shutterstock : צילום 21 תשרי תשפ"ד 20 )1( 801 | עמודים להיות בית ומגדלור תושק תובושת םג עומשל םינכומ תויהלו תושקה תולאשה תא לואשל לשאול את השאלות הקשות ולהיות מוכנים לשמוע גם תשובות קשות כנס ההנהגות מנקודת מבטו של מנחה מורן אייגר 'חידוש שליחותנו' - אם הייתי צריך לנסח את התחושה שהמילים האלו מייצרות אצלי כשהן מצטלצלות באוזניי, הייתי בוחר בתחושת הפער שבין מטרה נעלה לבין מציאות פשוטה. שנים עברו וקדנציות התחלפו ועדיין השאלה הזאת ממשיכה להישאל בתנועתנו: למען מה אנחנו רלוונטיים? האם אנחנו רלוונטיים? תחושת הפער חוזרת אצלי, באופן פרדוקסלי, בכל פעם שאני שותף או נחשף לדברים שהתנועה עושה. פער בין רמת ההשפעה הממשית שלנו על החיים של הציבור בקהילותינו, במדינת ישראל ובעם ישראל בכלל, לבין הידיעה של האנשים החיים בתנועה על אותם מעשים, וממנה נגזרת כמובן גם רמת ההזדהות והגאווה שלהם בתנועה. ולמרות הפער והספק ביכולת לסגור אותו, כשיצא 'קול קורא' למנחים לכנס ההנהגות, האצבעות לא התבלבלו והשיבו מיד בווטסאפ מהיר, 'איך נרשמים לעזור', וזאת עוד לפני שהראש נרתם. אחרי שהשבתי, התחלתי לתהות ביני לביני האם זו תגובה אוטומטית שלי לקיבוץ הדתי ולמשימותיו או למשימות בכלל (בכל זאת חינוך קיבוצי...), והתמודדתי עם ספקות פנימיים באשר להיתכנות המהלך. ככה הגעתי לכנס וגם לימי ההכנה שלפניו. כבר בימי ההכנה למנחים בלטה הכּנות שחשתי מצד היוזמים והמארגנים – הרגשתי שהם מניחים את השאלות הקשות על השולחן כדי לקבל תשובות אמיתיות! ויותר מזה, שמזכירות התנועה והפעילים מבקשים לברר את התשובות קודם כול בשביל עצמם, כדי לדעת אם השליחות שלהם בתנועה אכן רצויה לציבור. גם במהלך הכנס עצמו, עלו בקבוצה שלנו (הקבוצה הלבנה) שאלות בדבר היכולת של התנועה בעת הזאת לפעול למען הצרכים של הפרט, הקהילה והעם, כולל השאלה הישירה - האם אנחנו בכלל צריכים את ה״צעצוע״ היקר הזה שנקרא הקבה״ד? ודווקא עם התחושות והשאלות האלו, שעלו גם מיוזמי המהלך וגם מהאנשים שהגיעו להשתתף בכנס, ״ירד לי אסימון״ משמעותי נוסף; הבנתי שאנחנו במקום הנכון (גם פיזית אגב - ותודה למלון לביא על התנאים!). כי כשהשאלות נשאלות בכנות ומתוך רצון אמיתי להבין, וגם מתוך מוכנות לקבל תשובות קשות, כולל התשובה שאין בכלל צורך בתנועה, אז האפשרות הזו באמת על השולחן ומתחיל המהלך האמיתי. התחושה הזו לוותה בהכרה שאני, כמנחה, לא צריך לשכנע את האנשים איתי בקבוצה שואלים את השאלות כולנו באמתשאנחנו ביחד באותה הכרה, וגם אני, למרות שהייתי מנחה, בעצם הייתי גם משתתף. בעולם של הנחיית הקבוצות נדרש המנחה, פעמים רבות, להשתמש בכלים טכניים כדי לייצר את ההבנה וההסכמה בקבוצה בעצם הצורך לדבר על נושא מורכב או טעון. כאן האירוע היה שונה - המוטיבציה לברר את השאלות הקשות הייתה משותפת לכולם - לחברי הקבוצה, לפעילים וגם למנחים. בימי הכנס המשיכו ליפול לי עוד כמה אסימונים, קטנים וגדולים, לגבי התפיסה שלי את הקהילה שלי, את הדתיות שלי ואת הציונות שלי. אלה לא היו חידושים גדולים בחיים אלא דיוקים של הבנה. לדוגמה, הפער בין התפיסה העצמית שלנו כקהילה וכתנועה לבין המציאות בשטח, כמו: מה מקומנו, אם בכלל, בקבוצה הנקראת 'הציונות הדתית' במדינת ישראל של היום; או הפער בין השפעת המעשים והפעילות של התנועה בתחומי החקלאות והמקרקעין במדינה למה שאנחנו, האנשים החיים בה, מכירים ויודעים עליה. וגם תובנות על הקהילה שלי שנבעו מהשוואות בדברים של יום יום בין הקיבוצים (מכבסה, מרכול, צי הרכב הקיבוצי, יש או אין סודה בחדר האוכל ועד תהליכי שינוי כאלו ואחרים), השוואה שקורית מאליה כשמתאספים יחד ממלאי תפקידים במקום אחד... והיה גם עוד עניין - כל משתתפי הכנס היו ממלאי תפקידים משמעותיים בקהילותיהם ו...די עסוקים. ובכל זאת התייצבו ובאו, קילפו את הציניות הקיבוצית ובמשך יומיים התמסרו לדיונים בקבוצות אינטימיות, מתוך פתיחות גדולה לדון לעומק בשאלות קשות. דבר זה כשלעצמו חיזק בי את הידיעה שיש לנו שותפים רבים המחויבים לדרך; שיש שותפות אמיתית בין הקיבוצים והאנשים; שיש רצון כן למצוא ולחדד את המטרה המשותפת. והבנתי, שגם אם אין לנו עדיין תשובות - את השאלות אנחנו שואלים ביחד, וזה המפתח! נגמר הכנס וחזרנו לשגרה, עכשיו מתחילה העבודה האמיתית. אני מקווה ומצפה שנדע ליישם את השאלות והתשובות, שנדע לקבל החלטות אמיתיות ולממש אותן. באופן אישי אני באמת מחכה לראות את זה קורה... ובינתיים תודה לכל הנוגעים בדבר על הארגון, התנאים הטכניים, ההשקעה החומרית והנפשית ביומיים הללו ובכל המהלך המתמשך. לכל צוות הפעילים שלא נח ולא שוקט על שמריו, בזכותכם האירוע היה גם מעניין וגם כיף! כשהשאלות נשאלות בכנות ומתוך רצון אמיתי להבין, וגם מתוך מוכנות לקבל תשובות קשות, כולל התשובה שאין בכלל צורך בתנועה, אז האפשרות הזו באמת על השולחן ומתחיל המהלך האמיתי , נשוי להילה וביחד הורים 44 , בןמורן אייגר אלופים! בן וחבר קיבוץ טירת צבי, מזכיר 6־ ל המושבה מנחמיה ומנהל קהילה ביישוב הקהילתי המעורב מיטל. לשעבר מזכיר טירת צבי, מורה, ועדיין גד״שניק בלב.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=