11 תשרי תשפ"ד 10 )1( 801 | עמודים םויה ונמלועב תוביוחמו תויתליהק לע אידיאולוגית. צירופם של שניים אלה עשוי לחזק את המגמה הקהילתית החיונית כל כך להישרדותה של תרבות 3 יהודית ייחודית, להרחיבה ולהעשירה. יוסקה זיהה תהליכים חיוביים אלו בחברה הדתית, ואכן, אי אפשר להבין את החברה הדתית בשנים האחרונות בלי לראות זאת. אך בדבריו הוא כיוון גם לציבור הכללי ולהווייה הישראלית בכלל. לא בכדי המחשבה הזו הייתה משוקעת בהקמת מרכז יעקב הרצוג שיוסקה היה אחד מהוגיו וממחולליו. בשנותיו האחרונות של יוסקה זכינו, בני כיתתו, לקיים עמו כמה מפגשי לימוד במועדון בעין צורים או בבית האדום ביבנה. המפגש האחרון התקיים כחודש לפני לכתו. במפגשים אלו סיפרתי לו על עולמות ההתחדשות הקהילתית שבהם אני מצוי בעיר מגוריי ירושלים, ועל צמיחת הקהילתיות כמפתח חיוני לאיכות חיים בעיר הגדולה, וגם על החיבור הבלתי נפרד בעיניי, בין ההתחדשות הקהילתיות להתחדשות היהודית, וזאת מכיוון שקהילה שמבקשת חיבור ושייכות בין חבריה, תעסוק בהכרח וברצון גם בזהותה הפנימית. סיפרתי לו, בין השאר, על מפעל השבתות הירושלמיות המופלא שהייתי שותף לייזומו והובלתו בעיר, מפעל שבו קהילות בגוונים שונים גיבשו פורמט של 'קבלת שבת' משלהם, בדגש על המרחב הציבורי. מפעל זה החל כיוזמה של כמה ארגונים ירושלמיים, ובראשם קואליציית ירו־שלם שהייתי ממייסדיה, ואומץ בהמשך על ידי המערכת העירונית, שהבינה שהקהילתיות היא מנוף חיוני לפיתוחה החברתי של העיר, ולכך תפקידה לאפשר לקהילות שונות לפרוח בדרכן. יוסקה, כדרכו, שאל ובירר, וניכר היה שהתהליך משמח אותו עד מאוד. אין טוב בלי רע; אין להכחיש כי המגוון הקיים במרחב הציבורי היום גם מאיים ומעצים תגובות של פחד, חרדה והתגוננות. בנושאים אלה, ליוסקה, שכתב כל כך הרבה על סכנות הפונדמנטליזם וההקצנה הדתית, היה כנראה עוד הרבה מה לענות ולכתוב. אך כאן אני מעדיף להביט אל הפן החיובי והאופטימי של המגוון. אני מאמין כי טיפוח הגוונים השונים של קהילות יהודיות־ישראליות במרחב הישראלי, יבטיח לנו חברה טובה עשירה וחסונה יותר, שבה כל אדם יוכל למצוא את מקומו, וכל אדם יוכל להיות שייך. נסיבות חיי האישיות הוליכו אותי, לצערי, להתוודע מקרוב לתפקידה המשמעותי כל כך של הקהילה בתיקון חברתי, וגם בזה אני רואה את עצמי פועל בדרכו וברוחו של יוסקה, מתוך תחושת מחויבות גדולה שבה לא שואלים ״למה זה קרה לי?״ שם. 3 אלא ״מה צריך לתקן?״. בשנה האחרונה הקמתי את עמותת 'כנפי דרור', בשמו ולזכרו של בני דרור ז״ל, צעיר נבון ורגיש, שחווה פגיעה עמוקה של התעללות חברתית וחרם בילדותו, וידע במאמצים גדולים לצמוח משם ולהצליח בבית הספר, במכינה, בצבא, בלימודים ובמשפחה. אך צלקות הפגיעה הקשה מילדותו, שהותירו את חותמם העמוק בנפשו, נפתחו והכריעו אותו. העמותה מבקשת להתמודד עם תופעות של דחייה חברתית וחרם שפשו כנגע עמוק בחברה הישראלית על כל מגזריה וציבוריה. התובנה המרכזית שעליה אנו מדברים בעמותה היא ש״צריך כפר שלם כדי להתמודד עם אתגר הדחייה והחרם״ - לקהילה יש אחריות ותפקיד במניעה אקטיבית של תופעות כאלה, בשינוי הנורמה וביצירת מנגנוני ליווי וסיוע. אחריות הקהילה במניעה אקטיבית ובשינוי הנורמה תבוא לידי ביטוי ביצירת מודעות לחומרתה של התופעה המעוותת את עולמם החברתי של ילדינו ואת עולמנו, ולצלקות האיומות שהיא מותירה בקרב נפגעיה. ילדים שגדלים בתחושה ובחוויה פנימית שחרם, הדרה ודחייה חברתית, הם תגובות טבעיות ואפשריות במרחב החברתי (הילד מעצבן / שונה / מתנהג אחרת וכדומה), ומבינים זאת גם מכך שהוריהם אינם מתערבים – ילדים כאלה גדלים עם היתר פנימי ל״מכה רעהו בסתר״. את קללתה של הנורמה המעוותת הזאת אנו רואים בנפגעיה הרבים, הנושאים את צלקותיה כל חייהם, כדברי שירו של נועם חורב, 'יֶלֶד שֶׁעָשׂו עָלָיו חֵרֶם, הוּא אַף פַּעַם לֹא מַחֲלִים, הוּא רַק לוֹבֵש בְּגָדִים שֶׁל מְבֻגָּר'. אנו רואים אותה גם בתרבות השיח המעוותת של הרשתות החברתיות. לקהילה יש אחריות ותפקיד ביצירת נורמה מוסרית, משפחתית, חברתית וקהילתית חדשה וברורה ביחס לתופעות של דחייה חברתית. חרם בבית הספר הוא עניין להפסקת לימודים ולכינוס הורים ומחנכים בכיתות כדי לשוחח על כך; הדרה חברתית פוגענית היא עניין לעיכוב תפילה ולנטילת אחריות בכל מרחב קהילתי. בעתניאל, עצר הרב רא״ם הכהן את התפילה בגין אירוע חרם על ילד מסוים, והנחה שלא לספור ספירת העומר בבית הכנסת, עד שהקהילה תיקח אחריות לפתרון העניין. ברמת השרון התערבה מנהיגות הורים יישובית והביאה לסגירה מיידית של קבוצת ווטסאפ שהתאפיינה בשיח אלים ובוטה, קריאות לחרם וכדומה. יש אופנים רבים שבהם יכולות קהילות מכל הגוונים לסמן היטב את הקו האדום שמעבר לו אין לקבל: חרם או שותפות בחרם - לא אצלנו! לא בקהילתנו! לא בבית ספרנו! לקהילה הקיבוצית או העירונית יש אחריות ותפקיד בליווי ויצירת מנגנונים במערכת החינוכית ובמערכת הקהילתית, שידעו לפעול במשותף ולהציע מענים מותאמים לילדים ולמשפחות שנקלעו למצבי משבר בעקבות אירועים שכאלו. מענים שהדגש המרכזי בהם הוא היותם אורגניים, חלק מהקהילה, ומוטמעים בהוויית החיים החברתית שבה חי הילד ומשפחתו. אותה חברה וקהילה שקלקלה או אפשרה את הקלקול בחדלונה – היא זו שתיקח אחריות לסיוע לילד ולמשפחה והיא גם זו שתדאג לתיקון. חרם הינו חוויה מתמשכת, הנצרבת בנפש, והופכת למשא סלע עצום שהילד, הנער, המבוגר, סוחב כל חייו בצקלון נפשו, והמשא הזה גם עלול לשוב ולהכריעו. התערבות קהילתית חכמה תוכל למוסס באופנים שונים את מעגל החרם, לפורר את הסלע העצום לאבנים קטנות שאולי ימשיך לשאת כל חייו, אך אבנים קטנות ניתן לשאת. יוסקה, מורי לתורה ולחיים, לימדנו שתורת חיים היא זו המדברת לעולם ולחברה הריאליים, משפיעה עליהם, ומחוללת עולם וחברה טובים ומתוקנים יותר. ועוד לימדנו בפשטות, שאין קיצורי דרך מיסטיים או פונדמנטליסטיים בדרך התיקון. הרב יונתן זקס, שאליו התוודעתי שנים מאוחר יותר, לימדני ש״להיות טוב, פירושו לעשות טוב. טוב אינו תכונה של הנפש, אלא דרך של פעולה ויצירה. יצירת אושר לאנשים אחרים, הפחתת 4 סבלם והסרת חלק מהכאב שיש בעולם...״. יש לנו מורים גדולים, ויש לנו תיקון גדול לעשות בעולם. תהא נשמתו של יוסקה שלנו צרורה בצרור החיים, בזיכרון דמותו ותורתו, בתחושת המחויבות העמוקה, ובתיקון שאנו, תלמידיו, יוצרים ומחוללים בעולם. , ירושלים לרפא עולם שבור: החיים כקריאה לאחריותהרב יונתן זקס, 4 2010 מעניניי דיומא לקהילה יש אחריות ותפקיד ביצירת נורמה מוסרית, משפחתית, חברתית וקהילתית חדשה וברורה ביחס לתופעות של דחייה חברתית. חרם בבית הספר הוא עניין להפסקת לימודים ולכינוס הורים ומחנכים בכיתות כדי לשוחח על כך; הדרה חברתית פוגענית היא עניין לעיכוב תפילה ולנטילת אחריות בכל מרחב קהילתי אותה חברה וקהילה שקלקלה או אפשרה את הקלקול בחדלונה – היא זו שתיקח אחריות לסיוע לילד ולמשפחה והיא גם זו שתדאג לתיקון , בן קיבוץ סעד ותלמידו של שייקה אל עמי יוסקה. כיום מנהל מינהל קהילתי גינות העיר בירושלים וגבאי בבית הכנסת הגדול שנקרא ירושלים, מייסד ויו״ר עמותת 'כנפי דרור'. ׳, נכתב השיעור של יוסקה: תלמידים ממשיכים את תורתוהספר ׳ על ידי תלמידיו ותלמידותיו של יוסקה אחיטוב מהמעגלים השונים שבהם לימד: חברת הנוער בקיבוץ, בית הספר בקבוצת יבנה, ישיבת הקיבוץ הדתי, מרכז הרצוג, מכון הרטמן וכן מעגלים נוספים של אנשים שעליהם השאיר חותם. וכרוחב השכלתו ותחומי עיסוקו - כך גם הספר נע על מגוון רחב של תחומי עניין: מתמטיקה, גמרא, מחשבת ישראל, חינוך, ספרות, הלכה, משנה והגות ציונית דתית. מתוך המגוון עולה ומתבהרת תורתו של יוסקה, הספוגה באהבת אדם ובאהבת הספר, אשר מבקשת לצאת אל העולם ולהציע שיח של יושרה, פיכחון, מחויבות דתית, אחריות ומתינות; שיח שמהווה חלופה להקצנה הגוברת בחברה בימינו. להזמנת הספר >>> ובירורים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=