53 תשרי תשפ"ד ןפחר תנומת הדור הצעיר בתנועה במקום עוד צנצנת דבש או רימונים מחרס, אפשר להשקיע ולהביא לסבא וסבתא מתנה לכל השנה מכל המשפחה! כזו שתהיה איתם כל שבוע, מתנה של רוח, ידע, טיולים וקהילה. מוזמנים להעניק להם את אחת מתכניות העומק השנתיות במרכז הרצוג. ··· לפרטים והרשמה ··· merkazherzog.org.il 08-8608330 | 055-680-7335 מגלים את הבלקן מגלים את הפריפריה 7 דובנוב תמונת ראי: מה חושב על כך הדור הצעיר? מפי המאייר. שנים עברו מאז שעשיתי את התנועה ההפוכה מהוריי, שעזבו את בית הוריהם הירושלמי ועשו את ביתם קבע בפינה נידחת במעלה הר קירח לצדם של מספר עצי אורן. עצים שניצבו מתריסים כנגד קללתו של דוד אי אז בתקופה קדומה ותנ״כית. גדלתי בקיבוץ בתחושה של חופש אינסופי, מרחבים ושפע (לא בהכרח חומרי - גבינה צהובה הייתה מנת חלקנו רק באירועים מיוחדים כמו טיולים וקייטנות, ומבחינתי פסטה עם קקאו וסוכר היא בהחלט ראויה לכמה כוכבי מישלן). לצד החופש היו גם מטלות שהתלוו לערכי הקבוצה, כמו ימי עבודה שבועיים, ימי עבודה בחופש הגדול. כדי לצבור ימי עבודה נוספים, מחוץ למניין, היו 21 עם גם ״גיוסים״ למיניהם שאילצו אותנו, הילדים, לקום עם עלות השחר - לפעמים לפניו - כדי לקטוף תפרחות בצלים או לסייע בשתילת עגבניות. אודה בכנות, הייתי עצלן. לא אהבתי לעבוד, ולא אחת נקראתי לשיחת עידוד (שלא לומר נזיפה) על כך שתרומתי לכלל הכרחית ונצרכת. אני מבין שלוקח זמן להכיר לעומק בטוב הפיזי והערכי בו גדלתי, וכנראה לעולם לא אוכל לברוח מהרגלי מוסר עבודה מוטרף ולא סביר. יש אמנם היגיון גם בהנחה שמדובר כאן בקשר גנטי, אבל ברור לחלוטין שהוא גם נרכש, מהמקום המיוחד שבו צמחתי. אז אמנם ביתי הוא בירושלים, העיר שאותה עזבו הוריי, אבל הקיבוץ וערכיו נשארו עמוק בתודעה ובעיקר בלב. תנועת הקיבוץ הדתי. ערש לידתם של חלומות, מאוויים, אמונות והשקפות. עם אנשים אתך ולצדך, בימי שגרה, ובמיוחד בימים שבהם הספינה נאבקת בגלי ים סוערים ומאיימים. כשאתה מחפש יד לאחוז בהגה, היא מושטת אליך. בחברות, בתחושת שייכות, בתבונה ובנדיבות. מי כמונו יודע - היינו שם. - משפחה ובית. 7 דובנוב . בניין צנוע מבטון 7 דובנוב מאפיר בן שלוש קומות, מעוצב כלוחות הברית, סמוך למגרש חנייה קטן. לעומת מעונם הקרוב של עמיתינו ברבי קומות מתנשאים, הייתה זו פינה נחבאת אל הכלים, מתרחקת מעט משאון תל אביב השוקקת, המולת רחוב אבן גבירול הסמוך מתעמעמת בין קירותיה. העונתה יכרע בית הקיבוץ הדתי. מקום אליו התנקזו גזברים, מזכירים ומרכזי משק בנעלי בית משובצות, צמריריות, בעלות רוכסן במרכזן (היום ״נעלי קיפי״), שהעמיסו בסוף היום דברי דואר וחבילות, לחלוקה לתאי הדואר עם שובם הביתה. מקום אליו התקשרת כדי לברר על טרמפים לעמק, או להשאיר הודעות. מקום אליו הלכת לאתנחתא, לנשום מזגן ולנוח מהשוק התרבותי במפגש עם שינקין ושכניו, לשתות, לפטפט עם המזכירות דנה ועדנה, להחליף רשמים עם חברים מקיבוצים אחרים, ולא פעם אפילו להתקלח. מקום של קצת כל קיבוץ. מקום של בית. משנתרבו הפקקים ונגדשו הכבישים, דובנוב נעזב, והמשכן נדד. רוחות הזמן וצורכי שעה 7 הביאו עמם שינויים בנוסחאות שונות. בראשית הדרך התנועה הצהירה על מעגל ראשון ומעגל שני, שהתמזגו והפכו עם השנים למציאות אחת. טרמינולגיה חדשה של הפרטה, שיוך דירות ומרכזי רווח נעשו תפריט קבוע על שולחן הדיונים של רובנו. וכל העת, נראה שבכל קיבוץ חיפשו דרכים לאצור ולשמר את מה שתויג כרוח התנועה. שאלת מיליון הדולר מהי?נותרה: הדרך למציאת תשובות רצופה בשחיטת הרבה פרות קדושות. חדר אוכל רוב חברינו שהיו בעבר גם שכנינו על ההר, שואלים שאלה קבועה בבואם לבקר: אתם עדיין קיבוץ? (או בגרסה מרגיזה יותר, מלווה במשיכת כתפיים לעומתית: נו, טוב, אתם כבר לא קיבוץ). בעיניהם, המדד הכמעט בלעדי הוא תפקודו של חדר האוכל. כלומר, לו שמרנו על המסגרת של תור ערב, תורנות שטיפת כלים וחברות עם סינר כחול המניחות כלבויניקים על השולחן שלוש פעמים ביום, היינו זוכים לתעודת כשרות למהדרין. ההילה שנקשרה בין הישיבה המשותפת ליד מגשים עמוסי אטריות עם קקאו וטחינה וסלט גזר חי ביום שישי לבין ערבות הדדית, היא מיתוס שלא ניתן לגבור עליו. שנים של יועצים, התייעצויות ועצות הניבו את ההבנה שאפשר לבשל ולאכול בבית, ועדיין לדאוג לחבר שיש לו פחות ממך. מכבסה כשנסגרה המכבסה בחצרנו, עם פרישת הכובסת האלופה בהוצאת כתמים - גם מבגדי מוסכניקים - חשבנו שההוויה הקיבוצית לא תתאושש ביתית? רפורמה עגומה Bosch מהמשבר. מכונת לערכים שהושתתו על מספר רקום, מחסן בגדים וקיפול מגבות קולקטיבי. מה גדולה הייתה התדהמה כשגיליתי, שלמרות שנפרדנו מתיבות העץ המסומנות סינטטי קר, צבעוני, מצעים, חולצות לבנות, גרביים ומפות לבנות בלי טריקו, לא חל שינוי בעמדה הבסיסית שלנו לגבי הדאגה לפנסיה הגונה לכולם, או עזרה בנשיאת נטל הוצאות החינוך. תקציב כן, פעם היו תקציב אישי, תקציב חיזור, תקציב נופש, תקציב ביצים, תקציב עיתונים, תקציב ביגוד, תקציב נעליים, תקציב נסיעות, תקציב אסימונים, תקציב לידה, תקציב מילואים, תקציב השתלמות ואולי שכחתי כמה. מטמורפוזה הולידה את התקציב הכולל. נחשולי מושגים חדשים צמודי עקרונות ניהול חשבונות, חישובי מס הכנסה, ושינויים מבניים הפכו את פני דף התקציב, אבל לא את מהותו. את הלב של התנועה מצאנו חי ופועם בתחום הזה שנקרא במעוננו ׳סרגל השותפות׳. המצאה של קיבוץ שכונה ״מתחדש״, שמשמעו להוציא מהכיס שלך לטובת האחר, בלי להעמיד את הצרכים שלך במרכז. מסתבר שהרוח נשארה לא דיפרנציאלית. כאן מצאנו חלק גדול מהתשובות לשאלת מיליון הדולר.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=