירים היו חלק בלתי נפרד מחייך. בשנים האחרונות – גם כשנראה ששום דבר לא חודר את חומת הטשטוש שלך – שירים שאהבת, עוררו בך התרגשות רבה. ניהלת את הלול ובזכות סקרנותך היית פורץ דרך בשימוש בטכנולוגיה בלולים. את אמא פגשת כשבאה כנח״לאית ללול ואיתה הקמת את השבט הגדול – שבט עברון. ריכזת ועדות בקיבוץ, ואת כל תפקידיך הרבים – רבש״צ, חבלן, אחראי על הזיקוקים ועל הלפיד ועל מילוי בלוני הגז של החברים, מדידות הגשם – מילאת בענווה ובהגינות. האמנת בכל לב בשילוב בין תורה לעבודה. לא החצנת רגשות גם כשאחינו, בנך הבכור נתן, נהרג. היית עולה לקברו לבד בכל יום זיכרון לפני שהפכנו את היום הזה ליום העלייה הרשמי. בארנקך נשאת תמיד את תמונתו. אבא יקר, נוח בשלום על משכבך, ועם החיוך והסבלנות שלך וגישתך אוהבת האדם היה מליץ יושר לנו ולכל עם ישראל. ימימהבתך, אסתר לוי ז״ל 18.3.1933 נולדה: כ באדר תרצ״ג 2.3.2023 נפטרה: ט באדר תשפ״ג קבוצת יבנה אמא שלי, את היית בכל עולמי, המדריכה הראשית של חיי. ממך באתי ואלייך אשתוקק. הבאת אותי אל העולם ולימדת אותי איך לחיות בתוכו. דמות צבעונית, ירושלמית גאה שדיבורה ח' ו-ע'. לא תמיד ידענו להעריך, לעתים התביישנו כי זה לא התאים לפורמט של הקיבוץ, אבל ככל שגדלנו הבנו כמה הייחודיות שלך היא המתנה הגדולה של כולנו. היית מסורה ומחויבת כל כולך למי שאהבת, והיו אנשים רבים, צעירים, מבוגרים, שונים ומגוונים, שהכנסת ללבך. זכיתי אימא, וזכינו אנחנו להיות בין אלה שאהבת יותר מכול – ילדייך, אלה המקוריים והמסופחים, וכפי שנהגת לומר, התותבים יותר מוצלחים מהמקור... ביטויים למכביר היו לך: 'דשאלה' כשרצית שיעזבו אותנו בשקט; 'יש לה פונטס' כשהגענו עם פרצוף איכה תשעה באב; 'באתם להחתים כרטיס' כשקפצנו לביקור שהיה קצר מדי לטעמך; אג'אט - כשהגענו, ואנחנו תמיד הגענו, כי הבית שהקמת עם אבא היה בית טוב, מטעין ומרפא לכולנו. הזנת אותנו בחומרים הכי טובים שיש. שפע ממתקים, פיצה, פינוקים לגוף ולנפש, ספרים, שיחות, צחוק בריא, ובעיקר הכלה וקבלה מלאה של מי שאנחנו בדיוק כפי שאנחנו. הייתה לך יכולת נדירה לשלב חוכמה עמוקה עם קלילות שלא לוקחת יותר מדי ברצינות את המצב. כל כך אהבת את החיים! לפני חודשיים ישבנו בחוץ על הספסלים ליד בית סביון, ואמרתי לך שזה מדהים איך את כל הזמן רואה את הטוב בכל דבר. ואת שאלת אותי: אני? ועניתי לך כן, את. ולא ממש הבנת. ושניה אחר כך אמרת לי, לושי ראי כמה יפה העץ הזה וכמה יפה הבית שאני גרה בו... כמה יפה היה העולם בעינייך וכמה יפית את בעיני העולם. הבית האחרון שלך היה בית סביון. תמצית גן העדן של הקיבוץ שכל כך אהבת. צוות מסור אוהב ומחבק קיבל אותך ואת הרגשת בבית ולא הפסקת להודות. וגם אנחנו. אימא שלנו אהובה, את עמוק עמוק בלב שלנו, ואני כבר כל כך מתגעגעת אלייך. , בתךרחל
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=