הדור הצעיר בתנועה ״ונדיתע ריש רעונה תריש״ הקיבוצים הדתיים שמחים וששים לספר על עברם. דוגמה לכך הם חדרי האוכל המהווים בדרך כלל מוקד לשיח ולפעילויות חברתיות. אם תבחנו את קיבוצי התנועה, תראו שבכולם יש חדר אוכל - חלקם פעילים למחצה, חלקם פעילים ״מלאמלא״, וחלקם אינם פעילים כלל כחדר אוכל, אך ההתרפקות על המסורת הקיבוצית משאירה את שם המקום הייחודי הזה על כנו. בהיבט ״חדש ימינו כקדם״, לא בטוח שבכל הקיבוצים יש רצון ל״חדש ימינו״, אך יש הרבה רצון ל״קֶדם״, להשארת העבר והמסורת במרכז הקיבוץ. ולמרות המסורת, עדיין לא נענתה השאלה המרכזית - מהי השליחות?! כדי להנמיך מראש ציפיות, אומר מראש שאין תשובה חד משמעית בדברים אלו, אך הנקודות שהעלו בני הנוער לאורך המפגשים אכן נתנו מחשבות לעתיד. היא, שהקיבוצים צריכים לשים דגש רב על הנקודה הראשונה השינויים החברתיים הפנימיים שקורים בתוכם (ודאי בתקופה הנוכחית בחברה הישראלית), וזאת ממגוון סיבות: המצב הכלכלי משפיע על המצב החברתי; יש ״הייררכיה״ בין ותיקים לצעירים; בין ״אליטות״ (לדבריהם) לשאר חברי הקיבוץ. , שאינה מנותקת מקודמתה, היא המתח שבין הנקודה השנייה חברים לתושבים בקיבוץ. התחושה הכללית שעלתה מהצעירים היא אמביוולנטיות. מצד אחד נאמר שהיחסים הם טובים מאוד, קהילתיים ומשפחתיים. לא משנה אם אתה חבר או תושב בקיבוץ - היחס החם מופנה לכולם. מצד אחר, לא מעט צעירים חשים שיש דרג של חברי קיבוץ ודרג של תושבים, והדבר בא לידי ביטוי בחינוך, בעבודה, באירועי הקיבוץ ובמגורים. אותו צד עלה בעיקר מבני התושבים בקיבוצים השונים. אציין גם צד שלישי, שהיה מיעוט אך קיים, של בני נוער שלא היו בטוחים האם חבריהם לקיבוץ הם בני תושבים או חברים, מה שמעיד שאולי בחלק מהמקומות יש אדישות או חוסר חשיבות לנושא. שהעלו בני הנוער קשורה לפן הכלכלי הנקודה השלישית של הקיבוצים: רוב בני הנוער טענו שיש לאפשר להם לעבוד בתשלום ולא משנה אם הקיבוץ מופרט או לא. אכן, חלק ידעו לומר שהקיבוץ מממן להם לימודים, אוכל, חינוך בלתי פורמלי, טיולים למיניהם ואפילו רישיון. למרות זאת, הטענה עומדת בעינה, והיא לא של קומץ בני נוער בקיבוצים שיתופיים או שיתופיים למחצה, אלא של רובם. זה יכול ללמד אותנו על תפיסה כלכלית שונה של בני הנוער שרואים ערך בהון אישיפרטי, ללא קשר לקבלת תקציב כזה או אחר מהקיבוץ. קשורה לתחושת המתח בין תורה לעבודה הנקודה הרביעית בקיבוצים. רבים מבני הנוער (איני יודע לומר בוודאות שרובם) מעוניינים ביותר עצמאות דתית. ואין הכוונה להסתובב בלי כיפה בקיבוץ בפרהסיה, אלא בעיקר בכל מה שקשור לתפילות ולסגנון התפילה (מניינים נפרדים או משותפים, נוסחי תפילה מרכזיים), שמירת שבת, לבוש וכדומה – בעיקר בין כותלי ביתם אך גם במרחב הקיבוצי. אין ספק שהנקודה הזו מהותית ורגישה מאוד, וקצרה היריעה מכדי לעמוד על מורכבותה. והאחרונה שהעלו בני הנוער היא נקודה הנקודה החמישית קצת פסימית וקצת אופטימית. באחד ממעגלי השיח שערכנו בערב שבת, אמר אחד המדריכים בצער שאנחנו בראשית סוף הקיבוצים. לא רק של הקיבוצים הדתיים, אלא של הקיבוצים בכלל. באופן רדיקלי יותר - הקיבוצים כבר לא רלוונטיים ו״רעיון הקיבוץ״ בר מינן. נקודה זו, שעוררה מחלוקת רבה, הולידה את המושג ״ניאו-קיבוצים״ - קיבוצים ״מתחדשים״, שלא בהכרח כלכלית המסורתית שאנו מכירים, אך ־יהיו במתכונת החברתית קשה לקבוע איך ייראו בפועל. הנקודות האלה עלו גם אצל בני הנוער בסמינרים וגם אצל צעירים רבים אחרים (אחרי צבא או שירות לאומי) בשיחות רבות שערכתי איתם. הנקודות האלה מטרידות, מעוררות מחשבה, אולי מכעיסות, אולי משמחות ואולי לא מעוררות אף אחת מהתחושות האלו. מה שכן, הן יכולות לעורר מחשבה, ברמה האישית, ברמה המשפחתית, ברמה הקיבוצית וגם ברמה התנועתית. בת זוגי ואני, שנינו נצר למייסדות ומייסדי קיבוצים רבים - סעד, לביא, קבוצת יבנה ועין הנצי״ב (ויש לנו גם זיקות משפחתיות לטירת צבי, עין צורים, מירב, קשת ובית רימון). הסוגיות שהצגתי מטרידות גם את מוחי ואיני יודע לאיזה כיוון נכון לקחת את הדברים: האם נגור בעתיד בקיבוץ? איך ייראו הקיבוצים בעוד שנה-שנתיים? כאן אסתייג ואומר שהדברים קשים יותר, הן לכתיבה והן למחשבה, לאחר שלוש שנות מגורים בבירת הנגב, ואבקש לקרוא את דבריי מנקודת מבט זו. דומני ש״חידוש שליחותנו״, הוא לא רק חידוש השליחות של חברי הקיבוץ בהווה אלא גם של בני המשק בהווה, שבאמת ובתמים תוהים על המשך חייהם ועל המסגרת שבה ירצו לגור. ולא משנה אם הם רואים עצמם כרגע גרים בעיר, ביישוב, בכפר או בקיבוץ - רובם מאמינים ורוצים שהמערכת הקיבוצית לעולם תעמוד. מחשבות ומצבים כאלה גורמים לי לחשוב על מעשים ודמויות שאני מעריך במיוחד, כמו מאיר הר ציון ז״ל. פועלו, חזונו, אמירותיו וכתיבתו מהווים בעיניי את תמצית הציונות. למרות , שאיני יכול 2009 הערכתי, יש משפט אחד שהוא אמר בשנת להסכים אתו (באופן אנכרוניסטי כמובן): ״הקיבוצים היו פעם העילית, חוד החנית של הציונות. והם נפלו עד לאפס. נעלם החינוך לאהבת המקום, שפעם היה מובן מאליו״. לא, החינוך לאהבת המקום לא נעלם, כך גם לא האמונה בקדושת המקום ובעתיד הקיבוצים. השאלה שאליה אנו נדרשים, ואולי תחושות הנוער יסייעו לפתרונה, היא, איך לחזור ואיך להמשיך להיות חוד החנית של הציונות. בן קיבוץ לביא ופעיל בתנועה; סטודנט יוגב דרור, ללימודי מזרח תיכון, פוליטיקה וממשל בבן גוריון; לומד בתכנית 'זהות ומדינתיות' של המכללה וכותב טור דעה BGU למדינאות; שדרן ועורך ברדיו ״בין עת לעט״. ״שירת הנוער שיר עתידנו״ פעילות חווייתית ורעיונית לנוער הקיבוץ הדתי סמינרי חורף: חמשוש של עיון וגיבוש לכיתות ט-יב ארבעה סמינרי חורף לגילי תיכון, שמקיימת מחלקת דור צעיר של תנועת הקיבוץ הדתי כיתות ט | זהירות: קיבוצניק (״חיים על המקף״) ובמה האמינו ׳תורה ועבודה׳סמינר העוסק בשאלה מהי משנת הוגי התנועה. מה הם חשבו על היחס בין התיישבות לחקלאות? איך נראית בעיניהם מדינה יהודית ודמוקרטית? מהו הערך הגדול שהוגי התנועה ראו בקיום מדינה יהודית ודמוקרטית? כיצד הגדירו חיים של תורה שמשתלבים במודרנה? הסמינר החווייתי המתקיים בהרי גוש עציון, שואף להכיר לדור הצעיר את התשתית הרעיונית של תנועת הקיבוץ הדתי, מראשית הקמתה ועד ימינו. הסמינר עוסק בהיכרות ובבירור ערכי התנועה, הן בהיבטים הרעיוניים שלה והן בהיותה תנועה של הגשמה. אנו מבררים יחד את המורכבות הטמונה בחיבור בין העולמות הרעיוניים של התנועה, העולם הדתי והעולם הציוני המודרני, ובמשמעות הביטוי שטבע יוסף בורג – ״אנחנו המקף המחבר״. במהלך הסמינר אנו מהלכים בין דפי ההיסטוריה, פוגשים דמויות של הוגים ומייסדים מהעבר, נוחתים בהווה ומשקיפים לאופק התנועה בעתיד. מטרת הסמינר ללקט סל ערכים רחב שאותו נעמיק ונפרט בסמינרים הבאים. כל זאת באופן חווייתי, מרתק ומגבש. כיתות י | ״ ״כלכלה וחברה סוגיות אמצעי בלתי באופן המשתתפים חווים זה בסמינר המעמדות שלנו: סוגיית בחברה ומשפיעות שפועלות כלכליות הישראלית, בכלכלה הקשורים ומקומות החברתיים, אנשים החברה. את המרכיבות שונות ערכיות מוצא ונקודות המשתתפים רבים, נחשפים ודיונים משחקים, סרטים, סיור דרך גם הם שבהכרח כלכליים ולשינויים למאבקים, לתהליכים בכלכלה לעיסוק מתכנסים אנו המַקרו חברתיים. ומראיית כיוון קריאת כזה? אנו מנסים להציע דבר יש יהודית - האם חזון התורה, על יסודות על הנשענת רעיונית תפיסה ולגבש כחוט עובר הסמינר הדתי. לאורך הקיבוץ משנת ועל הנביאים הקרובים וכלל, במעגלים פרט וחברה, בין כלכלה בין הקשר השני שלנו, האזרחים, האחריות מהי עצמנו את והמתרחבים. נשאל וצריכים יכולים אנחנו שלנו והציבוריים הפרטיים בחיים וכיצד ולהשפיע. לשנות 40 )1( 801 | עמודים 41 ניסן תשפ"ג
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=