Luís Feliciano on Unsplash : צילום !?״םזיצוביק־ואינ״וא ״ונימי שדח״ מדי שנה משתתף נוער הקיבוץ הדתי בפעילויות המפגישות אותו עם ערכי התנועה - דרך סמינרי החורף והקיץ שהפכו לשם דבר! לפניכם קצת מידע על המחשבות והדעות שיש לבני הנוער שלנו ביחס לתנועה, בעקבות סקר שערכנו, וגם טעימה קטנה מהסמינרים וימי הכיף שבהם נפגשים בני ובנות הנוער עם חבריהם בקיבוצים השכנים. הדור הצעיר אומר את דברו! הדור הצעיר בתנועה ״חדש ימינו״ או ״ניאו־קיבוציזם״?! עמדות של בני נוער בקבה״ד על עתידם ועתיד הקיבוץ יוגב דרור ״דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת״ אמר קהלת (א, ד). רבים מאיתנו אולי מתחברים לפסוק זה, לא בהכרח מתחילתו אלא אולי דווקא מסופו. קיימת תחושה שהקיבוץ יעבור שינוי ועוד שינוי, עוד תקנון חדש ותקנון מחודש, ומשק וקהילה והפרטה - אך המערכת הקיבוצית תמיד תדע לנחות על רגליה האחוריות ולהישאר איתנה וחזקה. מחקרים שנערכו לאחרונה מעידים על הנתונים המדאיגים הבאים: רוב הצעירים במדינת ישראל סומכים פחות על הממסד, פורמלי, ודואגים ־הפורמלי והבלתי מאוד ביחס לעתידם. המחקרים גם מראים שלמרות זאת, רוב הנשאלים השיבו בחיוב על השאלה: 'האם את/ה מרגיש/ה מאושר/ת?'. ולמה זה קורה? כי האמת היא שבסך הכול החיים מאוד טובים ונוחים, בעיקר ברמה האישית, אך החשש של אותם צעירים מהעתיד – מנקודת מבטם בהווה ובעבר – משאיר אותם בתחושת דאגה עמוקה וטורדנית. לפני שאתם שוקעים בדיכאון עמוק, הנה עוד נתון מעניין שעולה מהמחקר: מרבית הצעירים במדינת ישראל נוטים לסמוך על שני מעגלים בחייהם - המשפחה והחברים. הנתון הזה חשוב כי הוא מראה שקיימת תחושה בקרב הצעירים שהבסיס איתן, ובמקרה שלנו, הרוח המשפחתית הקיבוצית ״לעולם עומדת״. בשנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, יצא לי לעבוד, לנהל, להדריך וללוות את בנות ובני הנוער של הקיבוץ הדתי במפגשים, באירועים ובסמינרים רבים. לאחרונה, במסגרת ״חידוש שליחותנו״ ברמה התנועתית, שאלנו את בני הנוער כיצד הם רואים את עתידם ומהם הערכים שמובילים אותם. הערכים המשמעותיים שעלו היו: דרך ארץ, עבודת אדמה (חקלאות), התיישבות, תורה, נתינה ועוד. כאשר ביקשתי מהם לזקק יחד לשלוש מילים בלבד את הערכים החשובים ביותר, המשימה הפכה מורכבת יותר והמעגלים הפכו להיות אמוציונליים, טעונים מאוד, עם הרבה מחלוקות ותפיסות עולם שונות ואף סותרות. בסוף הדיון נותרו ערכים בודדים שעליהם רוב הקבוצה הסכימה. לקראת סיום השיח הפורה והמפרה, שאלתי את הצעירים בכל פעם את אותה השאלה: אז מה אתם עושים עם זה? בדרך כלל, בשלב הזה שרר שקט בין משתתפי המעגל, אבל בשקט הזה היה הרבה רעש. הרעש הזה נובע מהשיח המקדים שתיארתי: לנוער באמת אכפת ממה שקורה בקיבוצים שלהם והם דואגים איך הקיבוץ ייראה בעוד מספר שנים (ובהערת אגב, בני הנוער הם הדוברים והשגרירים הכי טובים של הקיבוץ שממנו הם באו). המחלוקת ביניהם היא על הדרך: איך זה יקרה? באיזו קונסטלציה מערכתית? אילו מוסדות ייסגרו ואילו ייפתחו במקומם? אבל תמיד ברור להם שהבסיס אכן יישאר. מכאן עולה השאלה: האם ״חידוש שליחותנו״ לא אומר שמשהו בשליחות שלנו כבר לא עובד? בתחילת הדרך הדברים היו ברורים; הקיבוצים (או הקבוצות) היו נקודות התיישבות שקבעו עובדות בשטח בדרך למדינה העתידית. אותן קבוצות שלימים הפכו לקיבוצים הדתיים - שח״ל, רודגס, אריה, אברהם, רמת השומרון, חירות, אמונים, עלומים, שלוחות, מכורה, משואות ושחר - שימשו בתפקיד מפתח בתקופת המנדט. תפקיד שהתעצב והתבסס על שני ערכים מרכזיים שמובילים אותנו עד היום: תורה ועבודה. נקפו השנים ורוב קיבוצי התנועה עברו הפרטה כלכלית ושינויים במבנה המוסדי והמערכתי; חלקם היום כבר אינם שונים מהותית מיישובים קהילתיים כאלו ואחרים בהיבט הכלכלי. לצד זאת, כל לנוער באמת אכפת ממה שקורה בקיבוצים שלהם והם דואגים איך הקיבוץ ייראה בעוד מספר שנים (ובהערת אגב, בני הנוער הם הדוברים והשגרירים הכי טובים של הקיבוץ שממנו הם באו). המחלוקת ביניהם היא על הדרך: איך זה יקרה? באיזו קונסטלציה מערכתית? אילו מוסדות ייסגרו ואילו ייפתחו במקומם? אבל תמיד ברור להם שהבסיס אכן יישאר 39 ניסן תשפ"ג
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=